הבחורות שרוצים מהן עוד

מוזיקה

הכי מקורית: לילי אלן (מוזיקאית בריטית, ילידת 1985)

לאחרונה הודיעה הזמרת הבריטית על פרישה מחיי המוזיקה והתמקדות באמנות שלה. אבל אנחנו לא מאמינות שזה יתפוס, פשוט כי בחורות כמו אלן לא יכולות להיעלם. היא התגלתה במייספייס, אחרי ששובל מעריצים הפנה אליה את תשומת הלב של חברות תקליטים גדולות. יש לה ברזומה שני אלבומים (" Still,Alright" שיצא ב־2006, ו"It's Not Me, It's You" שיצא ב־2009), הופעות סולד אאוט בפסטיבלים באירופה, קריירת דוגמנות מפתיעה אצל "Chanel" ומחשבות פומביות על משחק.

למה היא ראויה: אלן היא נערת רוק/פופ פרועה. כבת למשפחה שנשמה שואוביז (אבא שחקן ואמא מפיקה), היא מכירה היטב את חוקי המשחק התקשורתי ומשתמשת בהם. היא שרה בעיקר על מערכות יחסים ושיברונות לב (שתמיד באופנה), ובאופן כללי מתנהלת כילדה פרועה שאת מתה לרתום למעגל החברות שלך.

צילום: Splashnews

בדרך אל הנצח: עוד שני אלבומי מופת, ליינים מסחריים של אופנה על שמה, חתונה עם המנהל העסקי שלה, גירושים קצרי רוח וגידול שני ילדים חמודים בלונדון עד לאלבום הקאמבק הנהדר.

תאטרון

הכי מעיזה: יעל רונן (במאית תאטרון, ילידת 1976)

אחרי לימודים ב"סמינר הקיבוצים" רונן החלה לכתוב ולביים כמעט מיד מחזות פרי עטה כמו "הנשים של פיקאסו" (2002), "המדריך לחיים הטובים" (2004), "פלונטר" (2005), "איזבלה" (2007), "משוגעת" והפרויקט הבינלאומי "הדור השלישי". היא מועמדת לפרס אירופה לתאטרון שיתקיים באביב, וזוכה להערכה על יצירת שפה תאטרונית חדשה. חוץ מזה היא גם נשואה לשחקן יוסף סוויד.

למה היא ראויה: התבלטה מההתחלה, ולא רק בזכות השם והקשרים של אבא, הבמאי אילן רונן. יעל מעיזה להתייחס לנושאים רגישים, כמו בורגנים תל אביבים נאורים שמגדירים את עצמם כשמאלנים אבל מצפים מהילד ללכת ליחידה קרבית, ועוד. עכשיו היא מעלה עם "הבימה" ותיאטרון גרמני הצגה רוויית הומור שחור ובוטה, שמתייחסת לשואה היהודית ולבעיה הפלשתינאית - פרויקט שיש לו ביקוש באירופה.

לאן תמשיך לרוץ: תהפוך לבמאית מבוקשת באירופה. היא ובעלה יהפכו לפליטים מרצון ממולדתם, ולזוג אינטלקטואלי מבוקש בחוגי הבוהמה העולמיים.

קולנוע

הכי עם פאסון : סופיה קופולה (תסריטאית ובמאית אמריקאית, ילידת 1971)

הקריירה הקולנועית של קופולה נפתחה עוד בגיל הינקות בצילומי "הסנדק" כניצבת בוכייה. מאז היא העניקה כמה וכמה הופעות ללא קרדיט בסרטיו של אביה, הבמאי האלמותי פרנסיס פורד קופולה. בהמשך היא הפכה לצלמת אופנה, עבדה כעורכת אופנה במגזין הסופר־אדג'י "דיטיילס", וב־1999 יצא הסרט הראשון שביימה: "חמש ילדות יפות", שקצר שבחים על האווירה המיוחדת שלו. ב־2003 השיקה קופולה את הסרט "אבודים בטוקיו" עם סקלרט ג'והנסון וביל מארי, וזכתה באוסקר על התסריט. ב־2006 יצא סרטה השלישי, "מרי אנטואנט", שהצטיין בשחזור היסטורי מדויק ותאווה לבגדים ולהנאות החיים. בימים אלה היא עובדת על צילומי הסרט החדש בבימויה, "Somewhere", שהיא גם התסריטאית הראשית שלו, ומביימת את סרטי הפרסומת של הבושם "מיס דיור".

למה היא נצחית: גם יפה, גם מוכשרת וגם מנהלת קשרי ידידות חמים עם סטלה מקרטני. לקופולה יש תפיסה ויזואלית מהודקת, מנומקת וחסרת פגמים. הסרטים שלה לא מלאים בתהפוכות דרמטיות או בנרטיבים מנומקים, ומרגישים כמו צעיף 100% פשמינה - יפים ועדינים שבא לבכות.

לאן ממשיכים מכאן: קופולה תשתחרר מהנטייה שלה להיות מהורהרת ומורבידית משהו, תעבוד על קלילות ולבסוף תוציא תחת ידיה גם משהו מצחיק. האהבה והמשיכה לאסתטיקה יתבטאו בסרטים עלילתיים נוספים שנראים מצוין, ואולי גם דוקומנטרי ועיצוב ליין אופנה. עם סטלה.

קומדיה

הכי מחודדת: טינה פיי (תסריטאית ושחקנית אמריקאית, ילידת 1970)

פיי, מצחיקה אבל לא יהודייה, התחילה את הקריירה שלה  ב־1997 ככותבת מערכונים בתכנית הסאטירה האמריקאית "סטרדיי נייט לייב", עד שהפכה לכותבת הראשית ב־1999 והופיעה על המסך משנת 2000. היא פרשה מהתכנית כדי לכתוב סיטקום משלה, "רוק 30", המתאר את חייה של כותבת מערכונים בתכנית קומית של ה"NBC" (אהמ, אהמ). במערכת הבחירות האחרונה בארה"ב היא נתנה חיקוי קורע ומדויק של מושלת מדינת אלסקה שרה פיילין, שרבים בלבלו אותו עם המקור. יש לה שלושה פרסי אמי בארון, היא שיחקה בשני סרטי קולנוע ("ילדות רעות" ו"בייבי מאמא"), וכעת היא מצטלמת לשני סרטים חדשים שאמורים לצאת לאקרנים ב־2010.

למה היא סופנית: פיי נחשבת לביצת הזהב של הקומדיה האמריקאית. אחרי שכולם ביכו את מות הסיטקום מול הריאליטי, היא הגיעה עם ביצים מברזל ויצרה מוצרים טלוויזיוניים רוויי תוכן ואמירה. היא נינוחה מול מצלמות, וכאמור - מצחיקה כשם שהיא חכמה ולהפך.

צילום: Splashnews

איך ממשיכים מכאן: פיי תנחה את טקסי האוסקר או האמי בשנים הקרובות, ולא תרד ממסך הטלוויזיה בעשור הבא עד שתהפוך למפיקה עשירה. בסוף העולם גם יתחיל להאמין שהיא יפה, כמו שקורה פעמים רבות עם בחורות חכמות.

מחול

הכי ססגונית : ענבל פינטו (כוריאוגרפית, ילידת 1970)

פינטו, ילידת נהריה, רקדה בלהקת המחול "בת שבע" ולמדה עיצוב גרפי (שעקבותיו נראים ביצירותיה עד היום) עד שהחלה את הקריירה שלה ככוריאוגרפית בגיל 20. יחד עם בן זוגה אבשלום פולק (ששיחק בסדרת הטלוויזיה "פלורנטין") הם הקימו את להקת "ענבל פינטו ואבשלום פולק" ב־1992, ומאז הם יוצרים מופעי מחול כל כך קולנועיים, מפתיעים, מלאי הומור, תכסיסנות, אהבת חיים ותאטרליות קרקסית – שממש אסור לפספס.

השניים מוזמנים להיכלי תרבות נחשבים בעולם לשיתופי פעולה, והמופעים שלהם ("אויסטר", "עטוף", "ארמיד", "שייקר", "בוביז", "מה טוב בירח", "ראשס" ו"טראוט") - שחלקם נוצרו משיתופי פעולה עם להקות בחו"ל - מסתובבים בכל העולם ומשלבים ריקוד ותאטרליות.

הלהקה מייצגת את ישראל בפסטיבלי מחול ברחבי העולם, וקוטפת פרסים יוקרתיים. מלבד יצירות עצמאיות פינטו יוצרת גם כוריאוגרפיה ייחודית להצגות תאטרון כמו "רומיאו ויוליה", "אכזר מכל מלך" ו"כיסאות".

ההתפעמות: ממופעי המחול של פינטו ופולק יוצאים עם הלמות לב, התלהבות מהמקוריות ותחושה של בילוי צבעוני בחנות ממתקים. פינטו ופולק יוצרים מופעים בקצב מרשים. הם אחראים על עיצוב הבמה ועל התלבושות, ולעולם לא מפספסים גם עם המוזיקה. פינטו היא יצוא ישראלי בכיר בתחומה, וגם מרשימה מבחינת ההרמוניה הזוגית־מקצועית שהיא שומרת עם פולק היפה.

בהמשך: נכנסה כבר לקלאסיקה של עולם התרבות הישראלי, ותמשיך לשמור על מעמדה הגואה שם. הקהל של אוהבי המחול בארץ ילך ויגדל בזכותה, ויכלול גם בחורים שבשבילם מחול זה ביצועים של "מאזדה 5" על הכביש.