לעיתים אין די בשתי נפשות ששוחות יחד למטרה
לפעמים אנחנו מתנהגים כמו צוללן העולה מן הים. כשהגלים מתחילים להגביה והוא עולה לאיטו, מתאים את הקצב שלו עם זה שלהם, יודע כי אין טעם להילחם כנגדם אלא לזרום יחד. רק כך הוא ינשום שוב בכוחות עצמו. סיפור קטן ללילה לבן
היא פותחת את ברז המים הקרים וממלאה באיטיות את הקומקום. המים זורמים כמו קצב מחשבותיה, ותכף הקפה יהיה מוכן ללוות אותה לעוד לילה ארוך, אחד מאלו הרבים ששבו לפקוד את ביתה. בתוך תוכה היא רוקמת שוב חלומות שעתידם לוט בערפל.
הכפית מוּצאת ממקומה הקבוע במתקן השטיפה, בידה השנייה היא פותחת בסיבוב את מכסה הפחית, כפית שטוחה של קפה מוצאת את דרכה לספל, שניים סוכר להמתיק את הטעם ועם רחש המים החמים התוסס, תוך בחישתם בתנועה אחידה היא נזכרת בו, בלילם הראשון, כאשר הספל שלו היתה צמודה לשלה, ידו נוגעת בגבה ומעביר בה צמרמורת נעימה, יודעת שהוא בוחן אותה ומרגישה את עיניו נעוצות בגופה הנשי.
שעתים אחרי עוד התקשקשו על הא ודא, עד שהעיזה לשאול את אשר רצתה מהשנייה הראשונה שבה נחו עיניה עליו. שעתיים תמימות בהן היא מדמיינת את נשיקתו, את ידיו מטיילות ברוך על גופה, גופותיהם מתמזגים ומתמסרים בהתאמה מושלמת כפי שלא חוותה שנים.
המגע המחשמל שהעביר בגופה גרם לראשה להסתחרר כל פעם מחדש, כאילו מעולם לא חוותה מגע של גבר לפניו. התיאום ביניהם היה מדהים, אחיד, רגוע וסוער גם יחד, מזכיר את ריקודה של נוגה בעקרב.
תקוות של שנים מתנקזות לרגע הזה
שנים חיפשה אותו בכל אחד שעבר מולה, מנסה להסתכל פנימה לתוך עיניהם ולבחון האם הוא קיים בכלל, מכחישה את קולה הפנימי שטוען כי הוא אכן נמצא שם, ויחד עם זאת לא מפסיקה לייחל לרגע הזה שהיא בדיוק חווה בעוצמה עכשיו.
תקוות של שנים מתנקזות לרגע הזה, בו הוא בוחן את פניה מקרוב מאוד, מעביר את ידיו על פניה, עיניהם חודרות זה לזה, מסיט שערה סוררת ונושק לה בעדינות רכה שגורמת לגופה לרצות אותו יותר מרגע לרגע, נשיקה מושלמת מתוזמנת היטב.
מוחה מהתל בה בעת שהגלים מתנפצים אל החוף, רוח ערבית קרירה של חודש מאי סוגרת את היום, אנשים עוד נכנסים ויוצאים מן המים הקרים, גופם אדיש אליהם. היא אוחזת בסנדליה ומתרוממת מן החול הלח שהרטיב את בגדיה, מתבוננת בשקיעה ממולה המתמזגת עם הים הכחול, המרגיע שמספק לה אויר לנשימה בכל פעם מחדש.
מולו היא יכולה להיות כל דבר שתחפוץ, הוא מסוגל להכיל אותה על כל מגרעותיה, לא שופט רק מקבל. היא למדה לאהוב אותו לאחר שנים של דחייה ופחד, לאט לאט למדה להיפתח לגלים שקיבלו אותה באהבה, למדה לקלוט את השקט כאשר מסביבה רק מים ודגים, מקשיבה לנשימותיה ההולכות ומתמזגות עם השקט התת-מימי המיוחד הזה שהוא כל-כך אהב.
היא גילתה כוחות שלא ידעה שקיימים בה
פעם אמר לה עד כמה הוא מתגעגע לרוגע הזה, לשלווה הסוגרת עליו מרגע שכולו מכוסה במים ועד כמה זה חסר לו בשנים שהפך לפחות פעיל, אז היא הלכה לחוות זאת עבורו, להבין מתוך הניסיון שלה מה כל כך מיוחד בסביבה הלא טבעית, הדגית הזו עבורה.
היא מצאה שם שקט ושלווה אחרי ימים של פחד ובעתה, היא גילתה כוחות שלא ידעה שקיימים בה, התגברה על פחדים של שנים מאובדן השליטה על גופה שלה, להתמסר לחלוטין לחוקים שאינם מוכרים לה בלי יכולת לקבוע אפילו שמאלה או ימינה.
וכעת היא נאלצת לנווט ביבשה בדיוק כמו בים, להעביר שליטה לזמן, כי לעיתים אין די באהבה עצומה, בשתי נפשות מתואמות השוחות יחדיו לאותה מטרה. לעיתים, אנו בחיים כמו צוללן העולה מן הים בשעה של בין ערביים, הגלים מתחילים להגביה והוא עולה לאיטו, מתאם את הקצב שלו עם זה שלהם, יודע כי אין טעם להילחם כנגדם אלא לזרום יחד איתם, רק כך הוא יצלח דרכו חזרה לחוף לנשום שוב בכוחות עצמו, בקצב שרגיל אליו.
ייתכן כי ישובו וייפגשו יום אחד במפתיע, יעמדו אחד מול השנייה ויאבדו להם המילים. הסערה שוב תצית את ליבם וייתכן כי לא יאמרו אף שלום וימשיכו לדרכם, כאילו לא נפגשו מעולם, היא הרי לא תוכל לשזור את חייה בחייו כי שלו כבר רקומים עם אחרת, צחוקם של ילדיו מהדהד בראשה כבר כעת, עוד לפני חופתו המתוכננת.
היא יכולה לדמיין את לידת בכורו ואת אושרו שישאיר אותו איתה שם לעד. תמיד תהתה מה תפקידו היה בחייה ועל תהייה זו לא תקבל מענה לעולם. חיוכה יאיר את דרכה בחשיכה כמו שעשה עד כה לאורך כל חייה, האור הצפוי לה עולה על כל חושך שינסה להסתירו. היא כמוהו, אוחזת כבר בידו של אחר, אבל זה כבר סיפור ללילה לבן אחר.
- מוקדש לכל חברותיי האהובות שלומדות בכל יום לאמץ לליבן את כל אשר עושה להן טוב, ולהשאיר מאחור את אלו שלא
היא למדה לאהוב אותו לאחר שנים של דחייה ופחד
צילום: Index Open
מומלצים
