עיראק שלא הכרתם

בטקס הנעילה של פסטיבל הסרטים בוונציה 2007 נפלה הפתעה כשחבר השופטים בחר להעניק את פרס הבימוי ליוצר הוותיק בריאן דה פלמה בן ה-68, מי שנחשב בעיני רבים לבמאי שעבר זמנו, על סרטו דל התקציב "מצונזר" ("Redacted"). לא מעט גבות הורמו לאור ההחלטה הזאת, מה גם שכנהוג אצל דה פלמה, "מצונזר", שעוסק במלחמה בעיראק, הוא סרט בעייתי ומעורר מחלוקת. הסרט, שלא הוצג בבתי הקולנוע בישראל, יהיה זמין לצפייה החל מהיום (א') בשירות ה-VOD של HOT.

הסרט מתבסס על פרשייה אמיתית שהתרחשה בעיראק ב-2006: נערה ממחמודיה נאנסה על ידי חיילים אמריקנים. בהמשך החיילים רצחו אותה ועוד שלושה מבני משפחתה. הם ניסו להסוות את מעשיהם המזעזעים כך שיראו כפעולה של ארגוני מורדים. הפרשה נחשפה בתקשורת בעקבות עדות של חייל ששירת במחלקה של הרוצחים. בתום החקירה, ארבעת החיילים נשלחו לכלא.

"מצונזר". הכל התחיל מהצעה ומצלמה

"כשהייתי בפסטיבל טורונטו ב-2006 עם סרטי 'הדליה השחורה', ניגש אלי מפיק ושאל אם אני רוצה לעשות סרט דיגיטלי בתקציב של חמישה מיליון דולר", מספר דה פלמה. "הוא אמר לי: 'אתה יכול לעשות כל מה שתרצה, בתנאי שזה יצולם במצלמת וידאו היי-דפינישן'. חשבתי שזה רעיון מעניין. ומאחר שתמיד אני מתעניין בנעשה בעולם ומחוייב פוליטית, חשבתי שכדאי לעשות סרט על הנעשה בעיראק. פשוט הדהים אותי איך כולם קנו את השקרים שהובילו למלחמה הזאת ואת כל הסיפורים המופרכים והמגוחכים על הנשק להשמדה המונית של סדאם חוסיין".

מאחר שדה פלמה מכור לחדשות, הוא היה מודע לפרשת הנערה העיראקית והחליט לעסוק בכך בסרטו. "זה סיפור על צבא שכובש מקומות בהם הוא לא צריך להיות", מעיד הבמאי. "זה משהו שחוזר לאורך ההיסטוריה של המלחמות. בכל תרבות יכולים להבין זאת. הסרט מדגים דילמות מוסריות ואומר שצריך סיבות מספיק טובות לשלוח חיילים כדי להרוג במקום אחר".

תקשורת מגוייסת

אופיו הצורני של "מצונזר", שמורכב בין היתר מצילומים שנלקחו כביכול מתוך האינטרנט, נבע מהתחקיר שערך דה פלמה. "כל דבר שנמצא בסרט מבוסס על משהו שקרה ודווח עליו באינטרנט. כל החומרים היו שם: בלוגים, קטעי וידאו שצילמו החיילים וגם תמונות הזוועה. רציתי שהחומרים האלה יגיעו לקהל רחב יותר. במהלך מלחמת וייטנאם ראינו בתקשורת את המראות של ההרס והסבל של האנשים, וגם תמונות של החיילים שחוזרים בשקי גופות. אבל במהלך המלחמה בעיראק, התקשורת נמנעה מלהראות זאת. לכן הסרט שלי הוא ניסיון להביא את המציאות לקהל נרחב.

"אני מראה את האמת כפי שלא נראתה קודם לכן ולא פלא שאנשים בארצות הברית התעצבנו מ'מצונזר', מבלי שאפילו צפו בו. אני כבר מורגל להיות שנוי במחלוקת ולכך שתוקפים אותי. בעקבות סרטי 'תעתועי גוף', התנועה הפמיניסטית טענה שאני מנצל נשים, וכשעשיתי את 'פני צלקת' היה מי שהזדעזע מהשפה הבוטה, מהאלימות ומהדרך בה תיארתי את הגנגסטרים".

"מצונזר". לחשוף את האמת המוסתרת

דה פלמה מגלה כי במהלך העבודה על "מצונזר" הוא קיבל מכתב מעורך דין שהזהיר אותו מלהשתמש בחומרים מהאינטרנט בגלל אפשרות של תביעה. "זאת היתה בעיה, אז נאלצתי לביים דברים על סמך מקרים אמיתיים שאתה יכול לקרוא באינטרנט ובעיתונות. נאלצתי אפילו לצנזר תמונות סטילס אמיתיות וקשות, שחלקן התפרסמו בעיתונות הערבית. אלה תמונות שמאוד חשובות עבורי והן מופיעות בסוף הסרט. הצנזור מסיבות משפטיות נורא בעיניי, כיוון שעכשיו אנחנו לא נותנים את הכבוד לאנשים הסובלים ולא מעניקים להם פנים. זה היה שדה המוקשים שנאלצתי לעבור דרכו.

"יש אירוניה גדולה בכך שסרט שנקרא 'מצונזר' ועוסק בנושא צונזר בעצמו. ואם אתה סקרן ורוצה לראות את התמונות האמיתיות, כל שעליך לעשות הוא להיכנס למנוע חיפוש באינטרנט ולהקיש את המילים עיראק, גדודים, ארה"ב, אונס ורצח, ותמצא כל מה שאתה רוצה לדעת על הפרשה".

כמו ויינטנאם, רק בלי הזונות

במסגרת התחקיר לקראת "מצונזר" נפגש דה פלמה עם חיילים שחזרו מעיראק. "אתם מקבל מהם את אותם סיפורים ששמעת מחיילים שלחמו בווייטנאם. גם הם תוהים מה אנחנו עושים שם ומי בעצם האויב. בווייטנאם, החיילים לפחות יכלו לפרוק את התסכולים המיניים שלהם בבתי זונות, אבל בעיראק זה בלתי אפשרי, כי ככל שידוע לי אין בעיראק בתי זונות".

בעבר עשית סרט על מלחמת וייטנאם, "חטאי מלחמה". האם נלמד לקח מאותה מלחמה ואיזו השפעה יש לסרטים על הדעות בנושאים הללו?

"אני לא יודע. האם אמריקה למדה מטעויות העבר שלה? זאת שאלה טובה. הארכיטקטים של המלחמה הנוכחית היו בשטח כשמלחמת וייטנאם התחוללה, אבל הם לא טרחו לשרת בה כמובן. האם נגזר עלינו שההיסטוריה תחזור על עצמה שוב ושוב? הלוואי שהיו לומדים את הלקח. מה שנורא במלחמה בעיראק זה שאנחנו לא רואים את המראות ולא שומעים את הסיפורים. התקשורת המיינסטרימית משרתת את הממשל והצבא ואלה לא מאפשרים לצלם הלוויות. במהלך מלחמת וייטנאם המגזין 'לייף' הציג תמונות מחרידות וזה עזר. התמונות זעזעו את האנשים והם תהו מה אנחנו עושים שם ואז יצאו לרחובות. גם היום, התמונות האיומות יכולות להפסיק את המלחמה, ולכן עלינו להביא אותן ואת הסיפורים לציבור".

יש לך ניסיון צבאי? יצא לך להלחם בעבר?

"לא. אבל אבי שירת בצי ונהג לאסוף את גוויות החיילים מהחופים. שמעתי ממנו הרבה סיפורים על זוועות המלחמה בזירת האוקיאנוס השקט, במלחמת העולם השנייה. יצא לי גם לבלות בבתי חולים עם אבא שלי, שם ראיתי חיילים פצועים".

אז מה עשית בתקופת וייטנאם?

"יצאתי להפגין ברחובות. אני חושב שזו היתה מלחמה מטופשת כמו זאת שבעיראק".

האיש שלנו בעמאן

דה פלמה שיתף בסרט שחקנים לא מוכרים (שהתבקשו לעבור אימונים צבאיים), גם מסיבות תקציביות וגם מסיבות אמנותיות. "זאת הדרך הטבעית לספר את הסיפור הזה. פשוט רציתי שזה יראה כמו סרט תיעודי והשחקנים הצעירים, רובם בוגרים טריים של לימודי משחק, שמחו על ההזדמנות שניתנה להם. אגב, גם בסרטי המוקדמים השתמשתי בשחקנים לא ידועים, כמו רוברט דה נירו הצעיר, כיוון שלא יכולתי להרשות לעצמי לשכור כוכבים מפורסמים".

חדי העין יבחינו בשחקן הישראלי אוהד קנולר ("הבועה", "סרוגים") מבצבץ במהלך "מצונזר". הוא מגלם כאן חוקר אמריקאי. "באיזשהו שלב בצילומים בירדן נגמרו לנו השחקנים", הוא מגלה. "בגלל בעיות תקציב לא הייתי יכול להביא שחקנים מארצות הברית, אז חברה שלי הכירה שחקן ישראלי טוב, שהוא כוכב גדול בארץ שלך - אוהד קנולר, והוא הסכים לבוא לעמאן. בסצנה שלו הוא חוקר מישהו, ולמעשה בצילומים כבר לא היה לי שחקנים לתפקיד הנחקר, אז רואים רק את אוהד, ובסיום הצילומים הקלטתי בעצמי את תשובות הנחקר".

ומה עמדתך בסכסוך הישראלי-פלסטיני?

"אוף. אני מתכוון לחמוק מהשאלה הזאת".

בעשור האחרון הקריירה של דה פלמה הידרדרה אחרי סדרת כישלונות וסרטים גרועים ("המשימה מאדים", "עיני נחש"), והוא מתקשה להרים פרויקטים

חדשים. הכישלון של "הדליה השחורה" מ-2006, שהופק על ידי הישראלים אבי לרנר, משה דיאמנט ודני דימבורט כמעט חיסל אותו סופית.

הסרט, בכיכובם של סקרלט ג'והנסון, ג'וש הארטנט והילארי סוואנק היה עיבוד לספרו של ג'יימס אלרוי שעסק בפרשה שהסעירה את אמריקה בשנות ה-40: גופתה של כוכבנית מתחילה בשם אליזבת שורט נמצאה מבותרת ומושחתת. רבים סברו שהפלופ הזה הוא המסמר האחרון בארון הקבורה של דה פלמה, ואז הוא הפתיע עם הזכייה של "מצונזר" בוונציה.

התאכזבת מהתגובות הרעות ל"הדליה השחורה" ומהכישלון שלו?

"מה עוד אפשר לומר בנושא. הלוואי שכל סרט שלי יצליח כמו 'משימה בלתי אפשרית'. השתדלתי להיות נאמן כמה שאפשר למבנה של הספר, וזה ספר מאוד מורכב. עובדה שאלרוי הצטרף אלינו למסע קידום המכירות והייחצנות. מתי הפעם האחרונה שסופר עשה כזה דבר? אלורי היה כל כך מרוצה מהסרט שהוא הסכים לעשות זאת בשמחה".