חוף מלא מסטולים נראה מקום הגיוני להתאהב
אחרי כמה רגעים של התפעלות מהולה במבוכה התחלנו להבין שיש פה בעיה של ממש: אדם מסתובב עם זיקפה של החיים במשך שעה וחצי ולא מוצא דרך לשכך אותה. סוג של מיתולוגיה
החוף שבחרתי בו היה פשוט למראה, מין חוף כזה שרק כמה טיפוסים אקצנטריים יכולים לבחור בו כמקום מפלט. אייל היה טבח לא מוערך, שהחליט שגיל 30 הוא הגיל האידיאלי לצאת לפנסיה, וכל שנותר לו לעשות היה למצוא גוף אדיב שיממן את פרישתו המוקדמת. התחברנו די מהר ובילינו את רוב הימים ביחד. בהתחלה הוא נראה שמח וטוב לב, אבל היכרות מעמיקה יותר גילתה אדם שבור לב שמנסה לשכוח איזו דנה מהשרון. בחוף הסתובבו עוד כמה טיפוסים שהחברה הבורגנית לא ידעה להעריך את כישוריהם.
באחד הבקרים פקחתי את עיניי וראיתי בחורה צחורה יושבת מול הים ושותקת. הסתכלתי עליה וחשבתי שהיא מאוד מוכרת לי. זה היה ביום שלאדם, הבחור הצעיר שלא דיבר עם אף אחד, היתה זיקפה מהאגדות. בהתחלה הוא הסתובב די גאה ושבע רצון, אבל כעבור שעה התחלנו לזהות דאגה קלה בהבעתו. חלפו עוד מספר דקות, ואדם כבר התחיל לדבר:
"עומד לי".
"אני שמח שאתה משתף אותנו", אמר אייל, שסיפר לי על כיבושיו בלילה הקודם באותו זמן. "אני חושב שאיב ממתינה כבר הרבה זמן שמשהו יתחיל לעמוד אצלך".
"ראית את הבחורה שהגיחה מהים הבוקר?" שאלתי את אייל.
"הגיחה מהים, אה? מה יהיה איתך? אלוהים יעזור לך. אגב, היא רופאה, אז זה הזמן להיות חולה אם זה מעניין אותך".
הוא צעק: "עומד לי, וזה מתחיל לכאוב"
הבחנתי שאדם מעוניין להצטרף לשיחה. פניו אמרו משהו כמו "תסלחו לי שאני מפריע לשיחה המעמיקה שלכם, אבל יש לי איזו סיטואציה קצת מדאיגה". מכיוון שאדם מיעט במילים והירבה בכימיקלים הוא צעק: "עומד לי, וזה מתחיל לכאוב", תוך כדי שהוא זורק לעברנו בקבוק בירה ריק. אחרי כמה רגעים של התפעלות מהולה במבוכה התחלנו להבין שיש פה בעיה של ממש: אדם מסתובב עם זיקפה של החיים במשך שעה וחצי ולא מוצא דרך לשכך אותה.
"אם זה יימשך זה יכול להיות די מסוכן", נשמע קול פעמונים מימיני. הסתובבתי וראיתי את הצחורה עומדת לצידי. כמו בכל רגע קריטי בחיי, שלפתי את קופסת הסיגריות והצעתי לה אחת.
"אתה יודע שזה יכול לגרום אימפוטנציה?"
"הכרת כבר את אדם?" שאלתי בניסיון להפריך את הנחתה המלומדת.
התיישבנו ועישנו.
"לא ידעתי שרופאות שמאיימות על גברים באימפוטנציה מגיעות למקומות כאלה. אולי תעזרי לאדם. במה את מתמחה?"
"בענייני הלב. זה תכף יעבור לו, אל תדאג. הוא קצת מסטול".
"קצת מסטול?" צעק אייל, "הבחור שותק כבר שבוע!"
"אולי לא הבחנת, אבל גם אייל מסטול טיפה. אל תתרגשי. במסגרת הפנסיה של אייל הוא החליט שאדם הוא הבן האובד שלו והוא לוקח את המצב ללב".
אור, חוזר בתשובה רציונאלי ומפוכח, שהתנזר מסמים משקרים והתמקד בהמתנה להופעתו המחודשת של מורנו ורבנו מלך המשיח, הציע מיד עזרה. "שיאונן", אמר. מכיוון ששבענו כבר מהרבצת התורה של אור, החליט אייל להרביץ בפניו. שנייה לפני שהוציא את החלטתו לפועל הוא הבין שזה רעיון לא רע בכלל והציע אותו לאדם. אבל אז אור התרגש מתשומת הלב של אייל ואמר: "תגיד, מה הסיפור שלך עם דנה? אם היא כל כך אוהבת אותך למה אתם לא ביחד?"
ברגע זה הבשילה ההחלטה של אייל לשבור את אפו של בעל התשובה הרציונאלי ומומשה בהצלחה רבה.
"החבר שלך מחכה לוונוס שתופיע מגלי הים"
מדמם מאגרופו של שף שבור לב צעק אור לעברנו: "מסוממים מסריחים. אתם חיים בסרט. אתה מדמיין שאיזה זנזונת היא אהבת חייו. תחזור למציאות, אייל. והחבר שלך... מחכה לוונוס שתופיע מגלי הים. עובדי אלילים".
שנייה אחרי שווידאתי שאפו של אור שבור מספיק, נפל לי האסימון. "ונוס! את מזכירה לי את ונוס".
"תודה על המחמאה, אבל מאיפה אתה יודע איך נראית ונוס?"
"כל גבר יודע איך נראית ונוס. כמו שכל אשה יודעת איך נראה ארוס".
בזמן שוונוס התלבטה אם לצחוק או לבכות הופיעה איב, ערומה כהרגלה, והושיטה את ידה לוונוס שלי.
"זאת איב", אמרתי. "כמו שאת יכולה לראות, היא מאוד מוכשרת".
"אדם פשוט מאוהב בי. אנחנו מתחתנים הערב. תבואו, יהיה מקסים. אגב, ניסינו כבר הכל וזה לא עוזר".
אז הבנתי שאדם לא יודע איך להכניע את התאהבותו, לממשה ובכך להנמיך את קומתה לקרקע המציאות. אולי הוא לא מעוניין כרגע, חשבתי.
בשלב הזה התחיל אדם להתרוצץ לאורך החוף, ולא היה ברור אם הוא מוטרד מדגל גבריותו, או מתרגש לקראת החתונה הקרבה.
"אז מה אנחנו עושים הערב?" שאלה אותי ונוס לפתע.
"יש חתונה. בהנחה שהאוטואמנציפציה שהכריז הזין של אדם תשכח עד אז".
"יכול להיות שגם אתה מסטול טיפה?"
"יכול להיות, אבל אני לא עושה סמים. אני מכור להתאהבויות".
"זה הרבה יותר גרוע מסמים. זה מסכן את הלב".
"רופאה של הלב?" שאלתי אותה, ובדיוק ברגע שפתחה את פיה כדי להשיב לי בשנינותה - נשקתי לה.
חוף ים מלא מסטולים נראה המקום הכי הגיוני בעולם להתאהב. התחלתי להרגיש קצת כמו אדם, מתרגש ומבוהל בו זמנית. תוך זמן קצר היינו שיכורים מהתאהבותנו הפתאומית.
התחלתי לחוש איך צומחת בי מין תחושה משיחית מאירה. הכל נראה פתאום הגיוני. כל חלקי הפאזל הסתדרו. ראשי הסתחרר בין עננים, וקצף הגלים מסר לי דרישת שלום מגן עדן. פתאום הרגשתי חי, נושם ואוהב. לא זקוק למזון ולא לשינה. לא צריך כלום. רק אותה! בואי נתחתן ונשאר מחובקים לנצח. פתרון מושלם לשגרתי הדלה.
כמה שעות לפני חתונתם המיועדת של אדם ואיב היא החליטה לערוך מסיבת רווקות במיטתו של בעל התשובה המשיחי, שהתגלה כנחש לא קטן. באורח פלא זה ריפא את זיקפתו של אדם. הוא התחיל לבכות וחזר לשתוק.
הוא ואיב לא התחתנו באותו ערב. אייל חזר לעבוד כשף באחת המסעדות היותר עסוקות בתל אביב. בסוף כל משמרת התייצב ליד ביתה של דנה. הוא אף פעם לא פגש אותה יותר.
מי שנראתה כוונוס התגלתה בהמשך כאדם מעצבן, ביקורתי ואגוצנטרי. חלל נפער במקום בו היתה התאהבות גדולה.
התאהבות היא מחלת נפש מעוותת ומסחררת. ההיגיון יצא לחופשה, ונדמה שכל היופי שביקום מתיישב בגוף אחד. כשההיגיון מתחיל להתאושש מהחופשה שלקח, דיכאון ממלא את הגוף. בושה, כאב ופחד עוטפים את עולמך.
אני חולם על אהבה גדולה, לא על התאהבות משקרת
אני שונא את המציאות. זו המציאות שמכריחה אותנו לחדול מההתאהבות המשיחית ולהבין שוונוס אינה מתהלכת בין בני התמותה. התאהבות היא סם ממכר, משכר ומשקר. אני אוהב את המציאות, מפני שהיא מציעה את האפשרות לאהוב, לא סתם להיות מאוהב. אני חולם על אהבה גדולה, לא על התאהבות משקרת. אהבה שרואה את הפגמים ונשארת. אהבה ששורדת את הקוצים של המציאות. אהבה סובלנית ומכפרת. אהבה מציאותית. מציאות יפה וממלאה, שמסתדרת די טוב גם ללא זיקוקי משיח מענגים וממכרים.
האימייל של יובל
