אני צריך לבנות מערכת יחסים גם עם הטבעת
טבעת הנישואים הזו, שחיכתה לה בסבלנות בקופסה, הפכה חלק מחיי. לא הפחיד אותי מה שהיא מסמלת, להפך, אפילו שמחתי להיות מקודש, שמחתי להתחתן. מה שהפחיד אותי, כמעט בפחד קמאי, זה שהטבעת תיתקע ולא תוכל לרדת לי מהאצבע
האמת שכבר ביום שקנינו את הטבעות הנושא קצת הלחיץ אותי, אבל לא אמרתי דבר לארוסתי, שבינתיים היא כבר אשתי. מעולם לא ענדתי טבעת, והחיבור של גוף זר לאצבעי כעין פרוטזה הלחיץ אותי קמעה.
לא הפחיד אותי מה שהיא מסמלת, להפך, אפילו שמחתי להיות מקודש, שמחתי להתחתן. מה שהפחיד אותי, כמעט פחד קמאי, זה שהטבעת לא תוכל לרדת לי מהאצבע. אבא שלי ענד את טבעת הנישואים בשנה הראשונה, אבל אז הסיר אותה מסיבה שהוא לא זוכר (מעניין למה הוא לא זוכר), משהו שקשור למילואים. אבל סבא שלי, הוא דווקא השאיר אותה, ואז היא נתקעה שם. היא ממש הפכה לחלק ממנו. נשמע רומנטי, אבל אותי זה מלחיץ. הטבעת הזו חתיכת מתכת. היא לא אמורה להיות שם, לא?
לזוגתי יש הרבה חתיכות מתכת בכל מיני מקומות - על הצוואר, על הידיים, על הרגליים, באוזניים, באף ובעוד מקום או שניים. ככה שהיא רגילה. אני פשוט קצת חדש בכל העסק הזה של דברים שמחוברים לך לגוף, או נשארים עליו גם כשאתה הולך לישון.
והנה הגיע יום החתונה. ופתאום הטבעת הזו, שחיכתה לה בסבלנות בקופסה, הפכה לחלק מחיי. פתאום יש עוד משהו שאסור לשכוח. פתאום היא הפכה לדבר שלאשתי אכפת אם הוא נמצא על היד שלי או לא.
ואני, לא יכולתי להפסיק לשחק בה. מאוד רציתי להיות בסדר איתה (עם הטבעת, אני מתכוון). רציתי שנסתדר טוב, הרי בסופו של דבר יש לנו עוד הרבה שנים יחד (בניגוד לאבא שלי, אני כן רוצה להשאיר אותה).
שאלתי את אשתי (עדיין מתרגל למילה הזו): "תגידי, טבעת זה כמו משקפיים או כובע? אחרי כמה זמן שוכחים שהיא שם?" והיא אמרה שכן. אז חיכיתי בסבלנות, והנה הגיע רגע מבורך של שכחה. אחרי יומיים אפילו נרדמתי איתה על האצבע. אמנם התעוררתי בבהלה ומיד בדקתי שעדיין אפשר להוריד אותה, אבל ישנתי איתה!
אחרי ארבעה ימים, אני מתחיל להרגיש שיהיה בסדר
בזמן כתיבת שורות אלה, אחרי שעברו ארבעה ימים, אני מתחיל להרגיש שיהיה בסדר. שאני והטבעת אולי נוכל להסתדר זה עם זו. אני מתכוון להוריד אותה כל לילה לפני השינה, כדי שלא תתקע שם, חס וחלילה. אבל ביום היא תהיה לי על האצבע, גם כשאני רוחץ ידיים! (נכון שזה מטורף?).
אחד הדברים שלמדתי בימים האחרונים הוא שגם אם טבעת לא צמודה לך ליד כמו סקיני, יש לך באצבע מפרק נחמד כזה, שהתפקיד שלו הוא למנוע ממנה ללכת לאיבוד. לעצור אותה ככה שלא תיפול כל כך בקלות.
אבל ליתר ביטחון אמרתי לאשתי: "רק שתדעי שאני משאיר אותה על היד בזמן שאני רוחץ ידיים או במקלחת או בבריכה, על אחריותך! אם היא נופלת זה בגלל שרציתי שהיא תהיה איתי באש ובמים!". עם זאת, איכשהו יש לי הרגשה שזה לא יפטור אותי מאחריות אם היא באמת תלך לאיבוד, לכן כדאי לשמור עליה מכל משמר.
הגעתי למסקנה שכמו שאני יודע בדיוק איפה הנייד שלי והמפתחות של הבית וכרטיס האשראי ותעודת הזהות ועוד ועוד, כמו שיש לי מקומות קבועים בשבילם כדי שלא אשכח אותם, ככה אני צריך גם לייצר שיגרה ביחסים עם הטבעת. כרגע אנחנו רק מתוודעים זה לזה, אבל אני בטוח שנגיע לשם.
להתרגל לגוף זר
צילום: index open
מומלצים
