"הוא לא עושה לי את זה. לנסות בכל זאת?"
כשיוצאים להרבה דייטים ושוב ושוב לא עוברים לדייט השני, נוצר חוסר ביטחון מצטבר, שמוביל למחשבה שאולי תפישת המציאות שלנו לא נכונה. האם צריך לתת צ'אנס נוסף? שתי דעות
גילי: "אני חושב שאין מקום לצ'אנס נוסף. הגישה שלי בעניין הזה היא 'אם יש ספק – אז אין ספק': אם יש ספק שהוא מתאים, סימן שהוא לא מתאים. כי אם הוא היה מתאים אפרת היתה מרגישה את זה מההתחלה".
יעל: "אני לגמרי לא מסכימה איתך. לא תמיד מרגישים ממש מהרגע הראשון אם זה 'זה' או לא. יש לא מעט מקרים שאנחנו מכירים שהרומן התפתח לאט ושני הצדדים נזקקו לזמן על מנת לדעת שזה באמת הדבר הנכון. אם לא היתה להם סבלנות הם היו מפספסים. אני אומרת לאפרת – תמשיכי ותתני עוד צ'אנס. מה יש לך להפסיד?".
גילי: "אני חושב שכשאת אומרת ששני הצדדים 'נזקקו לזמן על מנת לדעת שזה הדבר הנכון', סימן שהקשר התאים ברמה האינטלקטואלית בלבד. נראה ששני הצדדים באים מאותו רקע ונעים להם יחד. הם יודעים שהקשר יהיה בסדר. אבל 'בסדר' לדעתי זה לא מספיק. אני חושב שמשיכה ותשוקה הם מרכיב משמעותי מאוד בקשר, שקיים או לא, ואת זה רואים ומרגישים כבר בפגישה הראשונה".
לא התעורר אצלה הכפתור של ה'קליק'
יעל: "לא תמיד. יכול להיות שאפרת שלנו לא מצליחה לייצר קשרים כי היא מאוד בררנית, פרפקציוניסטית ופוסלת בחורים על ימין ועל שמאל בגלל שטויות. אולי כדאי שתפסיק לרוץ מאחד לשני, תעצור קצת ותתן לקשר זמן. וגם לעצמה. הריצה לא משרתת אותה. להיפך, בסופו של דבר זה מה שמבזבז לה את הזמן. במקום זה עדיף שתנסה להכנס לתוך קשר ולהישאר בו. זה יכול להיות עבורה שינוי מבורך. ללמוד להיות בתוך קשר".
גילי: "הגענו בדיוק לסיבה שבגללה, לדעתי, אנשים נותנים צ'אנס נוסף. נראה לי שהרבה פעמים אנשים יוצאים לדייט שני אחרי דייט ראשון שלא היה טוב כל כך, רק כדי שהחברה, הסביבה, החברים והמשפחה, לא יוכלו להעביר עליהם ביקורת. אם אפרת נחשבת 'פוסלת סדרתית' - כזו שלא מעבירה דייט ראשון ומיד מחליטה שהוא לא מתאים – אז לחברים ולמשפחה יש הרבה ביקורת עליה שהיא לא מאפשרת צמיחה, התפתחות, ראייה נוספת. שאין לה סבלנות. ובגלל זה אף פעם לא תמצא. ולכן, כדי לרצות את הסביבה היא אולי תצא לדייט נוסף. שלא יגידו כלום. אבל איזה מין צ'אנס זה? הדייט הזה מיותר, מפני שלמעשה היא כבר החליטה".
יעל: "אתה כל הזמן יוצא מנקודת מוצא שאפרת כבר החליטה והיא לא באמת רוצה את הבחור, אבל אני לא בטוחה שזה נכון. יש אנשים שמאוד מתקשים במצבים עמומים, הם לא יכולים להחזיק ספק ואי ודאות. הם מעדיפים לקחת החלטה, ואולי אפילו לפספס, העיקר שלא יצטרכו להישאר תלויים באוויר. ואולי גם אפרת כזו. לא שמעתי מאפרת שהבחור לא מוצא חן בעיניה. להפך, היא אמרה עליו הרבה דברים טובים, פשוט לא התעורר אצלה הכפתור של ה'קליק' וצריך לחשוב למה, ואם אפשר יהיה לשחרר אותו בפגישות עתידיות".
גילי: "נו, באמת, יעלי! את באמת מאמינה בזה שאין 'קליק' בפגישה ראשונה ויכול להיות לזה המשך? שיתפתח מתוך היכרות מאוחרות יותר?".
יעל: "כן! מפתיע, אבל זה קורה לפעמים".
גילי: "את אומרת שאפרת לא מסתדרת במצבים עמומים, ואני חושב שאולי היא סובלת מחוסר ביטחון עצמי. ייתכן שהיא נותנת צ'אנס נוסף כי היא לא בטוחה בעצמה ובקול הפנימי שלה, שאומר שהבחור לא מתאים. בתהליך שבו יוצאים להרבה דייטים ושוב ושוב לא עוברים מדייט ראשון לדייט שני, נוצרת תחושה של חוסר ביטחון מצטבר, שמובילה למחשבה שאולי תפישת המציאות שלנו לא נכונה ולכן צריך לתת צ'אנס נוסף. אני מציע לאפרת להקשיב יותר לקול הפנימי שלה. מה היא באמת חושבת ומרגישה לגבי הדייט הזה?".
הרבה אנשים לא מתפקדים כמו שצריך בדייט ראשון
יעל: "ואם הקול הפנימי שלה 'משובש'? אני מאוד מאמינה באינטואיציות, בקול שאתה שומע מהבטן שלך, אבל יש אנשים שלא מצליחים להקשיב לבטן כי יש המון רעשים מסביב – החרדות שלהם עושות רעש, הפחד שלהם מחוסר ודאות, חרדת הנטישה, וכמובן הרעש הכי גדול, שמפריע להקשיב לקולות הפנימיים – מה שאומרים הסביבה, החברים המשפחה השכנים וכל ה'מה יגידו'. דווקא בגלל זה אני מציעה לאפרת לתת לבחור צ'אנס נוסף. אולי בפגישה השנייה היא תראה אותו קצת אחרת.
הרבה אנשים ממש לא מתפקדים כמו שצריך בפגישה ראשונה. הם מתרגשים, הם מתוחים וזה מוציא מהם התנהגות לא טבעית: יש מאולצים מדי, אחרים מאומצים מדי, יש מנומסים מדי, או צחקקניים מדי, חוכמולוגים, ציניים....
לפעמים דייט ראשון לא מוציא ממך את מיטבך. אפילו אפרת בעצמה, כמו שאנחנו מכירים אותה, משתנה לגמרי בפגישות ראשונות. מבחורה דעתנית, חכמה וקוּלית היא הופכת לרכיכה שתקנית, חסרת ביטחון וסגורה, וזה עוד מחמיר אם הבחור מוצא חן בעיניה. דווקא בגלל זה כדאי שתתן לו צ'אנס נוסף. ואתה יודע מה? אני מקווה שגם הוא ייתן לה".
גילי: "את יודעת מה? אני מוכן להסכים איתך על זה: אם אפרת מוכנה לתת צ'אנס, אבל צ'אנס אמיתי, לא בשביל המשפחה והחברים ולא בשביל לזייף, לא בשביל להגיד 'אני מנסה ועושה את כל מה שאני יכולה' אלא רק אם היא מוכנה לבוא פתוחה ומוכנה לניסיון כן נוסף – אז אני הולך איתך וממליץ לה ללכת על זה. ואולי כמו בהגדרה ההזדמנות תיצור שעת כושר ותביא מזל...".
- יעל דורון, פסיכולוגית, וגילי בר, מאמן לזוגיות, מכון זוגות
