גם בשמלה צמודה עם שסע לא קל למצוא אהבה
התחפושות המסיביות לא יכלו להסתיר את המבטים המחפשים של הסובבים אותי. גם לי היה בדיוק את אותו מבט. הרצון להכיר מישהו, הרצון שיקרה משהו, התגנב לי לראש. למה לרצות משהו שאין לי עכשיו? הרי אני כל כך נהנית ממה שיש
כשהולי מרגישה ממש רע, כשהיא נתקפת בפחד והיא אפילו לא יודעת ממה, היא הולכת לטיפניס. זהו המקום שנותן לה תחושה שהכל טוב, שהיא במקום הנכון. "שום דבר רע לא יכול לקרות לך שם", היא אומרת במתיקות, "אם רק הייתי יכולה למצוא חיים אמיתיים שיגרמו לי להרגיש כמו בטיפניס".
"עם תחפושת כזו את בטוח לא חוזרת הביתה לבד", אמרה לי חברה למראה שמלת הקטיפה השחורה והצמודה עם השסע הנדיב.
"מי שיידע את שם הדמות שלי, אני שלו", אמרתי תוך שאני מדמיינת את הסצינה הרומנטית.
"אל תתמסרי כל כך בקלות, לפחות שיידע גם את שם המשפחה", ענתה ברצינות.
פורים השנה היה שמח במיוחד. אין שילוב מוצלח יותר ממוזיקה מקפיצה, חברים אהובים וקהל משובח ומחופש לעילא. אין דבר מהנה כמו ריקודים ברחוב במקצב אפריקני, לאור ירח מלא, בין נוצות וכובעים מוזרים. אין כמו לרקוד לצלילי מוזיקה חיה לצד טרזנים, בוקרות ואדי עשן ירוק. אין דבר משמח מפורים בתל אביב, באמת שאין. אבל לא הרגשתי בטיפאניס.
גם התחפושות המסיביות לא יכלו להסתיר את המבטים המחפשים של הסובבים אותי. גם לי היה בדיוק את אותו מבט מחפש. הרצון להכיר מישהו, הרצון שיקרה משהו, התגנב לי לראש כמו פורץ מיומן. לא רציתי לרצות, ובכל זאת, הרצון היה שם ולא הרפה. ניסיתי להיפטר ממנו כמו ממסטיק שנדבק לאצבעות בעקשנות, ללא הצלחה. למה לי לרצות משהו שאין לי עכשיו? הרי אני כל כך נהנית ממה שיש.
איזה גבר בר זמננו מכיר סרטים רומנטיים?
פורים זה לא אירוע אידיאלי להיכרויות. לכו תדעו מי מסתתר מאחורי המסיכה, ומה נמצא מתחת לפאת האפרו. האם הוא תמיד נוהג ללבוש גופיות צמודות ונעלי שפיץ? האם היא תמיד מסתובבת עם מזרק בכיס? אבל עדיין, בכל זאת, קיימת הציפייה. "הפיראט שמאחורייך ממש חתיך", אמרו לי חברותיי, אבל אולי כמו כולנו, גם הוא הסתגר לו בדמות שלבש ולא היה נגיש. רציתי מישהו שידע את שם הדמות שלי, תמימה שכמותי - איזה גבר בר זמננו מכיר סרטים רומנטיים משנת 1961? אפילו לנשים לא היה מושג.
הולי עסוקה בלחפש בעל עשיר ולא רואה שההזדמנות לחיות את החיים שהיא רוצה נמצאת ממש מתחת לאפה. היא מגדירה את עצמה כנפש חופשייה ופרועה, שאינה שייכת לאף אחד ואף אחד אינו שייך לה. כשאהבה מגיעה אל פתח דלתה היא בורחת ממנה כמו שהיתה בורחת מפרדי קרוגר. אולי כמוה, גם אני הלכתי לאיבוד בעולם של חיפוש? אני כבר כל כך רגילה לחפש, ממזמן שכחתי מה בכלל אני רוצה למצוא.
אהבה, אהבה, אהבה. אני כבר לא ממש זוכרת מה זה, אני רק יודעת שאני רוצה את זה. לפעמים אני חושבת שהעולם עושה אידיאליזציה למושג החמקמק הזה. יש סיכוי טוב שאני בכלל שטופת מוח חברתית - מתוכנתת לרצות את מה שכמעט כל שיר, סרט או ספר משדרים לי. מה זו באמת האהבה הזו שכולם מדברים עליה כל הזמן, האם היא בכלל קיימת?
אהבה ונישואים פשוט לא הולכים יחד
מודלים לאהבה טובה שמנצחת את הזמן נדירים בימינו כמו סרט הוליוודי איכותי. אז למה אני עדיין כל כך רוצה בזה? תאי הזיכרון שלי טורחים לספר לי פעמים רבות מדי שהתחושה המדוברת היא דבר מופלא, אבל אולי לאהבה שאני מכירה יש תאריך פג תוקף? אני רוצה אהבה אחת גדולה לכל החיים. אני בטוחה שאם יבדקו את זה סטטיסטית, יגלו שיש יותר סיכוי לזכות בלוטו. אבל זה לא משנה, העיניים שלי ימשיכו לנדוד בחיפוש בזמן שהולי תחפש את נעל העקב שלה שנתקעה בתוך סלסילת פירות, או את מכשיר הטלפון שהכניסה מתישהו למזוודה כדי שלא ירעיש.
הולי חייה בציפייה מתמדת למשהו שיקרה. היא מסרבת לרהט את דירתה ולהעניק שם לחתול שלה עד שתקבל הצעת נישואים ממיליונר, רצוי מכוער. באופן לא מודע היא מבקשת להחיות מסורת קדומה וארוכת שנים לפיה אין קשר בין אהבה ונישואים. אולי כל הבלגן התחיל כשניסינו לעשות את הקישור? נראה שקודם לכן העולם הסתדר לא רע. נישואים היו במשך דורות עניין של מעמד וחיבור בין משפחות, בשביל אהבה היו מאהבים ומאהבות. אולי זה מה שאל באנדי ניסה לספר לנו כל הזמן – שאהבה ונישואים פשוט לא הולכים יחד?
המסיבה בעיצומה, הקהל הפך למסה אחת, ידיים באוויר, ישבנים מקפצים. מה בן אדם צריך יותר מזה? מישהו לישון איתו? כשחזרתי הביתה לבד, הרגשתי כאילו הייתי במסעדה איטלקית, נהניתי מארוחת גורמה משובחת ומשביעה וחזרתי רעבה לסושי. המסיבות בהן הייתי, מהנות ומספקות ככל שיהיו, עוררו בי רעב למשהו שאפילו זיון מולטי אורגזמי לא יכל להשביע, גם לא הפיצה שבכל זאת אכלתי. ציפייה לא ממומשת - לעולם גוררת אחריה אכזבה.
בסוף הסרט הולי מבינה שטעתה. שאנשים וחתולים כן שייכים זה לזה. היא בוחרת להפסיק לפחד מאהבה. בגשם הכבד, היא רצה בעקבות אהובה שהבריחה מעליה, למצוא את חתולה שאך-זה זרקה מהמונית. כשהג'ינג'י המפוחד נמצא, הולי ואהובה מתנשקים תחת מטר הגשם הסוחף.
פורים השנה היה שמח במיוחד, מבלי שהסתיים ב"הפי אנד" לו זכתה הולי גוליאטלי. גשם לא ירד, גם נשיקה לא נראתה באופק. בסיום הלילה בחרתי לצפות בסרט האהוב עלי ולהרגיש בטיפניס. נתתי לדם לזרום לי מהרגליים בחזרה לראש והשלתי מעלי לאחר כבוד את הדמות הרומנטית, אולי מדי, שבחרתי לפורים הזה.
