פספוסים

עוד עיבוד לקלאסיקה ספרותית משנות ה־60, והפעם ספר קנדי של מרגרט לורנס שהפך לגרסה קולנועית בלתי הכרחית בעליל. הגר שיפלי (אלן בורסטיין), זקנה דעתנית, בורחת מהבית שבו היא גרה עם בנה מארווין (דילר בייקר) ואשתו דוריס (שילה מקארתי) הרוצים להכניסה לדיור מוגן.

במסלול הבריחה לעבר מחוזות נעוריה במניטובה (מחוז במרכז קנדה) היא נזכרת בסיפור חייה, על תהפוכותיו והטעויות שביצעה. הגאווה שהשתרשה בה כשהיתה צעירה (קריסטין הורן) במורשת המשפחה שמוצאה בסקוטלנד, הנישואין לברהם המחוספס שתכונותיו השליליות הולכות ונחשפות. ההתנכרות שלה לבנה הבכור מארווין בצעירותו (דוון בוסטיק) והעדפתה השגויה את בן הזקונים ג'ון (קווין זיגרס) יורש זרע הפורענות של אביו.

מכיוון שלא קראתי את הספר אינני יכול להסיק מהן הסיבות שהפכו אותו לקריאת חובה במערכת החינוך הקנדית, אבל בהחלט ניתן להניח ש"מלאך האבן" הסרט לא יהפוך לקלאסיקה קולנועית. המסגרת של סרט המסע הרטרוספקטיבי הולידה כמה מיצירות המופת של הקולנוע – ובראש ובראשונה "תותי בר" (1957) של אינגמר ברגמן.

מה שניתן להשיג במסגרת סרט קולנוע איננו דחיסה של חיים שלמים לתוך פרק הזמן המוגבל, אלא לאפיין את הרגעים המהותיים בחיים, רגעים שסקירתם מובילה את הדמות ואת הצופה לתובנות מהותיות. ב"מלאך האבן" השגיאות הן תולדה של השילוב בין נחישות שאינה במקומה וגאווה. הטעויות ניכרות מיד ברגע הופעתן, והמהלך הכולל אינו מוביל להארה, אלא מיצוי צפוי.

זאת לא סיבה מספיק טובה לזכות את הסרט ביותר מהצצת ניסיון לכשיוקרן בטלוויזיה. גם המשחק

המוצלח של בורסטיין, שחקנית ותיקה ומוערכת, אינו יכול לתקן את מה שמסגרת הזמן המוגבלת והבנאליות העלילתית מקלקלים. אגב, מי שמסתכל על הכרזה שנבחרה להפצת הסרט יכול להתרשם שאלן פייג' (הידועה כ"ג'ונו") היא אחת משלושת הדמויות המרכזיות בסרט (למרות שהיא מופיעה רק לכ־10 דקות כחברתו של בן הזקונים ג'ון). גם אם זה יביא עוד כמה צופים לאולם הקולנוע מוטב היה להשתמש בכרזה אחרת.

• "מלאך האבן". במאית: קארי סקוגלנד. משחק: אלן בורסטיין, קריסטין הורן, דילן בייקר, ווינגס האוזר, קול האוזר, קווין זיגרס, דוון בוסטיק, אלן פייג', שילה מקארתי.