"רק פיצול פקיסטן ואפגניסטן יביא שקט לאזור"
הד"ר ברהמה צ'לאני, מומחה לביטחון לאומי ואסטרטג בכיר בהודו, אומר ל-ynet שהדרך להביא שלום לפקיסטן ואפגניסטן היא באמצעות הקמת "פשטוניסטן" - ומדינות נוספות לשבטים האתניים החיים בפקיסטן ובאפגניסטן - ולא דרך המאבק בטליבאן
בשיחה עם ynet, בשולי כנס הרצליה במרכז הבינתחומי, לשם הוזמן כאורח, מכנה צ'לאני את פקיסטן "מדינה כאוטית שאינה ניתנת למשילה". "פתרון בעיית פקיסטן היא לא משימה למדינה בודדת, אלא לקהילה הבינלאומית כולה. ובהחלט ייתכן שהפתרון היחידי הוא לפצל אותה. אחרי שישים שנות עצמאות, פקיסטן היא מדינה של חמישה שבטים, שעדיין מחפשת את זהותה. השבטים מנהלים מלחמה זה בזה. לכן יהיה הגיוני לתת לכל שבט מדינה עצמאית משל עצמו – במקום לכרוך אותם יחד בישות המכונה 'פקיסטן'", הוא אומר.
בעיני צ'לאני, פתרון של פיצול גם ישים קץ להסלמה בלחימה באפגניסטן. "הגבול המלאכותי בין פקיסטן לאפגניסטן – שנקבע על ידי הכובש הבריטי – כבר לא קיים בפועל. כבר עתה למעשה קיים פירוק הלכה למעשה של אפגניסטן ופקיסטן. במקום לנסות ולספק פתרונות נקודתיים לטווח הקצר – שזה מה שהקהילה הבינלאומית עושה כיום – צריך לחשוב בגדול, על רה-קונפיגורציה פוליטית של האזור הזה", הוא מסביר.
הגבול מלאכותי. פשטונים תושבי פקיסטן (צילום: AFP)
'פשטוניסטן' כמלחמה בטליבאן
לגישתו של צ'לאני, רעיון הפיצול דווקא יתקבל בברכה על ידי השבטים השונים בפקיסטן. מי שיתנגד לו, באופן לא מפתיע, הם כמובן ממשלת פקיסטן וצבאה רב העוצמה. "כל מי שמכיר את האזור חושב כמוני על פתרונות רדיקליים לאזור. האופציה היחידה שתפתור את הבעיה היא פיצולן של שתי המדינות. זה לא יפגע בתושביהן. בטח לא באפגניסטן, שם כולם יברכו על ההצעה, ובעיקר הפשטונים".לדבריו, מה שנאט"ו וארצות הברית מכנות "התחזקות של הטליבאן" באזור צפון ווזיריסטן בפקיסטן הסמוך לגבול עם אפגניסטן אינו אלא גל של לאומנות של השבטים הפשטונים. "אם תוקם באזור ההוא 'פשטוניסטן', כפי שתושבי האזור רוצים, יש סיכוי טוב יותר להשיג שלום ושקט באזור".
עוד לפני שברק אובמה נבחר לנשיא, טען כי אפגניסטן היא האתגר הביטחוני העיקרי העומד בפני ארצות הברית. אבל צ'לאני טוען כי מדיניותו של הנשיא האמריקני החדש באזור היא מוטעית מהיסוד. "הוא רק רוצה לצאת משם, ולכן מזרים כסף לפקיסטן ולאפגניסטן – לא כדי להלום בטליבאן אלא כדי 'לקנות' אותו, כפי שהאמריקנים 'קנו' את השבטים הסונים בעיראק. זה לא פתרון שישיג שלום ארוך-טווח".
צבא שיש לו מדינה
ומה עם הגרעין הפקיסטני? לצ'לאני, שנמנה עם מחבריה של הדוקטרינה הגרעינית של יריבתה, הודו, אין כל ספק: "פקיסטן חייבת להתפרק מנשקה הגרעיני, וזו צריכה להיות משימה ראשונה במעלה של הקהילה הבינלאומית. הרי כיצד ייתכן שמדינה כושלת מוסיפה להחזיק בנשק גרעיני – במיוחד כשמדובר במדינה לה היסטוריה של מכירת סודות גרעין לכל המרבה במחיר? אין לה כל זכות להחזיק בנשק הזה", הוא פוסק.
חיילים פקיסטנים. הצבא לא סר למרותה של הממשלה (צילום ארכיון: AFP)
הסיבה לכך, לדברי צ'לאני, אינו רק החשש שמא הנשק יתגלגל לידיהם של ארגוני טרור. "כשיש סוכנות ממשלתית סוררת כמו ה-ISI, שירותי המודיעין הפקיסטניים, לא צריך לפחד שהנשק הגרעיני יגיע לידיהם של ארגוני טרור כמו לשקר אי-טייבה (הארגון שככל הנראה ביצע את מתקפת הטרור במומבאי – ד"צ). ה-ISI היא בעצמה ארגון טרור, ובצבא הפקיסטני יש לא מעט חיילים שהם ג'יהאדיסטים מוצהרים".
העובדה שבשנה החולפת נאלץ הרודן פרבז מושארף להתפטר, ושתחתיו קמה בפקיסטן ממשלה אזרחית, אינה נתפסת בעיני צ'לאני כהישג. "נכון, תחת שמונה שנות כהונתו של מושארף מצבה של פקיסטן רק הידרדר, והעובדה שארה"ב תמכה בדיקטטור הזה היתה חלק מהבעיה. אבל הקמת ממשלה אזרחית בפקיסטן לא היתה מספיקה. היו צריכים גם לפעול במקביל לצמצום כוחם של הצבא ושירותי המודיעין במדינה, ולדאוג שהם יסורו למרותה של הממשלה, במקום שהממשלה תסור למרותם. מסיבה זו, הממשלה היא חסרת כוח, לא מסוגלת לקחת אחריות על דבר, אך למרות זאת מואשמת בכל הבעיות".
דרושה: מדיניות לוחמה בטרור
צ'לאני כיהן כיועץ למועצה לביטחון לאומי של הודו עד לשנת 2000. כיום הוא מרצה ללימודים אסטרטגיים במכון לחקר מדיניות של ניו דלהי, מכון מחקר עצמאי, וחבר בוועדה ליייעוץ מדיני, בראשותו של שר החוץ של הודו.
למרות קשריו עם השלטונות בניו דלהי, לצ'לאני יש ביקורת חריפה על האופן שבה הודו מתמודדת – או אולי, לא מתמודדת – עם בעיית הטרור שממנה היא סובלת. "מצד אחד, מדינה אינה יכולה להגן על עצמה באופן מלא מפני איום הטרור, כי מדובר כאן במאבק באלמנטים חתרניים התוקפים בלי התרעה, וכל אמצעי הביטחון בעולם לא יספקו הגנה. אבל כאשר מדינה אינה מטפלת בטרור – ברור שהיא תהיה מטרה לטרור. הודו צריכה להסיק את המסקנות ממדיניותה חסרת-המעש, ולהיות פרו-אקטיבית בכל הקשור לטרור".
מלון טאג' מאהל במהלך מתקפת הטרור על מומבאי (צילום: AP)
מהי אותה התנהגות פרו-אקטיבית? צ'לאני מבהיר שלא מדובר רק בצעדים צבאיים. "צריך להבטיח שלטרוריסטים לא יהיה 'נוח' להכות בהודו. הם ישקלו מחדש את העניין רק אם יידרש מהם לשלם מחיר. צריך לזכור שמתקפת הטרור שאירעה בנובמבר אינה הפעם הראשונה שמומבאי ספגה את נחת זרועו של הטרור. העיר הזאת היא יעד לפיגועים מאז 1993, כי היא מסמלת את עוצמתה הכלכלית של הודו. כל אותם פיגועים התבצעו על ידי מחבלים שהגיעו מפקיסטן, חברי ארגונים שהוקמו על ידי הממשלה הפקיסטנית. אם הודו לא תעניש את הצבא והמודיעין הפקיסטני – אלה יוסיפו לתקוף בהודו. המדיניות של הודו, של פנייה לקהילה הבינלאומית בתקווה שזו תושיע אותה, לא תועיל. זו מלחמה שהודו צריכה ללחום לבדה".
- איך ללחום? צבאית? לפתוח במלחמה עם פקיסטן?
"לא בהכרח", הוא משיב. "בטווח שבין לא לעשות כלום לבין מלחמה כוללת ישנן הרבה דרכי פעולה. חוץ מזה, ישנן תגובות צבאיות שאינן מלחמה כוללת. אני לא חושב שנגיע
לכדי עימות צבאי כי פקיסטן לא מוכנה להילחם בהודו ישירות, אלא רק בצורה א-סימטרית, באמצעות ארגוני הטרור שלה, ואילו הודו טרודה בפוליטיקה המקומית".
"בהודו יש ממשלה חלשה, המבוססת על קואליציה מרובת מפלגות, ומנהיגות זקנה. לציבור בהודו נמאס מחוסר ההחלטיות הזו. הגיע הזמן שתהיה להודו מדיניות קוהרנטית נגד הטרור, הכוללת כלים ממשלתיים אפקטיביים ובני-קימא למלחמה בטרור. צריך מדיניות ארוכת טווח בנושא, ואסטרטגיה ללחימה בטרור שתישאר על כנה בלי תלות בזהותו של ראש הממשלה".
