שובו של הגדא

יש שלושה ז'אנרים, בעצם ז'אנרונים, שאני מתקשה לעמוד בפניהם. סרטי מסע, סרטי כלא וסרטים אפוקליפטיים. אם יש בזה חבר'ה שנוסעים לאנשהו, יושבים בעוון משהו או עומדים להיכחד, חזקה עלי שאכנס לזה חזק אפילו אם האיכות האבסולוטית של הסרט היא לא משהו לכתוב עליו לשניצר. אז אני מרשה לכם לנכות חצי כוכב ממה שאני חושב על "בני מזל", כי הוא סרט מסע קלאסי. אבל שלא תיגעו בשלושה וחצי האחרים.

עיקרן תחילה: חייל וחיילת (מייקל פנה מ"התרסקות" ורייצ'ל מקאדמס מאיזה מתוקה יא אללה) נפצעים בעיראק ומקבלים חופשת־בית של חודש. בגלל בלגנים בשדה התעופה, הם נאלצים לשכור רכב כדי להגיע למשפחות (הוא לשלו, היא לזאת של חלל מהיחידה שלה). לראלי־בלית־ברירה הזה מצטרף חייל ותיק שהשתחרר זה עתה (טים רובינס), ומה שיקרה מעכשיו ועד שתלכו לשחרר את הבייביסיטר זה בעיקר לא מה שאתם חושבים.

"בני מזל" הוא לא סרט על המלחמה בעיראק, ולא על משולש רומנטי, והשבח לאל, גם לא על אמריקה האמיתית הנגלית רק בכבישים הצדדיים ובחצרות האחוריות או זיוני שכל כגון דא. מבלי לספיילר, הוא פשוט דרמה עם קורט קומדיה על שלושה אנשים שנמצאים בצמתים לא פשוטים, ושהחיים מזמנים להם את הצ'אנס לחצות את הצמתים האלה ביחד. וזהו, בשביל יותר מידע מזה תצטרכו לקנות כרטיס.

סרט מסע טוב - וכל סרטי המסע האמריקאיים הטובים - משנעים דמויות מנקודה א' ל־ג' רק כדי ליצור מסגרת לחלק המעניין: ה־ב'. הנקודה שבה חל השינוי שבלעדיו אין הצדקה להוציא דמות למסע מלכתחילה. הבעיה עם המבנה הזה היא שיש בו משהו מאוד שבלוני, ובמקרה של "בני מזל" הוא הכשל העיקרי בסיפור שרובו ככולו מצליח להפתיע אותך בהתפתחויות שלו: ברגע שנופל האסימון לגבי ה־ב' של שלוש הדמויות - וזה קורה רק בישורת האחרונה, אבל קורה - הדרך אל ה־ג' נעשית מעט צפויה.

למרות הנוכחות של המרחבים הפתוחים, סרט מסע טוב - ושוב, כל סרטי המסע האמריקאיים הטובים - מצליח ליצור אינטימיות בין הדמויות לבין עצמן ובין עצמן לבינך. וניל ברגר שביים את "בני מזל" יודע לעשות את הקונץ הזה, אז הסוף של הסרט שלו משאיר אותך בדיוק עם הדבר הזה שבגללו אני כזה סאקר של סרטי מסע: התחושה שאת הדרך עשו לא רק החבר'ה על המסך, אלא גם אתה.

• בני מזל, מה־9.4 ב"סינמה סיטי"

DVD

שיהיה בזוועה טובה

מצד אחד, "שטח סגור" הוא לא סרט אימה רע. מצד שני, זה נכון גם לגבי "מדגסקר 2"

יודעים מה זה (Rec)? אוקיי, ולא בקונטקסט של מה שהיה כתוב לכם מעל הכפתור האדום בטייפ דאבל־קאסט? טוב, אז זה סרט אימה ספרדי כה בן זונה שההקפצה הכי אפקטיבית שלו גרמה לי לשחרר "כוס אמק בן זונה שיט מניאק" שהעיר את הבת שלי ממרחק קיר ודלת וחלום. עכשיו יוצא כאן בדי.וי.די "שטח סגור", שהוא העיבוד האמריקאי של (Rec), והנה מה שתעשו: תהיו בני אדם

לשימוש בלייזר בלבד! סרטים בלייזר

 ותשימו עליו יד לפני שאתם רואים את העיבוד (בספריות מסוימות בארץ אפשר למצוא את המקור אפילו בבלו־ריי, שזה יפה בשביל משהו שלא מדבר אמריקאית).

ברמת הסיפור אין שום הבדל בין הגירסאות: כתבת של תוכנית לילה מוצאת את עצמה תקועה בבניין שאנשים מתחילים למות בו בצורות ממש דוחות. גם סגנונית אין הבדל משמעותי: הכל נראה דרך עדשת המצלמה שמלווה את הכתבת, מעשה "קלוברפילד" או "פרויקט המכשפה מבלייר". אבל (Rec) הרבה יותר מפחיד עד חמש דקות לפני הסוף, והרבה הרבה יותר מפחיד בחמש האחרונות.

עכשיו תשאלו בשביל מה בכלל לראות את הגירסה האמריקאית. אז הנה למה:

1. כי זה שיעור מעניין מאוד על ההבדל שבין תעשיית הקולנוע הספרדית לאמריקאית. בואו נגיד ככה, דווקא המדינה היותר קתולית יוצאת פה זאת שיש לה יותר ביצים לעצבן אנשים שכתובת השולח שלהם היא בוותיקן.

2. כי מככבת בזה ג'ניפר קרפנטר. נו, אחותו הכה כוסית של דקסטר מ"דקסטר".

את האמת צריך להגיד: סרטי אימה הם עסק לאנשים עם סטנדרטים בינוניים ומטה. אנשים שחיים בעולם שבו "לא נורא גרוע" פירושו "שווה לראות" ו"כמעט טוב" פירושו "אחלה". לטעמי (Rec) הוא אחלה סרט גם בעולם האמיתי, ו"שטח סגור" הוא בטח לא נורא גרוע. אז כאמור, צפו בשניהם. בממוצע יצא לכם סרט טוב שב־50 אחוז ממנו רואים את האחות של דקסטר.

• שטח סגור, השכרה (וכרגע רק בדי.וי.די, הגם שבחו"ל הוא כבר מופץ גם בבלו־ריי)

איזה קטע שקוראים לסרט החדש של בארי לווינסון "מה בדיוק קרה?": זה רחוק מילה אחת מלתאר את הקריירה של הבמאי שלו. מה לעזאזל קרה, לווינסון? איך הפכת במחי שני עשורים וקצת עודף מהדבר הגדול הבא לניג'ס שבבמאים? איך הגעת מ"דיינר" ו"אנשי הפח" הגאוניים, ו"איש הגשם" הבלתי־נשכח־למרות־מגרעותיו, ל"לכשכש בכלב", "איש השנה" ועכשיו הדבר המחריד הזה?

בהיעדר תשובות, קבלו תקציר: החיים המקצועיים והאישיים של מפיק הוליוודי (רוברט דה נירו, שמתחיל להימאס ברמות אהוד ברקיות) מסתבכים לגמרי

לשימוש בלייזר בלבד! סרטים בלייזר

 ובבת אחת. זהו; חוץ מ"ברוס ויליס בתפקיד עצמו" אין שום דבר אחר להגיד על זה. רואים את "הפמליה"? אז הסרט הזה נראה כמו קולקציה של כל הסצנות שהכותבים של הסדרה המשובחת הזאת חשבו עליהן במשך שנייה וחצי ואז אמרו "לא, זה יהיה חרא". בשיא הרצינות, זה אחד מהסרטים הכי מחורבנים - וכרגיל אצל לווינסון של השנים האחרונות, גם הכי מעצבנים - שראיתי מימי. אפילו לא ביום כיפור, אנשים.

• מה בדיוק קרה, בבתי הקולנוע, אבל זה לא אשמתם