אולי כדאי להחליט שסקס בזוגיות לא יהיה חובה?
ידיד סיפר לי על המקרה הדי-נדיר שלו, שלוש פעמים בשבוע, גם אחרי כ-40 שנות נישואים. אבל בדרך כלל, מינון הסקס הוא סוגיה שנויה במחלוקת ביחסים. למה לא לבדוק אופציות אחרות? דעה
"אז אתם עושים כל זאת כל יום?" התפלאתי.
"לפחות שלוש פעמים בשבוע", ענה, "לפחות שעה, אפילו יותר. שנינו מאוד מאושרים זה עם זה מכל הבחינות. לפעמים המצב הפוך - היא מפתה אותי בספונטניות. ולפעמים אנחנו קובעים מראש 'דייט' בחדר השינה".
דבריו הפתיעו אותי וגרמו לי לחשוב על כך רבות. יש לי הרגשה שהרבה גברים שהגיעו עד כאן במאמר מתחילים כבר לרטון, ויש סיכוי גדול שיגלשו הלאה ומשום מה לא ירצו לקראו את ההמשך - או לא ירצו שבנות זוגם יקראו את ההמשך.
מה בעצם כל אחד מאיתנו היה רוצה שיקרה בחווייה המינית הזוגית? אני חושבת שרבים היו מיישרים קו על התיאור הבא: אנחנו רוצים להרגיש שחושקים בנו, שאוהבים אותנו וחושבים עלינו, שמתחשבים בנו ושואלים אותנו, שביחסי המין עצמם נוצר חיבור רגשי, יש חופש להתנסות בחוויות חדשות, בתנוחות חדשות, לשתף בפנטזיות, לקחת את הזמן ללא הפרעות ביניים, להתענג על הדרך ועל הגמירה, ולסיים בתחושת קירבה גופנית ורגשית.
גברים רבים מתלוננים שהם היוזמים היחידים
התיאור הזה לצערנו אינו הולם את מה שקורה אצל רוב הזוגות הנשואים. הסיכוי שפעמים רבות לא תיווצר התאמה בטיימינג ובמינון הסקס הוא מאוד גבוה. גברים רבים מתלוננים שהם היוזמים היחידים, שאף פעם אינם חווים את החווייה המרגשת שהאשה חושקת בהם ורוצה אותם, אלא נותנת להם את ההרגשה שהיא עושה להם טובה. בחווייה המינית השגרתית שלהם, כשהאשה מסכימה סוף סוף לשכב איתם היא פסיבית ורק רוצה שזה ייגמר כמה שיותר מהר. ואז הגבר מרגיש שרצוי מבחינתה שיגמור כמה שיותר מהר. הוא מתרגל לכך, ובעצם מאבד לאט לאט בדרך הזאת את הכושר המיני שלו. יש להם כעס מתמיד על מיעוט הסקס ועל החווייה הלא מספקת שיש להם והם תולים את האשמה בבת זוגם ה"פריג'ידית".
נשים רבות מתלוננות שהן מרגישות שעליהן לרצות את בן הזוג ו"נכנעות" ללחץ שלו, וכאשר הן ניגשות שוב ושוב לקיום יחסי מין מתוך ריצוי, ללא תשוקה , ללא עוררות ארוטית מינימלית – הן מואסות בחווייה המינית מהר מאוד, שכן קיום יחסי מין ללא עוררות מינית משמעותו לא ליהנות, קשיים באורגזמה, כאבים בחדירה. אין משחק מקדים, כי לשני הצדדים אין חשק להשקיע ושניהם רוצים שזה ייגמר מהר. האשה מתחילה להרגיש שהיא משמשת רק אובייקט לסיפוק היצר המיני של בעלה, זה מרחיק אותה רגשית ומעורר את כעסה. גם היא, כמו בעלה, חושבת על עצמה שאולי יש לה יצר מיני מופחת אם לא אפסי, ושהלוואי שהעולם היה מסתדר ללא סקס.
לאחר זמן לא ארוך מרגיש אחד מבני הזוג – על פי רוב הגבר – שעל מנת לקבל את צרכיו הבסיסיים בסקס עליו "לשלם" במשהו תמורתם. שיטות "התשלום" שונות ומגוונות: לקחת על עצמו מטלות נוספות בבית מעבר לרגיל, לקנות לה פרחים /תכשיטים, להזמין אותה לסרט/ארוחה, או מהכיוון ההפוך – אם הוא לא מקבל סקס הוא רשאי להפסיק את כל הנ"ל. או: אם הוא כן מקבל סקס הוא יעשה מאמץ להפסיק התנהגויות מעצבנות שסיגל לעצמו כגון להיות עצבני, כעסן, זועף, רוטן, צועק, מקלל.
עד מהרה נוצרת הרגשה אצל שני בני הזוג שיש מלחמה על הסקס ותסכול מכך שזה כבר אינו מובן מאליו שהצרכים האלו יקבלו מענה טבעי בזוגיות.
התפישה הרווחת בכל התרבויות עד היום היא שסקס הוא חלק מהותי ויסודי מהזוגיות. כלומר, אם אצל אחד מבני הזוג מתעורר הצורך והרצון לסקס בן זוגו צריך להיות שם למענו ולהיענות לצורך שלו, ואם זה לא קורה - נוצרים כעס ותסכול ותחושת חוסר צדק.
הציפייה ל"בעלוּת בית" בהיבט המיני על הגוף של השני היא מקוממת וממרידה. לכאורה, גופי צריך לעמוד לרשותך בכל רגע. הצורך באוטונומיה בסיסית, לעשות עם הגוף שלי מה שמתאים לי בכל רגע ורגע ולא לאנוס את עצמי לעשות מה שלא מתאים לי, ממש נפגע במודל הזה. אגב, שמעתי מלא מעט נשים שהן מרגישות כאילו הבעל אונס אותן בחלק מהמקרים. אין ספק שתחושה כזאת יוצרת משקעים של התנגדות, כעס ואפילו שנאה ותיעוב.
בהלכה נכתב: "ולא יאנוס אותה (את אשתו) הבעל בעל כרחה, אלא בדעתה ומתוך שיחה ושמחה". ואילו ב"שולחן ערוך" נאמר: "כי על פי דין תורה אסור לעשות הביאה באופן שהאשה אינה מפויסת, ומחויב לפייסה בחיבוק ונישוק עד שתתאווה לחיבור, שאם לא כן הרי היא כנתונה לפני ארי שדורס ואוכל". וכן נכתב: "ולא יבעול (הבעל) אלא מרצונה, ואם אינה רוצה יפייסנה עד שתתרצה".
אבל יחד עם ההתחשבות הרבה וההתכוונות להביא את האשה לעוררות בדרך חיובית – שיחה ושמחה, חיבוק ונישוק, פיוס – עדיין מבצבצת מהמשפטים האלה הנחת היסוד שסקס הוא חלק בלתי נפרד מן הזוגיות.
אני חושבת שבמודל הזה יש יותר מדי "באגים", שיוצרים סיבוכים רבים והופכים את הסקס בזוגיות מתמשכת להרבה פחות איכותי ומספק ממה שהוא יכול להיות, וגורמים מתחים ההולכים ומתרחבים לתחומי הזוגיות השונים. מכיוון שמה שנהוג היום יוצר מעגל קסמים שלילי שעלול להמאיס את הסקס ולהכניס מתח ומלחמות ליחסים, אולי שווה לשבור את מעגל הקסמים הזדוני הזה ולבחון מה היה קורה אילו היינו מחליטים עקרונית שסקס אינו "פריט חובה" בזוגיות אלא "אקססורי", כלומר – מותרות?
אירוע לא קבוע, לא מובן מאליו
אני מתחילה לחשוב שאולי עדיף שמלכתחילה, מראשית היחסים הזוגיים, סקס לא אמור להיות מובן מאליו בזוגיות קבועה. אולי כדאי שסקס יהיה כמו הליכה לסרט - אירוע לא קבוע, לא מובן מאליו, ששני בני הזוג צריכים להתפנות אליו ולהסכים על מועד מתאים, לצפות לו ולהתכונן אליו ברמה מסויימת. אם פועלים תחת הנחת היסוד הזאת, פתאום צצות אפשרויות אחרות:
כל אחד אחראי לעצמו ולגופו; לא מחברים בין סקס לבין "חובות" או מטלות אחרות. מי שרוצה סקס - עליו האחריות להזמין, לפתות, להחמיא, להשקיע, כמו אותו ידיד ותיק שלי מתחילת המאמר. וזה נכון לשני המינים: מי שבא לו – הוא או היא – שיזמין ויפתה או תזמין ותפתה...
סקס יתרחש מן הסתם בתדירות קטנה יותר, אבל יהפוך לאירוע מיוחד, חגיגי, מושקע, שיש ציפייה לקראתו. העוררות הרגשית והגופנית נבנות זמן רב, על כן גם האיכות והייצריות יהיו גבוהים יותר.
אפשרויות אחרות - מידי פעם סקס ספונטני, לא מתוכנן, אם לשניהם זה מתאים. או כשזה בא מאהבה ולא מתוך תחושת אשמה - סקס למען השני, כדי לעשות אותו מאושר, אפילו אם לאחד מהם לא ממש מתחשק. כמו שלפעמים האחד עושה מסאז' לשני ללא הדדיות, או שהולכים לראות סרט על פי בחירתו של אחד מבני הזוג והשני מתרצה.
או, אם לאחר זמן מגיעים למסקנה שאין מספיק חשק או משיכה זה כלפי זו, אבל יש אהבה ושותפות ורוצים להישאר יחד, ניתן גם לשחרר את הכבלים המונוגמיים ולפתוח את הנישואים לפרטנרים מיניים נוספים, בהסכמה, מבלי שזה יהיה במחתרת, בלי שזה יהיה כרוך בבגידה.
אני מאמינה שאם מההתחלה זאת תהיה הנחת היסוד, זוגות לא יגיעו כה מהר לשיגרת השממון הטכני המאכזב המתרחש במסגרת "סקס לצאת ידי חובה".
- דורית כהן היא פסיכולוגית, יועצת זוגית המתמחה בבעיות תקשורת ואינטימיות רגשית ומינית, בעלת אתר זוגיות - ייעוץ זוגי
