לרקוד ולראות כוכבים

"בראש ובראשונה, אני מחממת את האווירה, מחשיכה את התאורה הפלורוסנטית הקרה ומדליקה הרבה נרות ומנורות עטופות בצלופן אדום", כך פותחת את הסדנה מיקי (29), מאמנת אישית בסדנאות סטריפדאנס של חברת "עלית פיטנס", כוריאוגרפית, בוגרת לימודי משחק של "ניסן נתיב" ולימודי בימוי והוראה ב"סמינר הקיבוצים". אווירת הספק בילוי לילי בבר ספק מועדון חשפנות מתעצמת עם התווספות פרופס כמו עמוד באמצע הסלון, מטאטא וסוכרייה על מקל. החשש שאבהל או שאקבל רגליים קרות ואברח כל עוד נפשי בי כנראה גרם למיקי להסתפק במקרה שלי בכיסא בלבד. כמה כוסות של שייק אננס טרופי עם חיזוק נדיב של רום ומטריית קיסם אחרי - והנה קיבלתי אסקפיזם מוחלט לעולם שכולו זימה וצלופנים אדומים.

נעים מאוד, ניקיטה

לכל אחת מאיתנו יש את השיר שלה. מנגינה שמעלה לה חיוך על השפתיים, מילים שלוקחות אותה למחוזות אחרים וקצב שגורם לה לנענע את האגן (טוב, אולי רק להזיז את הראש מעלה־מטה, אבל גם זה משהו). "בחרי לך שיר שאת הכי מתחברת אליו בהקשר סקסי, שיר שעושה לך את זה", יורה לעברי מיקי. יש שהולכות על מדונה, אחרות על ג'יי־לו או ביונסה, ואפילו קלישאות כמו "You can leave your hat on" של ג'ו קוקר. אני הלכתי על "Cream" הנוסטלגי של פרינס האגדי - מלודיה מוקצפת בניחוח חושני.

המטלה השנייה שהוטלה עליי כבר הייתה מאתגרת יותר: לבחור שם במה. "הכוונה היא לגרום לבנות להתחפש, להתנתק מכל מי שהן בעולם האמיתי ולתת להן טעימה מלהיות על במה. לגרום להן להשתחרר, ולהוציא את הנשיות שלהן החוצה", משכנעת אותי מיקי. "סליחה על הבנאליות, אבל אני אהיה ניקיטה", החלטתי. קשוחה ובלונדינית - שתי תכונות שהן אנטיתזה למי שאני באמת (למתקשות: ברונטית ועדינה). מובן שגם שמות כמו דיימונד, שנטל, פרל או ג'יזל יסתדרו מצוין על הבמה הפרטית שלך.

עם סיום ההכנות הראשונות וסידור הלוקיישן (בדרך כלל בבית הלקוח, במקרה הנ"ל - בביתה של מיקי), אני ויתר בנות הסדנה (סך הכול חמש) עוברות לשלב הקצ'קעס, שבו - תודה לאל - אנחנו אלופות במיוחד. "בשלב הזה אני מתחילה

 לדבר עם הבנות על דברים שקשורים לסקס ולמיניות: מה הדבר הכי סקסי שקנית לעצמך? מה לדעתך הכי סקסי בגבר? כך מתחיל דיאלוג שלם שמטרתו להכיר יותר את הבנות ולהיפתח", משתפת מיקי. אני סיפרתי על הבייבידול טורקיז ההורס בטקסטורת תחרה שלא ממש משאירה מקום לדמיון, שראיתי על קולב משי עם פפיון ב"ויקטוריה סיקרט". מובן שהוא נשאר תלוי על אותו קולב יפהפה בארון ומעולם לא לבשתי אותו. אולי אחרי הסדנה זה ישתנה.

אחרי לגימות קצובות מהמשקה הנחשק, שיחת מוטיבציה מרעננת וחדשות מרעישות (הסודות של הבנות נצורים איתי לעד), שולפת מיקי מ"ארגז החלומות" ערימת צעיפים, פאות, קשתות, מסכות ואפילו זנבות - לחובבות ז'אנר הג'ונגל. אני הסתפקתי בפאת הבלונד, סטייל שאקירה. ומה עכשיו?

להפשיט את הסטריאוטיפ

הסטריפדאנס הוא סגנון ריקוד המשלב תנועות חושניות שמקורן במועדוני גברים אפלוליים, ומטרתו לתת ביטוי לעוצמה הנשית ולסקס אפיל. "כשאני רוקדת אני מרגישה כל כך יפה ונשית, ואני רוצה להעביר את החוויה העצומה הזאת לאחרות", מתוודה מיקי. מקור הריקוד הוא בתיאטראות הבורלסקה, שהיו משולבים בהם מופעי חשפנות מעודנים עם מופעי שירה, קומדיה ונגינה. עם השנים הריקוד הפך לארוטי יותר והתבסס במועדוני החשפנות בכל העולם. הבמאי והכוריאוגרף בוב פוסי הכניס את תנועות הסטריפ לכוריאוגרפיה של הסרטים "קברט" ו"שיקגו", וכך תרם להפיכתו של ריקוד השוליים למיינסטרים.

כיום אפשר לראות את הצעדים ואת התנועות כחלק בלתי נפרד מתרבות הקליפים העכשווית וגם על במות ברודווי, אבל השינוי הגדול ביותר הוא השינוי בתודעה. "נשים הבינו שהן יכולות לרקוד את הריקוד בלי שזה יפגע בערכן או בדימוי שלהן. נשים שעובדות ביומיום במקצועות מסודרים מצאו מקום שבו הן יכולות לשחרר את החושניות שלהן", מסבירה מיקי.

השחקנית כרמן אלקטרה, שפרצה לתודעתנו עם גוף מחוטב ומרפסת מפוארת ב"משמר המפרץ", הייתה זו שהרימה את הכפפה באל־איי ב־2005, והפכה את ה"סטריפ אירוביק" לנישה נגישה לכל אישה באמצעות השקת ליין סרטי DVD ביתיים. באחד הראיונות סיפרה: "אימונים נכשלים בשל אובדן המוטיבציה, עם הסדרה שלי זה לא יקרה לך", הבטיחה וצדקה. הטרנד הפך ללהיט חם, והתפשט (תרתי משמע) כסערה ברחבי ארה"ב. בין שורותיו נמנות מגה סטאריות כמו פריס הילטון, סינדי קרופורד ואפילו אופרה וינפרי (כן, כן).

 מובן שאי אפשר לדבר על סטרפטיז בלי להזכיר את דיטה פון־טיז, שמלבד היותה דיוות על, אייקונית אופנה ומוזה לגדולי המעצבים, היא גם נחשבת לאמנית בורלסקה שהפיחה חיים מחודשים בז'אנר המנומנם.

כמו כל צונאמי־שיק טוב שמתרחש אצל האחות הגדולה, הסטריפדאנס החל למצוא דרכו גם ללבן של בנות ארצנו הקטנטונת והתקדם לשם בצעדי חתול הססני. כיום שיעורי הסטריפדאנס נלמדים במתכונת של סדנאות אישיות או בקבוצות אינטימיות המתקיימות בבתים מהוגנים, בחדרי ריקוד מאווררים ובחדרי הכושר המובחרים. התוצאה: הבנות לומדות להתחבר לנשיות מחדש, להשיל כמה קילוגרמים ואת הדימוי המקובל מהיומיום, ולסגל תנועות חושניות־ארוטיות שיוכלו לתבל במעט את חייהן ולשפר משמעותית את ביטחונן העצמי.

חסרת קואורדינציה? לא נורא

מיקי מנסה בכל כוחה לחדד את המחשבה שלי, לגרום לי להתנתק משגרת היום ולשוטט במוחי בין נפלאות עולם הפנטזיה. להיות מישהי אחרת לערב אחד, לאמץ דמות אחת ולזרום איתה ללא מעצורים בראש ובגוף. "כמו שלומדים משחק, הרעיון הוא להיכנס בדמיון לתפקיד כלשהו, לפרסונה שהיא סקסית בעינייך. זו יכולה להיות שחקנית קולנוע, זמרת או קצינה בכירה", היא מסבירה.

בשלב הבא היא עובדת איתי על חימום הגוף והשרירים (בכל זאת, השרירים הפעילים ביותר שלי היו היום באזור פרקי כף היד והאצבעות, בבית מול הלפטופ): "לקחת נשימות עמוקות, ולאט לאט להזיז את קצות האצבעות. להמשיך עם סיבובי ראש איטיים, סיבובי כתפיים ושחרור האגן".

חמושה ברזומה של רקדנית בילדותי, לא ממש חששתי מהמוב הבא – הריקוד עצמו. אבל מתברר שאת לא צריכה להיות רקדנית מדופלמת או להיוולד עם כישרון ריקוד מפואר, שכן הצעדים והתנועות שנלמדים הם בסך הכול די פשוטים

 ובסיסיים, ועם ההכוונה הנכונה כל אחת יכולה להרכיב לעצמה "פרייבט שואו" משלה. "בסגנון הריקוד הזה אין פשלות", מאשרת מיקי. "בניגוד לסגנונות ריקוד אחרים שבהם רצף התנועות יוצר את המחול, בסטריפדאנס הרעיון הוא להדגיש ולמשוך את התנועה באיטיות, גם אם היא חוזרת על עצמה. חשוב שהתנועות יהיו רכות, עגולות, ארוכות ולא חדות. נתקעת? שכחת את התנועה הבאה? את יכולה לחזור על התנועה הקודמת או פשוט להניע את האגן, זה תמיד עובד". נו שוין, הרי אף אחד חוץ ממני לא מכיר את התסריט.

60 ועוד כמה דקות הסתיימו בלי שאשים לב. התמכרתי להרגשה. פשטתי מעליי את הפאה, נפרדתי בחיבוק ממיקי והודיתי לה על כך שהפגישה ביני לבין ניקיטה. מאושרת וגאה צעדתי ברחובות העיר הגדולה והגעתי הביתה. "נו, אז מה למדת?", התעניין בן הזוג שלי, שייחל למופע פרטי משלו. "אה, בשביל זה אני צריכה לקנות כמה אקססוריז מדליקים. איפה כרטיס האשראי?", חייכתי. אנחנו הרי לא עושות חצי עבודה.

עד לרגע כתיבת הכתבה, ה"פרייבט שואו" שלי נשאר בסלון של מיקי. אבל היי, בשביל זה יש את מחר.

נסי את זה בבית - הוראות הפעלה:

1. מי את, בעצם? הפכי למישהי אחרת לערב אחד: איפור שונה, תסרוקת שונה, וחשוב מכל - גישה שונה.

2. שם במה: בחרי כינוי סקסי. הצעות: קריסטי, הולי, סנדי, טיפני, בריטני, קנדי, קוקי.

3. כמה שיותר לאט, יותר טוב: קחי את הזמן, ואל תאיצי בעצמך. את יכולה אפילו לעצור בפוזה מסוימת ולהישאר בה כמה שניות. תני ל"קהל" זמן להעריץ אותך, המשיכי רק כשתהיי מוכנה.

4. תהיי מסתורית: נסי לשלוף את מבט ה"אני יודעת משהו שאתה לא".

5. ליטוף והערצה: הידיים הן פרט חשוב להופעה חזקה, וכשאת מלטפת את עצמך הפעילי לחץ בקצות האצבעות. תהיי מרוכזת בעצמך ובנשיות שלך. דמייני שאת נוגעת במאהב שלך בידיים עדינות ורכות.

6. אקססוריז: כיסא: התייחסי אליו כאילו שהוא הלאבר שלך. צעיף: עדיף שיהיה נוצתי, כדי שתוכלי ללפף אותו סביבך. סוכרייה על מקל: אין צורך לפרט.

7. אאוטפיט: חולצה גברית עם לנז'ריי סקסיים מתחת עובדת נפלא. אפשר גם חצאית קצרצרה מתנפנפת עם ז'קט, שיפונים רכים וחצי שקופים או

 מראה ה"סקול גירל" של חצאית סקוטית קצרה וחולצת כפתורים לבנה. הכי חשוב שתרגישי נינוחה ונשית, ושתוכלי לזוז עם הבגדים. אם במהלך הריקוד את צריכה להתעסק בתלבושת, כל הסקס אפיל נגוז.

8. נעליים: נעליים גבוהות בהחלט משוות גזרה סקסית יותר לריקוד, אבל אל תגזימי בגובה העקב. אם החלקת במהלך הריקוד יהיה קשה מאוד לצאת מהברוך, ולמי שאינה רקדנית מקצועית מומלץ ללכת על בטוח.

9. איפור: מומלץ להוסיף דרמטיות בעיניים וליצור מראה איפור מעושן או הוליוודי עם ליינר מדויק, לעגל ריסים ולמרוח מסקרה בנדיבות. את השפתיים כדאי לצבוע בגוון כהה לאפקט דרמטי.

10. משחקי תאורה: הקפידי להשתמש במעט אור. נרות זאת האופציה הרומנטית/ארוטית יותר, בעוד אור אדום משיג אפקט בורדלי. גם אור כחול, אולטרה סגול וכדור דיסקו יכולים לעבוד נהדר.

11. מוזיקה: מוזיקה נכונה היא הבסיס לכול. אם מטאל עושה לך את זה, לכי עם הקצב עד הסוף. אין שום הגבלות, בתנאי שאת מתחברת לקצב וזה מפעיל אצלך את הטריגרים הנשיים.

12. לוקיישן: ודאי שיש לך מספיק מרחב תנועה בחלל שבחרת (סלון, חדר שינה), ושהרהיטים אינם מפריעים. חשוב שתשלטי במוזיקה באמצעות שלט. ומה עם הבחור שלך? עדיף שיישב על כיסא ללא ידיות, על המיטה או על הרצפה.

13. זכרי: 50% משחקי הבעה ו־50% ריקוד הם סך הסטריפדאנס.

14. זכרי: בניגוד לריקוד רגיל שבו את מעוניינת שייראו כמה יפה את רוקדת, פה המטרה היא "תראה כמה אני סקסית".

15. זכרי: ריקוד סטרפטיז יכול להסתכם גם בלהוריד כפפה אחת. הקסם טמון באופן שבו את מבצעת את הריקוד, ולא בכמות השכבות שהורדת.