מצוירים מחוץ לסלון

כשאנשים שומעים שפלוני הוא מבקר קולנוע, הם מיד שואלים: “נו, יש משהו טוב לראות עכשיו?”. אבל בקיץ השאלה משתנה. בקיץ כולם שואלים: “תגיד, סרט זה־וזה, מתאים לילד בן 5?”. ואז אני - בתפקיד הפלוני - צריך לעצור, לנאום ולאבחן את בן ה־5 דנן.

רוצים לדעת את האמת? האמת היא שאני חושב שרוב הסרטים לא מתאימים לבני חמש. אני חושב שלילדים שלא מלאו להם שש שנים אין מה לחפש בקולנוע. זו דעתי. אבל היא כמובן נורא תלויה בילד הספציפי, וכאן רק ההורה יכול לדעת. האתגר הוא למצוא סרטים שיתאימו לשני קצוות הגיל: גם להורים וגם לילדים. ו"הפיה לילי", מהתשאול שערכתי בבית, אינו כזה. אז מה כן? הנה, סידרנו לכם אותם לפי סדר עדיפות, מהטוב ביותר.

"למעלה"

נו, זה צפוי, אבל פיקסאר באמת לא מצליחים לאכזב. "למעלה" הוא כרגע הסרט השני הכי קופתי באמריקה, עם הכנסות של 286 מיליון דולר ועם המעמד המכובד של הסרט השני הכי קופתי בתולדות פיקסאר ("למצוא את נמו" בראש). מה שיפה ב"למעלה" זה שהוא לא רק סרט שמתאים להורים וילדים, אלא גם לסבים/סבתות ולנכדים.

הסרט, לדעתי, מתאים לבני 7 ומעלה. הוא מתחיל בסיקוונס מקסים ומצומצם במילים, המספר את סיפור חייו של ילד חולמני שגדל, מתבגר ואז מזדקן. בדרך הוא חולם להיות הרפתקן, מתאהב, מתחתן ומתאלמן.

עידן הקרח. בדיחות אינפנטיליות (צילומים: יח"צ)

הילד החולמני הופך לקשיש נרגן, שבור לב ושבע אכזבות. כשבאים לפנותו מביתו ולהעבירו לבית אבות, הוא קושר אלפי בלוני הליום לארובה ויוצא למסע החלומות עליו פנטז מאז ילדותו, ובעיקר כדי לברוח מבני אדם. אלא שהוא נתקע עם ילד שמנמן וקצת מעצבן, שמתעלק לו על ההרפתקה. יחד הם, נו, חווים הרפתקאות, נחשפים לעולמות אקזוטיים, לציפור נדירה ולכלבים מדברים.

מה שמופלא ב"למעלה" הוא, שהסרט הזה משייט שמאלה מכל היגיון ומרחף בטריטוריות החלום והסוריאליזם. להורים זה ייראה טריפי, לילדים זו חוויה קסומה שלא מעוגנת במציאות.

אגב, "למעלה" הוא אחד משלושה סרטים ברשימה זאת שמוצגים בתלת ממד דיגיטלי. האם להשקיע 45 שקלים בגרסת התלת ממד? מצד אחד, כדאי. בעיקר כי ההקרנה הדיגיטלית מעניקה את חוויית הצפייה הכי חדה והכי מסחררת בצבעוניותה, גם בלי קשר לעניין התלת ממד (ב"למעלה" אין כמעט פעלולים הקשורים לתלת ממדיות של התמונה, והחוויה אסתטית בלבד). אבל דעו, שלמעט ענייני השריטות שילכו ויצטברו על הפילם ככל שהסרט יתבלה, צפייה בגרסה השטוחה לא תגרע באמת דבר מהסרט.

"פוניו"

הצופים המבוגרים בארץ גילו את סרטי האנימציה המופלאים והמסתוריים של המאסטר היפני היאו מיאזאקי בזכות שלושת סרטיו האחרונים: "הנסיכה מונונוקי", "המסע המופלא" (עליו זכה באוסקר על סרט האנימציה, כשהוא גובר על "למצוא את נמו") ו"הטירה הנעה".

בשנה שעברה הופץ בארץ סרטו המוקדם "טוטורו", שהזכיר שהוא גם אלוף ביצירת סרטים לילדים קטנים. והנה מגיע "פוניו", שילדים קטנים (גיל 5 בערך) עשויים להתמוגג ממנו, אבל גם צופים מבוגרים ייהנו מאוד. העניין הוא שהמבוגרים והילדים יראו שני סרטים שונים לגמרי.

בעוד המבוגרים יראו סרט יפני המבוסס על המיתולוגיה היפנית, שלא דומה במאום לטרמינולוגיה המערבית שאנו רגילים לה, הילדים יראו סיפור אגדות שייראה להם הגיוני לחלוטין ולא תמוה במאום, ויזדהו לגמרי עם גיבוריו. הסרט הזה מקסים בנאיביות שלו, העלילתית והסגנונית, ואם ילדיכם כבר ראו סרט או שניים בימיהם (אבל עדיין לא מכורים לעודף הסוכר ההוליוודי), יש סיכוי שאפילו בגיל 5 הם יצליחו להתחבר לסרט הזה.

"קורליין ודלת הקסמים"

מבחינת אנימציה ותלת ממד זהו הסרט המרהיב ברשימה, והוא נעשה כולו עם בובות ובעבודת יד, בטכנולוגיה שלא השתנתה מאז ראשית ימי הקולנוע. אלא שהוא מעוצב ומצולם באופן נפלא.

מעט קודר לילדים. קורליין ודלת הקסמים

הבעיה היחידה היא שהסרט הזה נופל בין הכיסאות. קהל היעד המובהק שלו הוא ילדות בנות 12, ואלה כבר לא זקוקות להורים שלהן כדי ללכת לסרט (או לדיבוב לעברית). צופים מתחת לגיל 9 עשויים די להיבהל מהעולם המסויט והאפל שהוא מציג. אז לימי קולנוע של אמהות־בנות, הסרט הזה מושלם.

ואם אתם הולכים כל המשפחה לקולנוע, שלחו את הילדות הקטנות ל"הפיה לילי" (ראו בהמשך) ואת הילדות הגדולות ל"קורליין", ואת מי שבאמצע ל"למעלה".

"עידן הקרח 3"

מבחינה אמנותית זה לא ממש הסרט הכי איכותי ברשימה. אבל למה להתנשא, הסרט הזה מהנה למדי. הוא מייצג את העשייה ההוליוודית המיינסטרימית של זמננו בתחום האנימציה (שאינה מתוצרת פיקסאר), אין הבדל משמעותי בין "עידן הקרח 3" ו"מפלצות נגד חייזרים" שהוקרן בארץ באביב: בשני המקרים עיקר הסרט הוא ברצף בדיחות (לא הכי מצחיקות) ובשלל הרפתקאות (חלקן חביבות מאוד), והסרט, צריך לזכור, אמור בעיקר לגרום לילדים לרצות לקנות את הקורנפלקס ואת ההמבורגרים שמשווקים את הצעצועים הנלווים.

אם בשלושת הסרטים הקודמים ההורים היו מקבלים גם חוויה אמנותית שטסה מעל ראשי הילדים, הסרט הזה מוריד את ההורים לרמת ילדיהם, וההנאה אינפנטילית למדי. בגלל האינטנסיביות של קטעי הפעולה הסרט מתאים לבני 8 ומעלה. ובגלל הדינוזאורים נדמה לי שהבנים ייהנו יותר מבנות.

"הפיה לילי"

ל"הפיה לילי" לא הלכתי. יש לי גבולות. אבל הקטנה מתה על פיות בכלל ועל הפיה לילי בפרט, אז היא הסכימה לשמש נציגת חברי המערכת בסרט. "הפיה לילי" הוא חלק מתת־ז'אנר קולנועי, שסף הדרמה והאינטנסיביות שלהם די נמוך והם מתאימים לפצפונים. חוץ מ"הפיה לילי" יש עכשיו גם את "המסע הקסום של אימפי" באותו זן.

וכך שיגרתי את בנותיי, עם מבוגרת אחראית, ל"אימפי" ול"לילי", אבל סירבתי להצטרף. לא נראה לי לגילי. דיווחן, אם אתם סומכים עליו: "אימפי" עניין את הקטנה (5) ושעמם את הגדולה (8). “לילי" מצא חן מאוד בעיני הקטנה (שחשבה שהסרט הזה טוב יותר מ"למעלה"), וגם הגדולה היתה בסדר איתו, למרות שהיא התלוננה שהסרט היה "ורוד מדי".

"סיפורו של דספרו"

רק אחרי שכבר צפיתם בכל השאר, לכו לסרט הזה, שיש בו משהו נורא מתוק, אבל למעט עיצובי אנימציה מקסימים וכמה רעיונות חמודים, הסיפור עצמו לא ממש מצליח לסחוף. כשלעצמו, הסרט חינני. אבל אחרי קיץ של "למעלה", “פוניו" ו"קורליין" הסרט הזה עשוי להיראות מעט חיוור. מתאים לבני 6 ומעלה, עם קצת הסברים מצד ההורים (בעיקר: לבאר למה המלכה מתה בתוך צלחת מרק).