שורדים בלי אסטרטגיה

שבוע שני של "הישרדות" הישראלית, ותרשו לי להישאר אופטימית: סוֹ פַאר - לא רע. לצד טעויות טירונים של חלק מהמתמודדים (יואב מסיירת מטכ"ל שלמד לזהות שקרנים, דילג על הקורס של זיהוי האהבלים. ולכן כשהוא חוזר מאי הגלות הוא מגלה לכולם את הרמז לפסל. הללללו?) יש גם הפתעות.

מי היה מאמין שנקבל בליינדסייד על ההדחה הראשונה? ממש כמו התקפת צה"ל בעזה, גם פה גורם ההפתעה היה קריטי. אירית לא ראתה מאיפה זה בא לה, ובסוף מועצת השבט הציצים היו הראשונים ללכת הביתה. האמת? בזמן. אירית עשתה רושם של בחורה שככל שהיא תהיה יותר רעבה, הביצ'יות שלה תהיה פחות פוטוגנית. שניה לפני רדת הכאפה עשה "קניבה" טובה לעצמו ואמר את דברו.

אירית. שבט "קניבה" עשה לעצמו טובה (צילום: ערוץ 10)

ההפקה של "איי הפנינה" קיבלה מהמתמודדים ההזויים שלה את המתנה הכי גדולה שפרק בהישרדות יכול לקבל: הפתעה. הדחה לא צפויה היא חומר גלם שעורך טוב יכול לעשות איתו אורז, אבל עריכה גרועה תהפוך אותו לדייסת אורז.

אחד בפה, אחד בשבט

בגדול, יש אינסוף פסגות מהן אפשר להשקיף על הנוף בריאליטי, החכמה היא לאסוף בעריכה את הנון-צדיקים שיגרמו לצופים לחשוב שמשהו מסוים הולך להתרחש, ואז להביא אותה במהלך מזקיף גבות. לא תמיד אפשר לעשות את זה.

גם עריכה פנומנלית לא תציל מועצת שבט בה השורדים מתעקשים להצביע למי שהצהירו שיצביעו לו במהלך הפרק. במקרה כזה נשאר רק לנסות לשכנע אותם לא להצביע לדן מנו, או להכריז על מותה המצער של העונה.

השורדים במועצת השבט. המתח נשמר עד הפתק האחרון (צילום: גיא קרן)

הפעם זה עבד. גל (אסטרטג העל! סתם. הוא כרגע מסתמן כדבר הכי טוב שקרה לעונה הזאת) דחף מצד אחד, העריכה עשתה את הצד השני, והמתח נשמר עד הפתק האחרון. אתמול (ד') לקח האיש שאין לו מה לעשות עם המיליון עוד צעד קדימה, וגילה לגיא ונתן איך הוא זימבר אותם מאחורי הגב.

בינתיים, הסיכון השתלם. סימבה ובשבקין בטוחים שעל פיו של גל ישק דבר. אלא ששני אלה כל כך להוטים לחקות אותו ולעשות מהלך משלהם, שעלול להתפלק להם בטעות מהלך הדחה של גל עצמו. מה שמעיד על מרכיב חשוב שעדיין לא נטמע בתרבות ההישרדות של הישראלים: מחשבה קדימה.

מאיפה תבוא הכאפה

בשבקין חשב שהוא במשחק שחמט אבל בשבקין משחק דוקים במקרה הטוב. אחרי שבעונה הראשונה אנשים נצמדו לבחירות שלהם - כמו אופיר למאיר בלילה קר, הפעם הלכו בהפקה לצד השני. מתמודדים שנורא רוצים לשחק, אבל בטוחים שמהות המשחק מסתכמת בכריתת בריתות.

בשבקין. לא הכל בחיים זה בריתות (צילום: גיא קרן)

מהרגע שהם דורכים באי הם כורתים ברית עם כל דבר שזז, ושוכחים שיש עוד כמה שלבים בסולם הזה, כמו למשל איתור נקודות תורפה והבנה מאיפה עלולה לבוא הכאפה, ניתוח קדימה ומחשבה עם מי אתה רוצה להגיע לאיחוד ומי באמת המתחרה שלך, והכי חשוב – לעולם לא להירדם על ההגה. השאננות היא התהום הכי מסוכנת לשורדים, וראינו כבר בעונות האמריקניות מתחרים גדולים בתורה שנפלו אליה והלכו פייפן.

בניגוד לעונה הקודמת, שמקום קבורתה אכן לא נודע, עושה רושם שהמתמודדים אשכרה יחזרו רזים יותר הביתה. הרעב שלהם חיוני לא רק ליחסי האמון זכיינית-צופה, אלא בעיקר כדי להוציא את הג'יפה הטמונה בכל אחד מהשורדים, מי עמוק יותר, מי פחות, שבימות שובע לא מרימה את ראשה המכוער.

בינתיים נראה שהמתמודדים באמת סובלים (וההפקה לא נותנת לנו לפספס את זה). קניבה הרוויחו חזרה את האש שלהם במועצת השבט, אבל אני מקווה שבארו יקבלו אחת בקרוב. מורעבים זה נחמד. מפרכסים על החול כבר פחות.

תירגעו בבקשה. מפלס המשימות הזה בעיקר מוריד מערך ההישגים של המשימות הראשיות. עוד מעט תעשו משימה מי ילך להביא את הדואר-עץ. חלאס. גם מועצת השבט עוד לא עומדת בתקן. הסוד הוא, חברים, להימנע מחפירות ומחשיפות ישירות. בסדר, הבנו. אתם יודעים מה העניינים בשבט, אבל באמת שאין צורך לשלוח אצבעות אל פי הטבעת של המתמודדים ולהוציא משם את הסנסציה הזולה הבאה שלכם.

אל תשפילו את השורדים כמו שהשפלתם את נסרין. מדובר בעליבות נפש. תתאפקו. וכן, אני יודעת שהעונה כבר צולמה, אבל גם לי יש עצבים לפרוק.

בקטנה:

• לאופיר, עו"ד, גיי: למה???

• למאיר: לך על השיטה המקובלת. חלמון - לימון, חלבון - לבן. תולעת - תולעת. וארסנל הקללות שלי מודה לך מאוד על "אני אמרמר את החיים של אמא שלהן ואחפור באבא שלהן".

• לבארו: קרמטית כל עניין השקנאי לא משתלם. עיינו ערך עונה שביעית האמריקנית, גם באיי הפנינה.

• למיכל: מרינה התקשרה, היא מבקשת את הפרצוף שלה בחזרה.

• לנסרין: שואה לא תחול שוב!!!