הבחורה היחידה בעיר שגבוהה ממני בשבעה ס"מ
הלוואי ויכולתי להניח לך. הלוואי ויכולתי להעביר שבוע אחד בלי לחשוב עלייך. מה שאני כן יכול לעשות זה לכתוב לך כאן ולקוות שאולי תקראי, ואולי זה באמת כבר מאוחר מדי. מכתב גלוי
אהבת אותי בטירוף. היית מאוהבת בי עד השמיים. נתת לי הכל והיית מוכנה להמשיך ולתת לי הכל. ולמרות זאת, נפרדתי ממך אחרי חצי שנה. ואחרי כמה חודשים, כשנפגשנו שוב, אחרי שרצית והיססתי והתעקשת והסכמתי - שכבנו ואכלנו ארוחת בוקר ביחד, ולמחרת הודעתי לך שאני לא רוצה לחזור.
התנהגתי כמו בן זונה קר לב ואגוצנטרי, בכלל בלי לשים לב שאני משחק בלב של בחורה כאילו הוא קובייה הונגרית. זה היה מגעיל מצידי ולמרות זאת עוד הייתה לי החוצפה שלא להבין אחר כך, איך את לא רוצה להיות ידידה שלי.
אני לא מתחרט. הפרידה שלנו היתה נכונה לי באותו זמן. לא רציתי אותך, רציתי משהו אחר שלא היה מה שהיה לי איתך.
התקשרתי אלייך עכשיו, כמעט שנה אחרי שזה קרה. התקשרתי אלייך כי אחרי שכבר יצאתי עם אחרות, עם הרבה אחרות וחיפשתי ומצאתי ואיבדתי והתבלבלתי ומצאתי שוב, קיבלתי פרספקטיבה חדשה על החיים שלי ועל מה שנכון לי ולא נכון לי.
למדתי מהי צניעות ולמדתי מהי קבלת האחר. למדתי מה זה "לחוות" ולמדתי מה זה קארמה ומה זה סובלנות וסבלנות. למדתי שאת מיוחדת, אחת ויחידה ולמדתי שהסיבה היחידה שלא קמתי כל בוקר, הסתכלתי עלייך ואמרתי לעצמי שאני הבחור הכי בר מזל בעולם שזכיתי בך, היא שהראש שלי היה תקוע כל כך עמוק בתוך הקונספציה של "איך זה אמור להיראות", שהייתי עיוור לדברים היפים כל כך שיש בך, שהיו בנו.
אמרת שאת במקום אחר
אז אמרת בשיחת הטלפון שלנו עכשיו, שאת במקום אחר, ואני באמת מאמין שזה נכון מבחינתך, אבל הדברים היפים האלה איתך שאני כל כך עורג להם עכשיו בחזרה, לא תלויים בזמן. הם דברים שלא משתנים.
זו הדרך שבה הסתכלת עלי, זה הרוך שהיה בך, שאני יודע שעדיין יש בך כי את לא יכולה אחרת. זו הצניעות שלך, זו האהבה והנתינה האינסופית שיש בך כלפי מי שאת שמה בו את מבטחך.
אלה העיניים האלה שלך, היפות והמבוישות, שהייתי יכול לטבוע בהן שעות אם לא היית מסיטה את המבט כעבור חצי דקה, ואומרת שאני מביך אותך.
אלוהים אדירים, רצתי כל כך מהר קדימה, נהרתי אחרי זהב של שוטים, שלא ידעתי לבחון את המתכת שיש לי ביד ולגלות שהיא פלטינה טהורה ששווה הרבה יותר מכל דבר אחר שאפשר להציע לי.
מי אני לעזאזל שאצא איתך?
אז התקשרתי אלייך עם סיפור מטומטם על טימין בסופרמרקט, בגלל שלא היו לי את הביצים לומר לך כמו גבר שאני רוצה לצאת איתך שוב. כי אחרי הכל, מי אני לעזאזל שאצא איתך?
וזה בדיוק מה שאמרת לי, פחות או יותר. שאת במקום אחר ואין לך שום רצון להיות איתי באף סוג של קשר ואת לא מנסה להיות קשה להשגה או משהו כזה, את פשוט מנסה להסביר לי שאת לא רוצה ומבקשת שאבין ואניח לך, ואת גם לא רוצה לשמוע את כל הדברים שרציתי להגיד לך. בגלל זה גם סירבת כשהצעתי לך להיפגש לקפה.
הלוואי ויכולתי להניח לך. הלוואי ויכולתי להעביר שבוע אחד בלי לחשוב עלייך, אבל אני לא. מה שאני כן יכול לעשות זה לכתוב לך כאן ולקוות שאולי תקראי, כי חשוב לי שתדעי שעכשיו אני מכיר בערכך. ואולי זה באמת מאוחר מדי, אבל היי, אומרים שעדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.
את לא יכולה להתפלא שעדיין, אחרי כל הזמן הזה, אני מקדיש לך תשומת לב ומחשבה. אחרי הכל, את הבחורה היחידה בעיר שגבוהה ממני בשבעה סנטימטרים בדיוק.
האימייל של דניאל
התקשרתי אלייך עכשיו כי קיבלתי פרספקטיבה חדשה על החיים שלי
צילום: index open
מומלצים
