מותר לי לאהוב את החבר החדש של אמא?
אם אני אוהָב אותו - אולי אבא יעלב ואם אשנא אותו - אמא לא תרצה אותי. הפרטנר החדש של ההורה הגרוש מכניס הרבה מתח לחיי הילד. ד"ר דפנה כצנלסון-בנק מסבירה שילד להורים גרושים הוא ילד בסיכון וכל מהלך שקשור אליו צריך להיעשות בזהירות
השכיחות הגבוהה של ילדים להורים גרושים, יוצרת זחיחות מטעה, כאילו הילד מסוגל להתרגל במהירות גם לפרטנר חדש בחיי הוריו. ילדים להורים גרושים הם ילדים בסיכון ולכן, תהליך ההיכרות מצריך הרבה סבלנות וסובלנות. חשוב לציין כי גם כאשר מדובר בילדים בריאים ומתפקדים, מדובר בילדים בסיכון.
במחקרים רבים נמצא כי ילדי גירושין סובלים מנזקים נפשיים חמורים, כגון: קשיים בולטים בהסתגלות חברתית ולימודית. גם כאשר הדבר אינו ניכר לעין מיד לאחר הפירוד, הקשיים הרדומים חוזרים ומבצבצים באופנים שונים בבגרות ובהתבגרות. התובנה הזו צריכה לעמוד לנגד עיניו של ההורה, לפני שהוא בוחר להכניס לחייו חבר או חברה חדשים.
טוב לאמא - טוב לילד?
הורים שממהרים "לשקם את עצמם", עלולים לגרום לילד בפעם השנייה חוויה קשה של איבוד שליטה על חייו. כשהילד תינוק או פעוט עד גיל שנתיים, זוגיות טובה וחדשה של האם עשויה לפצות במידה מסוימת על צערה. כשהאם מרגישה יותר מוכלת, יש סיכוי יותר טוב להכיל את הצרכים של הילד.
אולם, כאשר מדובר בילד צעיר (לפני גיל שתים עשרה), תהליך פזיז של הטמעת הזוגיות החדשה עלול לגרום לנטל. בגילאים הללו, בגלל נטייה לחשיבה אגוצנטרית, רבים מן הילדים חשים את עצמם אשמים בפירוד. גם אלו שמשוחררים מנטל האשמה הזו סובלים רגשות אשמה בגלל קונפליקט נאמנויות. במילים אחרות, בכל פעם שהם חשים חיבה כלפי הפרטנר החדש הם מרגישים בגידה בהורה הטבעי מאותו המין. לכן, גם כשההורה מאוהב בפרטנר שראוי במידותיו, צריך להתאים את קצב התהליך לגילו ולמצבו הנפשי הייחודי של הילד.
ילד מוסת הוא ילד פצוע
תהליך ההתוודעות לפרטנר חדש הוא תהליך מורכב לכל ילד, ללא קשר לגילו. התהליך מושפע גם מאופי מערכת היחסים שבין ההורים בתקופה שלפני הגירושין ולאחריה. ככל שמערכת היחסים רעועה יותר, כך מתחזק הקונפליקט בין ההורה הטבעי להורה הזר מאותו המין. הקרע הפנימי חריף במיוחד כאשר מתקיים מסע של הסתה והשמצה. במקרים כאלו ההתמודדות עלולה אפילו להרתיע את בן הזוג החדש, מפני שילד מוסת הוא ילד פצוע ולא "ילד נחמד".
ילדים מוסתים פגיעים במיוחד למצבים חדשים ולכן גם במקרים שבהם בן הזוג ראוי הם עלולים לפעול באופן הפוך לרגשותיהם. הם מסוגלים לחבל, לקלל ולפגוע, רק כדי להעניש את ההורה על אהבתו החדשה, כמו גם את עצמם באופן לא מודע. במקרים כאלו, כדאי למתן בצורה משמעותית את תהליך ההתוודעות ולהתייחס להתנהגויות כאלו כאל איתותים של מצוקה ולא כאל ביטויים של כפיות טובה. במקרים בהם ילד מוסת בצורה קיצונית, מומלץ להיעזר בטיפול פסיכולוגי. "צד שלישי" שמשמש כנציג הא"ום בסכסוך עשוי לקדם בצורה מקצועית את התהליך.
אמא אוהבת אותו יותר
כאשר הילד מתחיל להתרגל אל בן הזוג החדש, הוא נזקק לתקופת הסתגלות גם כדי להיות בטוח שהוא לא מאבד את ההורה המאוהב לטובת בן הזוג החדש. בגלל החשש מפני קיפוח, מתנהלים לעיתים קרבות עקובים מדם על הטריטוריה הפיזית והרגשית של ההורה הטבעי. כשהפרטנר החדש נגרר למאבק הוא עלול להתעקש על כל פרט ולפעמים אפילו בוויכוח מי מחליט על השלט. נכון, חשוב שהילד לא ירגיש אחראי על הקשר החדש, אבל כדאי להתאזר בסבלנות ולאפשר לו להסתגל למצב החדש. הילד צריך קודם כל להפנים שהגירושים הם סופיים ושתשומת הלב שהוא יקבל לא תיפגע באופן מהותי.
הפכתי למטרד
כשהקשר מתהדק והילד מסתגל למציאות החדשה, אפשר להגדיל את טווח ההיכרות עם החבר מבחינה כמותית. למשל, לתכנן את הבילוי השבועי עם טיולים, ארוחות ואירועים משותפים. התהליך הזה הוא גם חיוני כי מה שיעזור לילד בסופו של דבר בהתמודדות עם השינויים זו התחושה שהוא רצוי וכאשר הילד מטיל מגבלות רבות מדי על הקשר עם הפרטנר החדש לאורך זמן הוא עלול לחוש את עצמו כמטרד שלא מעוניינים בחברתו. לכן, כעבור פרק זמן של הסתגלות למצב החדש, כדאי לקבל החלטות שבהן גם הפרטנר החדש מעורב.
אני אוהב אותו, אבל לא במקום אבא שלי
ההתמודדות עם שני בתים היא התמודדות מורכבת גם כאשר שתי המערכות מתפקדות כראוי. לכן, רצוי לשמור על הגבולות של הקשר במידתיות הראויה. גם כאשר בן הזוג השכיל לבסס מערכת יחסים חדשה, יציבה ומטיבה עם הילד, רצוי שלא יאמצו לחיקו כאילו היה רק שלו. התמסרות מופרזת, ללא התחשבות בהורה השני, עלולה להעצים תחושת אשמה על נטישת ההורה.
בנוסף, היא עלולה ליצור רגשות תלות בהורה החדש ולפתח תפיסת עולם קיצונית, במושגים של: טוב-רע, שחור-לבן. תפישת עולם כזו מפריעה להתמודדות עם כל קשיי החיים. חלק מן הפרטנרים, בתואנה של שמירת גבולות קפדנית, נוקטים בגישה לגמרי הפוכה. בטענה שהילד נמצא באחריות הבלעדית של הוריו הטבעיים, ההורה החורג משאיר להורה הטבעי להתראות לבד ולהתמודד לבד עם פתרון הבעיות של הילד.
במצבים כאלו, ההורה עלול למצוא עצמו קרוע לגזרים בין הרצון לרָצות את הפרטנר החדש, לבין הרצון לרָצות את הילד ואת הפרטנר לשעבר. כאשר הקונפליקט חזק במיוחד, ההורה הקרוע עלול, מתוך רגשות אשמה, להזניח את הטיפול בילדים המשותפים מתוך תחושת אשמה כבדה כלפי הילדים הטבעיים.
שוחד הוא לא הדרך
בכל המקרים, רצוי שהחבר החדש לא ינסה לקנות את ליבו של הילד על ידי מתן שוחד. יש מקום להבין וללמוד כיצד להתקרב אל הילדים בצורה מותאמת לגילם - לפעמים עבודות יצירה ולפעמים התקנת ארוחה משותפת. בכל אופן, התקרבות הדרגתית פירושה גם נכונות להתחלקות הדרגתית בתשומת הלב עם הבן זוג.
האם לילד יהיה מקום בזוגיות החדשה?
ולסיום, סוף מעשה במחשבה תחילה. חשוב שהורה המבקש להקים בית בפעם השנייה, יבדוק תחילה עד כמה בן זוגו מסוגל לחלוק את אהבתו עם ילדיו מנישואיו הראשונים באופן אמיתי. מי שלא משקיע מחשבה בהתייחסות לנושא הזה עלול למצוא עצמו קרח מזוגיות ומהורות תוך זמן קצר.
- ד"ר דפנה כצנלסון-בנק היא פסיכולוגית קלינית בכירה.