2.0 לבני שלוש: טרנד שירותי הרשת לגיל הרך

האם הילדים שלכם מול המחשב כרגע? ואם כן, האם אתם באמת יודעים מה הם עושים שם? לאן הם גולשים? עם מי הם מצ'וטטים? ומה הם שוקלים לקנות עם כרטיס האשראי שלכם?

אחת הבעיות הגדולות של העידן הדיגיטלי היא הנגישות הבלתי מוגבלת והבלתי נסבלת של הילדים לצד האפל של האינטרנט. בין המילונים המקוונים, הפורומים התמימים ומשחקי הרשת החמודים, יש גם המון פורנו, הימורים וסוטים המחפשים קורבן קל. הרשת היא מקום כאוטי, מלא בערבוביה של טוב ורע, וכמעט בלי גבולות. ילדים רכים נחשפים דרך הרשת לפורנו קשה ולמטרידים בחדרי צ'טים. חוקרי נוער ואנשי משטרה כבר ממהרים להאשים אותה בירידה המתמדת שחלה בשנים האחרונות בגילם של עברייני המין.

מנגד, לא מעט חברות מנסות ליצור אזורים מגודרים בערבות הפרועות של האינטרנט. אתרים סגורים, דפדפנים "נקיים" ואפילו מחשבים יעודיים מנסים לייצר סביבה שבה הילד מוגבל בתכנים אליהם הוא נחשף, וההורה הוא זה שצופה עליו ומכוון אותו. בשטח פועלים כבר שחקנים ותיקים ומנוסים, ובאחרונה גם שני מוצרים חדשים המייצגים מגמות וכיוונים - אחד מהם טרם הושק, השני כבר כאן.

קידוז: חצר סגורה

השחקן החדש בשוק (רק חודשיים באוויר) מציג פתרון מעניין‭":‬קידוז", הוא ספק דפדפן, ספק מערכת הפעלה, שמשאירה את הילדים במתחם נעול וסגור, ומאפשרת להורים שליטה גמישה למדי בתכנים. ההתקנה כוללת הרשמה של ההורה, עם סיסמה שהוא אמור לא להעביר לצאצאים. זה המפתח לשליטה שלו, כמעין דיקטטור נאור, במרחב הגלישה של צאצאיו.

אחרי ההתקנה, הפעלת התוכנה מעלה חלון שמשתלט על כל המסך. דרך היציאה היחידה, כדי לחזור אל העולם הלא-מוגן שבחוץ, היא הקלקה על סמל בצורת דלת בחלקו העליון של המסך, סמל שההורים יכולים לבחור להעלים. המשמעות: אם הילד יחליט לצאת החוצה אל הכביש המהיר של האינטרנט, הוא יצטרך לבקש מאבא שיכניס את סיסמת ההורה לאתר. אחרת, הילד סגור בחצר הבטוחה של "קידוז‭."‬

מכיוון שילדים לא טיפשים - בסופו של דבר, בגילים שהתוכנה מכוונת אליהם, שלוש עד שמונה,‬ הם כבר בקיאים בטכנולוגיה, אם לא יהיו מרוצים הם כבר ימצאו את הדרך לברוח החוצה. האתר מתהדר בתכנים מותאמים למשתמש: הוא לא יציע את אותו תוכן לילד בן שש מארצות הברית ולילד באותו גיל מישראל.

הוא גם מבדיל בין בנים ובנות, וכמובן בין ילדים מגילים שונים - ומציע תכנים מותאמים לפי הנתונים שהוכנסו בהרשמה. ההורים יכולים להוסיף תכנים בעצמם באמצעות הממשק - כל אתר, סרטון וידאו או משחק שנראה להם מתאים לילד. ניתן גם לבחור לשתף את כלל משתמשי התוכנה בתכנים הללו, והם ייכנסו למאגר התכנים המוצע לנרשמים אחרי בדיקה.

בהמשך הדרך מתכננת החברה שירות מייל מבוסס סמלים בלבד, שיתאים גם לילדים שלא קוראים עדיין, ורשת חברתית, מעין פייסבוק לילדים, שתאפשר להורים שליטה מוחלטת על מי יהיו החברים של הזאטוט. עוד בקנה: שיתוף פעולה עם חברות שישווקו "מחשבים לילדים" כשהמערכת כבר מוטענת בהם.

מבדיקה של נסיינית הבית עולה שהעסק עובד לא רע בכלל. הילדה השתלטה על העניינים תוך שניות. אף שהממשק אינו תומך בעברית (החברה מכוונת לחו"ל, כמו כולם) היא מצאה לעצמה המון משחקים ותכנים שעניינו אותה ואכן התאימו לגילה, ולא פחות חשוב - לא הצליחה למצוא את הדרך החוצה.

קידזווי: האח הגדול

כלי דומה מאוד, שצבר כבר ותק מסוים בעולם, הוא kidzui‬ שמציע דפדפן הכולל כבר אלמנטים של רשת חברתית ומייל. הדמיון בין שני הכלים גדול, אבל עם מספר הבדלים משמעותיים: רמת הפיקוח של ההורה מגיעה כאן לממדים מבהילים, כולל מייל עדכון תקופתי על כל תמונה שהילד צפה בה או חבר שנחסם. מצד שני, ההרשמה לאתר לא כוללת את מאפייני התאמת התוכן לפי מיקום גיאוגרפי, גילים, ועוד קטגוריות שמציע "קידוז" - חיסרון משמעותי אם אתם לא הורים אמריקנים.

ויקידו: מייל ידידותי

בניגוד לקידוז ומוצרים דומים, הסטארט-אפ ויקידו (שיזמיו כותבים כאן את הטור "הסטארט-אפ השקוף"), לא מנסה להציע חבילת פתרונות מלאה לגלישה אלא כלי תקשורת ומדיה בלבד. ויקידו הוא מעין תוכנת מייל מבוססת וידאו בשליטת ההורים. הילד יושב מול מסך ידידותי להפליא גם למי שלא שולטים בקריאה (ותודה לסמלים‭,(‬ כשבמרכז המסך מופיע חלון וידאו בו הילד רואה את עצמו. הוא יכול בקלות להקליט סרטון קצר, למשל הודעה לאמא שנמצאת בעבודה, ולשלוח אותו לרשימה של נמענים שהוגדרו מראש על-ידי ההורים. ההורה גם מגדיר אם הילד יוכל לצפות מיידית בסרטון שנשלח אליו, או שזה יעבור סינון של ההורה.

המערכת עובדת לא רק באינטרנט אלא גם בסלולרי. אפשר, למשל, להחליט, שקליפ מסבתא עובר אוטומטית, אבל הודעה שמגיעה מחבר שלא מוצא חן בעיני ההורים צריכה לקבל אישור של מבוגר אחראי. הכלי מאפשר גם משלוח משחקונים ותכנים אחרים.

משחקים נקיים

 ברשת קיימים גם עולמות וירטואליים ייעודיים לילדים, שאמנם לא מגדרים אותם במתחם סגור, אבל בהחלט מייצרים סביבה שאמורה להשאיר את הילד בפנים ולאפשר לו לשחק, לתקשר עם חברים ולעשות את כל זה בסביבה בטוחה.

• "קלאב פינגווין‭:"‬ על האתר הזה, שנרכש ב‭2007-‬ על-ידי דיסני, נכתב כבר לא מעט. האתר מאפשר לילד לגדל פינגווין קטן, לצבור ניקוד במשחקים שונים כדי לשדרג את הסביבה שלו ולשחק מול חברים.

• "וובקינז‭:"‬ הלהיט שסוחף בשנה- שנתיים האחרונות את ילדי ישראל הן בובות פיזיות, שרוב המשחק בהן נעשה ברשת. העיקרון דומה: גם כאן הילד מגדל חיה וירטואלית (שתואמת את הבובה שאמא ואבא רכשו לו‭,(‬ משחק משחקים שמספקים לו שדרוגים, ויכול לשחק בהם גם מול חברים בעלי בובות דומות ‭.(

• "סטארדול‭:"‬ האתר הזה מיועד בעיקר לבנות, ומאפשר להן ליצור ולהלביש שלל בובות וירטואליות.

• "דיזיוורלד‭:"‬ עולם וירטואלי, שמזכיר קצת משחק רב-משתתפים נוסח "וורלד אוף וורקראפט" אבל מיועד לילדים. נרשמים, יוצאים להרפתקאות בארץ פנטסטית ומקבלים ניקוד.

המשותף לכל השירותים הללו: סביבה נטולת פרסומות ולינקים בעייתיים, שמאפשרת משחק משותף ותקשורת בין ילדים, בלי חדרי צ'אטים בעייתיים. כל האתרים הללו מציעים מידה כזו או אחרת של מעורבות הורים. אבל אף אחד מהם לא מונע מהילד לזנק לגוגל ולגלוש בן רגע לאתרי פורנו.

רשת האינטרנט, מטבעה, לא ניתנת לשליטה וצנזורה. תשאלו את השלטונות באיראן. הכלים והסביבות שסקרנו כאן טובים ונאים כולם, אבל בשורה התחתונה הם רק מסייעים להורים שאכפת להם. אי אפשר לראות בהם פתרון מושלם, שמייתר מעורבות. הם בסך הכל יעשו לכם חיים קצת יותר קלים בניסיון להגן על ילדיכם במערב הפרוע המקוון.