עולה למשפט
משלמה המלך ותינוק המריבה, דרך הביורקרטיה המדכאת של פרנץ קפקא ועד אהרון ברק. עו"ד בני דון - יחייא עם ספרי המשפט שהוא לא מפסיק לחזור אליהם
בחרתי חמישה ספרים וסיפורים הקשורים לעולם המשפט והמדברים גם אל לבי וגם אל ראשי. כל ספר השאיר בי חווית קריאה שונה. מעת לעת אני מוצא את עצמי חוזר אליהם, אל משפטים שנגעו בי, ואם אחרי עשרה עמודים אין מירקור אחד - הספר מוצא את מקומו במדף התחתון. אבל כשיש מירקורים, מה שמסקרן אותי לדעת הוא האם הם עדיין רלבנטיים לאחר שנים. כמעט תמיד התשובה לכך היא כן.
"לפני החוק" מאת פרנץ קפקא
סיפור קצר זה, הכלול בספרו המפורסם של פרנץ קפקא "המשפט", נכנס כבר לקלאסיקה הספרותית; במרכז הסיפור אדם המגיע לפני החוק ומבקש להיכנס. שומר הסף אומר לו שעכשיו הוא אינו יכול להרשות לו. האיש מהסס. השומר מרפה את ידיו ומתגרה בו: אולי תנסה להיכנס למרות איסורי, אבל יש שומרים נוספים... חזקים ממני... האיש נרתע.
שנים חולפות, האיש מפציר בשומר שאולי בכל זאת יתיר לו לפסוע פנימה, אבל השומר אינו משנה את דעתו. האיש מזדקן, נוטה למות, וברגעיו האחרונים הוא שואל את השומר: "הרי כל בני האדם שואפים אל החוק, ואיך זה כל השנים הרבות האלה לא ביקש איש זולתי רשות להיכנס?" והשומר עונה לו: "שום איש זולתך לא היה יכול לקבל רשות להיכנס לכאן, כי הכניסה הזאת נועדה רק לך. עכשיו אני הולך וסוגר אותה".
ומה הנמשל כאן? כמו אצל סופרים גדולים, נפרסת בפני הקורא קשת של אפשרויות והוא בוחר את זו הקרובה ללבו. מתאים לי לחשוב שקפקא מדבר על ההחמצות שכל אדם חווה בהיעדר אומץ לב, בשל חוסר ביטחון, בגלל חשש מדחייה - חולשות אנוש, שבלעדיהן חיינו היו טובים יותר.
"פרשנות במשפט" מאת אהרון ברק
אהרון ברק, לשעבר נשיא בית-המשפט העליון, כתב ספרים רבים לצד מאות פסקי-דין משמעותיים. לברק
יכולת ניתוח בלתי רגילה, כמו גם עט בהיר וחד. לא לשווא הוא מוערך גם בעולם כאחד המשפטנים הדגולים של הדור. ברק טוען כי אין לשופט בחברה דמוקרטית שיקול דעת מוחלט; הוא לעולם יהיה נתון למגבלות שהחוק מטיל עליו. אבל איך בסופו של דבר יחליט שופט כאשר החוק ניתן לפרשנות? מה יעשה כשהוא ניצב בפני מספר אפשרויות הכרעה שכולן תואמות את החוק?
וכאן עולה שאלת השאלות: מה עם השקפתו האישית של השופט? האם שיקול הדעת שלו מושפע מדעותיו הפוליטיות, הדתיות והאחרות? איך מונעים את הסכנה שכל אלה יטו את החלטתו לכיוון האפשרות החופפת - ביודעין או שלא ביודעין - את דעותיו הפרטיות?
אהרן ברק מונה את אמות המידה: על השופט לפעול באובייקטיביות, בסבירות ובהגינות. מונח אחרון זה מהווה קו מנחה במשנתו. לרוב הוא קורא לו "תום לב" - צמד מילים שברק הציב כעיקרון מרכזי בפסיקתו העניפה. את לבי שבה משפט אחד בספר: "החוק אינו דורש כי הצדדים יהיו מלאכים זה לזה, אך החוק דורש כי הצדדים לא יהיו זאבים זה לזה. דרישתו של החוק היא כי אדם לאדם - אדם".
"כך דרכו של תלמוד" מאת משה זילברג
שופט בית-המשפט העליון לשעבר, ד"ר משה זילברג ז"ל, היה לא רק שופט מעולה, אלא גם בעל יכולת
כתיבה ספרותית משובחת; הוא כתב מאמרים רבים וכמה ספרים. בספר הזה מנתח זילברג סוגיות משפטיות שונות המופיעות בתלמוד בבהירות ובענין רב, תוך השלכה לעולם המשפט בימינו.
וגם הומור לא חסר בספר; אחת הסוגיות המעניינות בו נשענת על מקור תלמודי, המספר על דיון בבית-המדרש בנושא השבת אבידה. למי שייך גוזל שאינו מסוגל לעוף, הנמצא במרחק מה משובך: לבעל השובך או למי שמצא אותו? אולי האפרוח הגיע מאי שם, למרות קרבתו לשובך?
אחד החכמים קבע: אם האפרוח נמצא מעל חמישים אמה מהשובך - הוא שייך למוצאו. קפץ רבי ירמיה והקשה: "רגלו אחת תוך חמישים אמה ורגל אחת חוץ מחמישים אמה - מהו?" והתלמוד ממשיך ומספר, שבגלל שאלה זו של החכם הספקן, שהיה כנראה גם הסטנדאפיסט של החבר'ה, הוציאו את רבי ירמיה מבית-המדרש. רש"י מסביר שעשו זאת בגלל שהוא "הטריח עליהם" בשאלותיו.
זילברג מביא את הסיפור המבדח הזה כדוגמה לביקורת על דקדקנות מוגזמת של מידות ושיעורין, אבל גם בשבחה של קפדנות משפטית רצויה: על המחוקק לצפות את כל האפשרויות שהחיים מזמנים, כולל הקיצוניות ביותר, ולמצוא להן פתרון.
"בית-המשפט" מאת קוונטין ריינולדס
הספר של ריינולדס הוא רב מכר, המתאר את עלילותיו של עורך הדין האמריקאי סמואל לייבוביץ - הסנגור
שלא הפסיד כמעט משפט. בכל תחום מייצגים עורכי דין לקוחות גם כאשר הם אינם מזדהים עם מעשיהם, אבל בפלילים הדילמה קשה באמת: הגנה מוצלחת עלולה להשאיר רוצח חופשי, או לאפשר לאנס להמשיך במעשיו.
התשובה השגורה היא שכל אדם זכאי להגנה, גם פושעים נאלחים. לייבוביץ, בסיפורי המשפט המרתקים המובאים בספר הזה, הוכיח כי מי שנראה ללא כל ספק אשם, הוא לא פעם קורבן של דעה קדומה, של תסמונת העדר, של עדי שקר, של רשלנות בבדיקת העובדות: רשלנות של התביעה ולא פעם גם של סנגורו של הנאשם.
באחד מסיפורי הספר מסופר על עדותו של אדם, שטען כי בעת שנהג ברכבו, ראה את הנאשם במקום מסוים. בכך הפריך את האליבי של הנאשם. לייבוביץ נסע לאותו מקום, שהה שם זמן רב ונוכח שבאותה שעה, באותה עונה, השמש המסנוורת מונעת מהנהג לראות באופן חד הולכי רגל. בכך עירער את עדותו של העד וסלל את הדרך לזיכויו של לקוחו.
משפט שלמה מתוך ספר מלכים א'
12 פסוקים בסך הכל בפרק ג' בספר מלכים א' מתארים את המשפט המפורסם ביותר בתולדות התרבות. הקיצור התנ"כי המופתי מזכיר לי תמיד את האימרה: לא הכתיבה עיקר - אלא המחיקה. בתוך רגעים אחדים הגיע שלמה המלך לליבת האמת בעזרת מבחן החרב המונפת על תינוק המריבה.
הוא גילה בכך מי האם הביולוגית החסה על בנה, ומי האמא המתחזה הקוראת: "גם לי גם לך לא יהיה - גזורו!" (ועם זאת, מישהו כבר אמר שהוא היה מעריך את שלמה יותר, לו היה מוצא את האב האמיתי). זהו חלומו של כל שופט: לגרום לצד שדינו להפסיד לעשות מעשה או לומר דבר, שיחשוף את קלונו ויביא למסקנה מהירה וחד-משמעית.
גם לעורכי דין חלום זהה: להשיג ללקוחותיהם הצלחה באיבחת חרב, במקום להזיע שנים באיסוף ראיות, בנבירה בפסקי דין, בקריאת מאות מסמכים, בניהול ישיבות מייגעות מול שופט עצבני, נגד עורך דין כוחני ולצד לקוח טרחני.
מבחינה ספרותית, הסיפור הוא יהלום מלוטש; אנחנו ניצבים בפני מעין כתב חידה המציב בפנינו אתגר: נראה אתכם מפצחים את תעלומת האם האמיתית. הפעילו את השכל הישר, את הדמיון, קראו שוב ושוב את טיעוניה של כל אם ותנסו להגיע למסקנה מי דוברת אמת ומי משקרת ללא בושה.
אלפי שנים חלפו, והעם לא נהיה קל יותר. ועדיין, לדעתי, לב שומע עדיף משכל שמבין. ולא פחות נוגעת תשובתו של הקב"ה לבקשתו של שלמה, ושימו לב ליפי השפה השמיימית: "יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עושר ולא שאלת נפש אויביך ושאלת לך הבין לשמוע משפט - הנה עשיתי כדבריך, הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך".
עו"ד בני דון-יחייא, מומחה לדיני משפחה וירושה, פרסם לאחרונה את ספרו השביעי "במשפחות הכי טובות", ומעלה גם מופע הומוריסטי, "טובים השניים".
