חיים בסרט. המדריך לבטטות כורסא ספורטיביות

10. מעריצה צמודה (Bull Durham, 1988)

ללא ספק, התרגום שהוצמד לשם הלועזי של הסרט עושה עמו עוול. העלילה אכן עוסקת במשולש רומנטי המתפתח בין שניים משחקני קבוצת הבייסבול הקטנה 'בול דרהאם' (קווין קוסטנר וטים רובינס) לאוהדת המושבעת שלהם (סוזן סרנדון). אולם היוצר רון שלטון (שחקן בייסבול בעברו) הצליח להתחמק מהגדרת סרטו כעוד 'קומדיה רומנטית' והתאימו לחובבי הספורט על ידי התמקדות נבונה בדינאמיקה והשתלשלות היחסים בין קראש דייויס, התופס הוותיק (קוסטנר) ל'נוק', הפיצ'ר המוכשר והפרובלמטי (רובינס), בדרכו של האחרון להגשמת החלום האמריקאי- הצטרפות לליגה המקצוענית. 

קווין קוסטנר וסוזן סרנדון על כרזת הסרט 'מעריצה צמודה'

'מעריצה צמודה' נבחר בשנת 2003 לסרט הספורט הגדול בכל הזמנים ע"י המגזין 'ספורטס אילוסטרייטד', ואם חיפשתם להגדיר את משחק הבייסבול בשני משפטים, שימו לב לציטוט הבא מתוך הסרט: "You throw the ball, you catch the ball, you hit the ball. Sometimes you win, sometimes you lose, sometimes it rains" (אתה זורק את הכדור, אתה תופס את הכדור, אתה מכה בו. לפמעים את מנצח, לפעמים מפסיד, לפעמים יורד גשם"..

9. מראדונה (Maradona by Kusturica, 2008)

דייגו ארמנדו מראדונה הוא הכדורגלן הגדול אי פעם לדעת רבים, וההערצה לה הוא זוכה בעולם בכלל ובארגנטינה בפרט, חצתה מזמן כל גבול אפשרי. היוצר הבוסני המוערך, אמיר קוסטוריצה, שנמנה בעצמו על מעריציו של דייגיטו, ניסה במשך שלוש שנים להסביר את התופעה ולהתחקות אחר סיפור חייו של מספר 10, ורק לאחר מכן התפנה למשימה הקשה מכל- לדחוס הכל ל-90 דקות בלבד. התוצאה מדהימה, ומדובר בסרט הספורט הדוקומנטרי המרתק ביותר שנעשה, שחובת הצפייה בו מוטלת על כל חובב כדורגל באשר הוא. 

אמיר קוסטוריצה מציג - דייגו מראדונה שלי

בסרט מוצג מראדונה על שלל רבדיו, וקוסטוריצה מגולל את מהלך חייו מכל זווית אפשרית עד עצם היום הזה: הילדות הקשה, ימי הזוהר, תקופת ההתמכרות לסמים, התרדמת בבית החולים, השיקום שעבר בשנים האחרונות וכו'. הסגידה חסרת הגבולות למראדונה מומחשת, בין היתר, דרך סיפורם של ה'מראדונאים', קבוצת אנשים ש'המירו' את דתם ל'דת מראדונה', כמו גם בעזרת הביקור בנאפולי, במהלכו מאות אנשים הציפו סמטה צרה תחת חלון חדרו של דייגו במלון והריעו לו בשאגות מסמרות שיער.

המשחק מול אנגליה מ-86' זוכה כמובן להתייחסות מיוחדת (כולל סרטוני אנימציה הזויים בהם מהתל דייגו במרגרט תאצ'ר ובנסיך צ'ארלס בדרך לכיבוש השער השני), וניתן לסכם את החוויה במילותיו של גדול השחקנים בהיסטוריה, שבמהלך שיחה עם קוסטוריצה על התמכרותו לסמים הכה על חטא ותהה: "אמיר, אתה מתאר לעצמך איזה שחקן פספסנו?".

8. ימים של תהילה (Hoosiers, 1986)

סיפור סינדרלה קלאסי. העלילה, המתרחשת בשנות ה-50, מבוססת בחלקה על קבוצת כדורסל התיכונים 'מילאן אינדיאנס', שזכתה ב-1954 באליפות אינדיאנה. בסרט מגלם ג'ין הקמן מאמן וותיק בעל עבר בעייתי המוליך קבוצה חסרת ניסיון מעיירה קטנה לגמר אליפות אינדיאנה כנגד כל הסיכויים, כשלצידו דניס הופר, בתפקיד האב השתוי של אחד השחקנים.

שבעה מתוך שמונת השחקנים שלוהקו לתפקיד חניכיו של הקמן השתייכו לקבוצות כדורסל בתקופת לימודיהם, מה שתרם לאותנטיות של הסרט הרי שאלו התאימו עצמם היטב לסגנון המשחק שאפיין את אותה התקופה. קוראי ה-USA TODAY בחרו ב'ימים של תהילה' לסרט הספורט הטוב בהיסטוריה.

7. יום ראשון הגדול (Any Given Sunday, 1999)

סרטו המושקע של אוליבר סטון, במאי חובב שערוריות ואוהד פוטבול מושבע, המותח ביקורת על הרס המשחק הפופולרי ביותר באמריקה ע"י הכסף והטלוויזיה. אל פאצ'ינו הוא טוני דמאטו, מאמנה הוותיק של 'מיאמי שארקס' הפיקטיבית (ה-NFL לא הרשתה לסטון להשתמש בשמות המקוריים). הוא המתקשה להתרגל לשינויים שעוברים על הענף ולדרישות התובעניות של הבעלים החדשים (קמרון דיאז), כמו גם לכוכב העולה שלו (ג'יימי פוקס), בחור מוכשר ויהיר כאחד, אליו הוא מפתח עם הזמן יחס אמביוולנטי.

יום ראשון הגדול. אל פאצ'ינו באחד מתפקידיו הטובים ביותר

הסרט מאפשר הצצה לעולם הפוטבול ובוחן אותו מכל כיוון אפשרי: היחסים בין ההנהלה למאמן, הדינאמיקה על הדשא, הלחץ התקשורתי, הפקרת בריאות השחקנים ע"י הרופאים לטובת הצלחת הקבוצה וכמובן חיי ההוללות של הכוכבים העשירים.

6. סיפורו של אלוף (The Champ, 1979)

הסצנה האחרונה בסרט, בה ממרר הילד בבכי לצד גופת אביו המוטלת בחדר ההלבשה, ומתחנן:"I want the champ", ללא ספק תשבור אתכם. מדובר בסרט מלא אמוציות, מעין שילוב של אבא גנוב ורוקי, מוזר ככל שזה נשמע. אותו ילד קטן הוא בנו של בילי פלין (ג'ון וויט), מתאגרף בעברו המתפרנס מעבודה באורוות.

פלין, המכור להימורים חרף הכנסתו הדלה, מגדל את בנו לבדו לאחר שאשתו,אם הילד, עזבה אותו לטובת גבר עשיר (אבא גנוב אמרנו?). יום אחד הוא מקבל את ההחלטה לחזור ולהיאבק למען עתיד בנו, ולמרות שבקרב הקאמבק הוא מנצח, הוא מוצא את מותו בזירה. אז מגיעה אותה סצנה קורעת לב, שתגרום לכם למלמל בעיניים דומעות 'לעזאזל עם הילד המסכן הזה'.

קווין קוסטנר בשדה החלומות. ספורט כמוטיב קולנועי

5. שדה החלומות (Field of Dreams, 1989)

כשהחלומות שלך רודפים אחריך, ולא להפך. 'אם תבנה אותו, הוא יבוא', אמר קול מסתורי לריי קינסלה (קווין קוסטנר), שלא היסס להרוס בעקבותיו את שדה התירס שלו ולבנות במקומו מגרש בייסבול, חרף הבעיות הפיננסיות שהציפו אותו וההתנגדות החריפה מצד גיסו המעצבן. הוא בא על גמולו באופן סוריאליסטי, כשמדי ערב התייצבו במגרש שחקני קבוצת 'שיקגו וייט סוקס' מודל 1919. הקולות לא פסקו, ההוראות המסתוריות המשיכו לזרום, וקינסלה התרוצץ ברחבי ארה"ב, בין סופרים לכוכבי עבר, עד שלבסוף הגשים את חלומו הצנוע- משחק מסירות עם אביו, שהופיע במגרש הפרטי כבחור צעיר.

4. ג'רי מגוויר (Jerry Maguire, 1996)

משפט אחד אלמותי מהסרט מסכם את כל עולם הספורט המודרני:"Show me the money" (הראה לי את הכסף). כמו 'יום ראשון הגדול'. גם כאן העיסוק המרכזי הוא בחולי של הספורט האמריקאי, ובמקרה דנן מדובר בג'רי מגווייר (טום קרוז), סוכן שחקני הפוטבול המוביל באמריקה, שמתפכח אחרי שנים של צביעות ורדיפת בצע.

ג'רי מגווייר. שואו מי דה מאני!

בעקבות מזכר מהפכני שהוא מפציץ ברבים הוא מפוטר ומאבד כמעט את כל לקוחותיו, אך משתקם הודות לשחקן אחד נאמן ומבטיח בשם רוד טידוול (קובה גודינג ג'וניור, שזכה באוסקר). אותו טידוול שדרש ממנו 'Show me the money' בסצנה מצחיקה במיוחד ולבסוף השיג את מבוקשו.

3. צבע הכסף (The Color of Money, 1986)

צפייה בסנוקר בטלוויזיה משעממת בדרך כלל, אך 'צבע הכסף' הוא בהחלט סרט מצוין, ששווה כל דקה של בהייה במסך. פול ניומן (זכה באוסקר על תפקידו) מגלם את אדי 'המהיר' פלסון, שחקן הפול, 25 שנה לאחר שגילם אותו לראשונה, בסרט הנושא את שם הדמות. פלסון המבוגר, שתש מתחרויות, מזהה את כישרונו של וינסנט הצעיר (קרוז), וביחד השניים כובשים את השולחנות הירוקים ברחבי ארה"ב לפני שהם מסתכסכים ומתחרים אחד מול השני בקרב ענקים.

סילבסטר סטאלון ורוקי בלבואה. בין רוקי מרציאנו לאיוונדר הוליפילד

2. רוקי (Rocky, 1976)

בהחלט סביר להניח שלקראת הקרב של אוונדר הוליפילד קשישא מול הרוסי הענק ניקולאי ואלוייב, שנערך לפני שבוע, צפה האמריקאי בסרט הזה כדי לשאוב השראה.

בדיוק כמו הוליפילד, גם המטרה של בלבואה הייתה לא ליפול, וגם הוא עמד בה באומץ והפסיד לבסוף בהחלטת שופטים שערורייתית, כשלכולם ברור כי הוא המנצח האמיתי. יש לציין כי בניגוד לאווירה הפושרת שאפפה את הקרב בציריך, ב'רוקי' הטירוף נסק לגבהים חדשים הודות לכמויות של דם, צעקות 'אדריאן!!!', מוזיקה שהפכה לקלאסיקה ומונטאז'ים מהסוג שסאות'פארק אוהבים לצחוק עליהם. הגרסה הקולנועית הספורטיבית לדוד וגוליית, זוכת פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר.

השור הזועם. בזירה הקולנועית - דה-נירו מנצח בנוק-אאוט

1. השור הזועם (The Raging Bull, 1980)

השלישייה האיטלקית-אמריקאית - מרטין סקורסזה, רוברט דה נירו וג'ו פשי - שהביאה לעולם את 'קזינו' ו'החבר'ה הטובים', בשיתוף הפעולה המשולש הראשון שלה שהניב את אחד מסרטי הקולנוע הגדולים ביותר בהיסטוריה.

הסרט, שבוים ע"י סקורסזה וצולם בשחור-לבן, מגולל את סיפור עלייתו ונפילתו של ג'ייק לה מוטה (דה נירו. פשי גילם את אחיו), מתאגרף קטלני מהברונקס, שהטמפרמנט הבעייתי שלו סייע לו להפוך לאלוף עולם בשנות ה-40, אך גרם להתרסקותו בכל אספקט אחר של חייו.

אין ספק כי קיימת הלימה בין אותו טמפרמנט לאופי הסרט, שרווי בסצנות מסעירות הן בין החבלים והן מחוצה להם, הממחישות את הברוטליות שאפיינה את לה-מוטה, מגדולי המתאגרפים אי פעם. אגב, דה נירו, הידוע במסירותו לתפקידיו, הוסיף 25 ק"ג למשקלו כדי לגלם את לה-מוטה המזדקן בסצנת הסיום, והופעת הענק שלו זיכתה אותו בפרס האוסקר.