קיטעים איתך

הייתי שם כשדיוק ניוקם הוקע כמשחק מופקר כי חלקים ממנו התרחשו במועדון סטריפטיז, וגם כש־GTA התקבל בצקצוקים וכש־Postal ו־Manhunt הציגו אלימות לשם אלימות. מה זה אומר? שאני חתיאר, שראיתי כבר הכל, ושכל הקטע המתחסד הזה קצת מתחיל לשעמם אותי. עכשיו מגיע X-Men Origins: Wolverine, המשחק שבעקבות הסרט שבעקבות העוד שלושה סרטים שבעקבות הקומיקס, ומציע רמות חדשות לגמרי של ריטוש איברים וגועל נפש מרהיב. כל המזדעזעים המקצועיים כבר מצחצחים גרונות, אבל תרשו לי לא להתרגש. אז יש פה קצת יותר פיקסלים מדממים מהרגיל, אבל ברמת הרעיון זה לא משהו חדש.

העלילה עוקבת באדיקות אחר הסרט, ואפילו מוסיפה עליו עוד כמה פרטים. בלי לגלות יותר מדי, מדובר בסיפורו של לוגאן (וולברין), לוחם ביחידת מוטנטים מיוחדת בעתיד הלא רחוק. במהלך המשחק תלמדו איך הוא קיבל את שמו ואת ציפוי האדמנטיום המיוחד של השלד שלו, ותיתקלו בכל מיני חברים ואויבים מסדרת הסרטים. שיהיה בכיף. העניין המרכזי הוא מלחמתו של לוגאן הנ"ל בקולונל סטרייקר ובלוחם נוסף בשם ויקטור (סייברטות), וכל שלב במשחק הוא בעצם קפיצה קטנה בזמן, באופן שאמור איכשהו להסביר טוב יותר מי זה או מה זה וולברין ועל מה כל המהומה. עד כאן זה לא יותר או פחות מופרך מכל עלילה אחרת שראינו בסוג כזה של משחקים - רק שלא פה טמונה הבעיה.

"חכו, חארות, נתקעתי בדיוטי פרי"

למרות ההשקעה הניכרת בעיצוב, בגרפיקה ובסאונד (שלא לדבר על מערכת ניהול הקרבות, שבדיוק כמו שאר האלמנטים כאן מזכירה באופן מוגזם את God of War), כל החוויה מתקלקלת על סעיף שעמום. המשחק אמנם לא מאוד ארוך - כולה 16־18 שעות משחק - אבל בשלב מסוים תמצאו את עצמכם חוזרים על אותם תמרונים שוב ושוב. גם כמויות הדם, חיתוכי הגפיים ושאר התעלולים שאפשר לבצע בעזרת הטפרים הארוכים ההם ממצים את עצמם די מהר, ואז משעממים, ובסוף עושים בחילה. זה אומר שכדאי לצרוך את המשחק הזה במנות קטנות, וזה אומר שבעלי PSP ייהנו להעביר איתו כמה דקות פה ושם. וזהו בערך.

X-Men Origins: Wolverine

שלג על ערירי

כתבנו אומר שבכותר החדש בסדרת "רידיק", Assault on Dark Athena, יש "שיחות מעניינות". אין, לא ייאמן איזה גלמוד

כמה דקות לתוך The Chronicles of Riddick: Assault on Dark Athena, הבנתי שכבר שיחקתי בו פעם. איך זה ייתכן? ובכן, התייעצות מהירה במה שכתוב על האריזה העלתה שיש פה בעצם שני משחקים: גירסה חדשה ל־Escape from Butcher Bay מ־2004, שעברה עדכון והותאמה ליכולות של הפלטפורמות העכשוויות; ומשחק חדש שהוא בעצם סיקוול די מיותר למשחק הראשון. מבולבלים? בחייאת, כולה משחק.

"אמא, אל תילחצי, זה חינה"

הגיבור שלכם, רידיק (בקולו של ווין דיזל, שחוזר לדמות שגילם ב"פיץ' בלאק" ובהמשכון הכושל שלו), הוא אסיר על כוכב הכלא בוצ'ר ביי. במהלך המשחק הוא ינסה להימלט בכל דרך מהמתקן, ייעזר באסירים חיים ובסוהרים מתים, וכמובן יגלה בעצמו כוחות על־אנושיים שלא ידע על קיומם. כל זה בתוך משחק פעולה משובח מז'אנר ה־Stealth, שכולל התגנבויות, שיחות מעניינות עם אסירים אחרים, וכמובן לא מעט יריות. אם היו שואלים אותי, הייתי אומר שכל העניין בוצע כהלכה במשחק הראשון ולכן אין צורך בסיקוול. אבל כרגיל, לא שאלו אותי.

הפרק השני בעלילות רידיק הוא בעצם הצידוק המרכזי לכל הסיפור, אבל למעשה הוא נמצא שם רק כדי לקדם את העלילה ואין לו זכות קיום עצמאית. אמנם יש כמה הבדלים בין שני המשחקים, אבל בגדול, מה ששווה פה את הכסף שלכם זה בעיקר האדפטציה של המשחק הראשון לקונסולות החדשות. כלומר זה וירי חסר אבחנה, שתמיד בא לנו טוב.

Chronicles of Riddick: Assault on Dark Athena