גלעד, אנחנו זוכרים ומתפללים

גלעד היקר,

אנחנו יודעים שקשה לך, שחשוך לך, שלבד לך. שכל כך בודד לך. שמא הפסקת כבר לספור את הימים. שאולי כבר התייאשת חלילה. רצינו שתדע - שאנחנו לא. ממש לא. זמן כה רב חלף, אבל לא התייאשנו. לא הפסקנו לחשוב עליך לרגע. את השם שלך מכירים כל הילדים שלנו. את תמונתך מזהים כולם. את סיפורך יודע כל תינוק של בית רבן. לגורלך חרדים כולם, מעולל ועד זקן. בישראל ובתפוצות. גם בשמחות שלנו, במסיבות בר ובת המצווה של ילדינו אנחנו מזכירים אותך, זוכרים אותך, מבקשים עבורך. נושאים תפילה לחזרתך הביתה. למשפחה. אלינו. לעם ישראל כולו שמצפה בכליון עיניים לראותך איתנו.

בכל שבת ומועד, גלעד, אנו עומדים יחד בבית הכנסת, טרם תפילת מוסף, דרוכים וקשובים לקולו של בעל התפילה המבקש ומפיל תחינה: "מי שבירך אבותינו... הוא יברך ישמור וינצור את ... גלעד בן אביבה... ויפדם משביים ויחזירם לשלום בקרוב...". בכנות, גלעד, ה"אמן" שלנו בסיום התפילה הזו, היא "אמן" מיוחדת. אחרת. "אמן" מעומק הלב ומחדרי הנשמה. וב"אמן" הזו אנו רואים אותך. את המבט הנעים, הלבבי, התמים, הצעיר. מעולם לא דילגנו על התפילה הזאת, גלעד. מעולם. אין ולו שבת אחת שלא הזכרנו אותך יחד עם שאר השבויים והנעדרים. אתה תמיד שם גלעד. תמיד. וכמה היינו מוכנים לתת כדי להפסיק להזכיר את שמך. להתפלל יחד אתך, ולא בשבילך ועבורך. אבל גלעד, אנחנו מבטיחים להמשיך - עד שתחזור בשלום. אנחנו משוכנעים שזה יקרה.

גלעד, אנחנו אמנם לא בקיאים ברזי ומסתורי המשא ומתן שמתנהל

לשיחרורך. אבל אנחנו בטוחים ומשוכנעים שקברניטי המדינה עושים הכל כדי לשחרר אותך מהשבי הארוך והמייסר. אין ספק כי שמך נישא בפיהם בכל מפגש מדיני, בכל ישיבה עם מנהיגי ושועי עולם. הם עוסקים בך ובגורלך ימים ולילות. קל לשפוט ולבקר אותם במבחן התוצאה לכאורה. אבל למי מאיתנו הסמכות המוסרית והערכית לקבוע מה התוצאה הרצויה במכלול השיקולים והתרחישים העומדים על כף המאזניים? אנחנו את שלנו - חייבים לעשות. אולי לא יכולים לעשות הרבה, אבל אולי אנחנו עושים בעצם לא מעט. בתשומת הלב שלנו, באיכפתיות שלנו, בהשפעה שלנו על המנהיגות הפוליטית-ביטחונית. ובעיקר במסר שאנו מעבירים לילדים שלנו. בערך של ערבות הדדית שאנו מקרינים להם, גלעד. באחריות של כל יהודי - לכל אחד מאחיו. לכל יהודי אחר באשר הוא. לך גלעד.