אירופה הכבושה
מפגינים בצרפת השליכו נעלי נייקי כמעט חדשות לעבר דגל ישראל. באוסלו דממו הרכבות במשך שתי דקות במחאה על המתקפה בעזה. למה אירופה מעדיפה את הנרטיב הערבי בסכסוך והאם היא בכלל תשרוד?
"יש לי תחושה שלא עוזבת אותי; מה שיקרה לישראל יקרה לכולנו. אם ישראל תיספה, השואה תהיה עלינו." אריק הופר, פילוסוף חברתי (שאינו יהודי)
בביתו הישן של סבי בגרמניה, חיה כיום משפחה מוסלמית. בכפר הקטן בו נולד וגדל לא נשאר ולו יהודי בודד, גם בית הכנסת הקטן אינו קיים עוד. לא רחוק משרידיו ניצב מסגד חדש, שצריחו מאפיל על אדמת מחוז באדן – וירטמברג. האם מדובר בסימבוליקה בלבד?
קשה להתעלם מן העובדה, כי אותה אירופה אשר ששה למחות את יהודיה מעל אדמתה, פתחה זרועותיה עבור האסלאם. קשה עוד יותר להתעלם מקולות המחאה העולים ראשונים מאירופה, כל אימת שמדינת היהודים יוצאת להגן על עצמה. האם קיים קשר בין הדברים?
רבים מיהודי אירופה ניסו להיטמע בסביבתם. במדינות רבות אף היוו היהודים את חוט השדרה המדעי-פיננסי-תרבותי. הם בוודאי לא נהגו להתעמת עם שוטרי פריז ומאלמו, לחסל אנשי רוח הולנדים או לפוצץ עצמם באוטובוסים בלונדון וברכבות מדריד. מולם, האיסלאם האירופי כדרכו: מתריס, מתבדל. פעמים רבות אין הוא יכול לדור בכפיפה אחת עם ערכי החופש והליברליות האירופית. צריחי מסגדיו יתפארו יתרוממו ויתנשאו בקרוב אף מעל לקתדרלה של קלן. שאון המואזינים יאפילו על פעמוני הביג בן. בצרפת ובגרמניה קיימים כבר כחמשת אלפים מסגדים, בכל אחת. בכל זאת דעת הקהל באירופה "לוקחת צד", וזה כמעט תמיד הצד הערבי.
בתמהון רב צפיתי במפגינים מצרפת, שלא היססו להשליך נעלי נייקי כמעט חדשות לעבר דגל ישראל. באיטליה, האוהדת את ישראל בד"כ, תיקרא פסטה חדשה על שם עזה. באוסלו שבנורווגיה, כך קראתי בוושינגטון-טיימס, דממו הרכבות במשך שתי דקות במחאה על המתקפה הישראלית בעזה. לו היו עוצרות בשל כל מעשה טבח מוסלמי, לא היו מגיעים בני העם הנורווגי ליעדיהם לעולם. ואולי היה מישהו על אדמת אירופה עוצר לשתי דקות את רכבות היהודים לאושוויץ?
אושוויץ. לאירופי, אפילו המשכיל, קשה להתמודד עם המילה הזו. לא לחינם הכריז בתקופת מבצע חומת מגן הסופר סאראמאגו כי הנעשה בשטחים מקביל למה שהתרחש באושוויץ. גם הכרזת הקרדינל מהוותיקן כי "המציאות בעזה, דומה למחנה ריכוז אחד גדול" אינה פועלת בחלל ריק. היעדרן של פעולות להצלת יהודים בזמן השואה, מהווה כתם כהה על גלימת האפיפיור הצחורה.
למה?
הסיבות להעדפה האירופית של הצד הערבי בסכסוך מורכבת. אך מאפיין אחד בולט יותר ויותר לאחרונה. האירופים חוללו את אחת הזוועות הקשות ביותר בהיסטוריה של העת החדשה. היות שרוב מדינות מערב אירופה נוטות לכיוון ההומניסטי-ליברלי, קצת קשה להם עם עברם. לכן דחוף להם מאוד להוכיח כי גם אנחנו נוהגים כמוהם. אלא שהתבטאויות מסוג זה אך מוסיפות חטא על פשע.ראשית, משום שהומניסט, כפי שמתיימר להיות סאראמאגו, חייב בהכרח להיות קוסמופוליט (כך לפחות על פי ישעיהו ליבוביץ'). דעת הקהל האירופית אינה קוסמופוליטית אלא כאמור, מעדיפה במובהק את העניין הערבי. לפיכך אין לה דבר עם הומאניסטיות ליברלית.
שנית, מבחינה תועלתנית. רבים מן האירופים אינם מבינים כי מדינת ישראל היא "מוצב קדמי" של העולם החפשי מול נחשולי האיסלאם הקיצוני. אם להשתמש במושגים הולנדיים, האצבע הישראלית סותמת עבורם את החור בסכר. אלא שבעשור האחרון עובר הגל מעלינו בדרכו לאירופה. התרבות האירופאית חיה על זמן, שכבציוריו של דאלי - הולך ונוזל. למעשה אנו מביטים בכוכב שנגוז מזמן, רק אורו ממשיך עוד לעשות דרכו אל עינינו. אירופה הכבושה, “Europa capta”.
מומלצים
