לשרוד את אבודים
העונה החמישית של "אבודים" עלתה לשידור בארצות הברית והוכיחה שאין גבול לפיתולים, לעלילה המופרכת ולראש היצירתי של היוצרים, לטוב ולרע. ניר נתן אבד בתרגום
העולם נחלק לשניים: אוהבי "אבודים" ושונאיה. מאז ומעולם (בעצם כבר אחרי הפרק הראשון) לא נמניתי על אחד מאוהדי הסאגה המניפולטיבית הבלתי נגמרת הזו, אם כי צפיתי באדיקות בפרקי הסיום של כל עונה. אבל בסוף העונה הקודמת, כשנודע לי שהאבודים אוטוטו נחלצים מהאי, היה ברור לי שלפחות עבורי זה סופה המוחלט בהחלט של הסדרה, למרות שכבר נשתלו בה זרעים לעונה נוספת.
לכן, כשנתבקשתי לצפות בפרק הפתיחה של העונה החמישית ששודר אמש (ד') בארצות הברית (ושישודר בישראל ביום שבת בהוט3), נתפסתי לא מוכן. אז הנחתי את השלט במקום בטוח, קשרתי את עצמי לכורסא והצטיידתי בסבלנות אינסופית. אכן, ההתחלה לא בישרה טובות. רשת ABC, שגזרה לא מעט קופונים מ"אבודים", הקדישה את כל שלוש שעות הפריים טיים שלה לעונה החדשה.
_wa.jpg)
"אבודים". אולי די?
השעה הראשונה בוזבזה על תקציר ההתרחשויות והדמויות בארבע העונות הראשונות, כשאת הפרשנות מספקים צמד מפיקי הסדרה שקיבלו יותר זמן מסך מכוכביה. ואז, בהתאם לטרנד העכשווי, הפרק הראשון נמתח לאורך שעתיים. הזרעים שנטמנו בסוף העונה הקודמת נבטו וצמחו לעצים, אך מרוב עצים לא רואים את היער, לפחות לא בפרק הזה.
לחזור לסוף שמינית
הפרק מתחיל במקום בו הפרק האחרון של העונה הקודמת הסתיים, כשחלק מהאבודים נחלצו והאחרים נותרו מאחור כשהאי הארור נעלם בערפל. בעוד האבודים על האי הופכים לבשר ציד, גיבורנו שכבר ניצלו, ובראשם ד"ר ג'ק שפרד המיוסר ובן לינוס המניפולטור המסתורי, מחליטים לשוב לאי ולסיוט, בעילה קצת מופרכת.
כמה מופרכת? כאילו שהיו מבקשים ממני לחזור לסוף שמינית היישר למבחני הבגרות ומשם שוב לטירונות רק בכדי לתקן את הרושם שהותרתי על המורה לדקדוק. כהרגלם, התסריטאים משליכים לתבשיל כל כך הרבה מרכיבים עד שקשה להחליט אם הוא חמוץ, מתוק, מלוח או מריר. בדיוק מה שקומם את הצופים בעונה השלישית ואילץ את היוצרים לסגור כמה קצוות בעונה הרביעית והמקוצרת (בשל שביתת התסריטאים).
_wa.jpg)
אלה שניצלו, אלה שלא ואלה שהחליטו לחזור. מה איבדתם שם?
אך עונה חדשה היא הזדמנות לפרום כמה קצוות חדשים ובסדרה שהפכה את הפלאשבאקים לעלילה, נוסף העונה מימד חדש: הזמן. מבלי לחשוף יותר מדי, נבהיר רק שמדובר בדילוגים בלתי צפויים בו: אור בוהק, סאונד מחריש אוזנים ו"פוף", אחת הדמויות תוהה בקול, לא "היכן אני?" אלא "מתי אני?"
ואם זה לא מספיק אז נראה שהיוצרים עושים מאמץ כמעט עילאי למרוט את עצבי הצופים בפסקול דרמטי ומעיק שמזכיר פסקולים של מותחני טלוויזיה משובחים משנות ה-60, כמו "האסיר". רק שב-2009 זה מזכיר יותר חריקת גיר על הלוח.
עם פיתולים, מניפולציות ותהפוכות, שלא מביישות את המו"מ על שלום במזרח התיכון, "אבודים" ממשיכה להעמיד במבחן את חוקי האלסטיקה. אחרי הכל, כמה אפשר למתוח ולמרוח סיפור שיכול, וצריך היה, להתפרס על עונה אחת או לכל היותר, שתיים. סבך התמרונים הזה התיש כבר מספר לא מבוטל של צופים ונראה לפעמים שגם התסריטאים בעצמם מתקשים לנווט בנבכי התסבוכת שיצרו. גם "נמלטים", שבנויה על קונספט בן מילה אחת שנמתח שוב ושוב, מיצתה את עצמה בתום עונה מרתקת, שלאחריה התרסקה ברייטינג עד לחיסולה הצפוי בסוף העונה הנוכחית והרביעית שלה.
מבקר ה"לוס אנג'לס טיימס" הגדיר את "אבודים" כ"ידידה בעייתית אך אטרקטיבית שמגיעה לביקור ומדברת ללא הגיון אך באותה מידה מבדרת", וזהו כנראה סוד ההשרדות של אבודים. כי מלבד לגלריית שחקנים מצודדים ומיומנים, נופים מרהיבים ודיאלוגים קולחים, יש שם קריאיטביות בלתי מובטלת של היוצרים ובראשם הגאון התורן של הוליווד, ג'י ג'י אברהמס. וכך, למרות הדעיכה ברייטינג, הצליחה הסדרה לשמור על גרעין מעריצים לא מבוטל. ואולם, לא לעולם חוסן ועל פי הדיווחים סופה הרשמי מתוכנן לאביב 2010, בתום העונה השישית.
_a.jpg)
_a.jpg)
מומלצים
