"עזבו אותי מאפידורל. קבעו לי תור לקיסרי"
בלי לחיצות, בלי נשיפות, בלי פתיחות, בלי צווחות. יותר ויותר נשים בוחרות ללדת בניתוח קיסרי ללא סיבה רפואית, אלא בגלל הרצון לקבוע מראש תאריך, לשלוט בתהליך ולהרדים את הפחדים. אז מה אם הרופאים מתנגדים? מתוך מוסף "זמנים מודרניים" של "ידעות אחרונות"
"תום נולד בלידה רגילה בשבוע ה,32- ולא נתנו לי אפידורל לאור השבוע המוקדם. בגלל הכאבים נתנו לי חומר מאלחש שגרם לי לאיבוד שפיות הדעת, בלשון המעטה, עד שאפילו תלשתי לעצמי את העירוי מהיד, ככה סיפרו לי. בלידה השנייה שלי המוניטור הראה שיש שינויים בדופק של העובר, ואז הם החליטו לחבר לו אלקטרודה לראש. בקיצור, חוויות לא סימפטיות."
"לפעמים יש חוסר בהירות לגבי סיכויים וסיכונים"
פרנקל, בת ,36 מנהלת השיווק של חברת רמי לי ואשתו של מאיר, בן 39 מפתח-תקווה, החליטה שהלידה השלישית שלה, עם בתה מאיה, תהיה שונה לגמרי. אבל גם הדרך אל הניתוח הקיסרי לא הייתה קלה. "סבלתי מצירים מוקדמים ואושפזתי בשמירת היריון, ובתחילת ספטמבר הגעתי לוועדת ניתוחים, שם הייתי אמורה לקבל אישור לקיסרי. הרופא שקיבל אותי התייחס אליי כאל משוגעת וניסה להניא אותי על-ידי תיאור הניתוח: חותכים מספר שכבות של הבטן, אחר-כך יש כאבים מאוד חזקים. הוא לא חסך ממני את פירוט הסיבוכים האפשריים בניתוח, גם לי וגם לתינוק, ואפילו אמר שאם הייתי אשתו או אחותו הוא לא היה מנתח אותי בשום אופן. זה לא עזר לו. חתמתי על ההסכמה לניתוח וקבענו תאריך, ,16.9.2009 יומיים לפני ערב ראש השנה."
אילו תגובות קיבלת מהסביבה?
"כולם חשבו שאני משוגעת. אמא שלי הזכירה לי שבמחלקת יולדות הנשים שכבר רצות יום אחרי לידה הן אלו שילדו בלידה רגילה, ואותן יולדות שבקושי זזות אלו נשים שילדו בניתוחים קיסריים. חברות טובות לא הבינו איך אני יכולה לוותר על חוויית הלידה. אמרו לי שהיום הכל עובד אחרת, יש התקדמות מאז הפעם האחרונה שילדתי לפני יותר מעשר שנים."
אבל פרנקל התעקשה. "הסיבה לכך שבחרתי בניתוח לא הייתה רק הפחד מפני כאבי הלידה, אלא הרצון לנקוט בדרך הבטוחה ללידת תינוקת בריאה ושלמה, ללא סיבוכים אפשריים של לידה. העדפתי לסבול בעצמי מהתאוששות קשה שלאחר הניתוח, ולו רק כדי לחסוך מבתי את הלידה עצמה. לא הייתי מוכנה לחשוב על שום דבר שיסכן אותה, ומבחינתי לידה רגילה עבורה הייתה מעין מסע רצוף בכל הסכנות האפשריות. בנוסף לכך היו לי חששות, כמו מה יהיה אם לא יהיה לי כוח ללחוץ? מה יקרה אם תהיה לה בעיה בדופק? ידעתי את התשובות לשאלות הללו – קודם כל יעברו ללידה מכשירנית, ואקום או מלקחיים – ואין שום סיכוי בעולם שהייתי מסכימה לזה, ואז נעבור לחדר הניתוח. אז בשביל מה? עדיף מראש ניתוח."
את הניתוח הקיסרי, בבית החולים בילינסון, היא זוכרת כחוויה חיובית. "ראיתי את התינוקת שלי בשנייה שהיא נולדה, שמעתי את הבכי שלה והרגשתי הרבה יותר בטוחה ורגועה מאשר בלידות הרגילות שעברתי. הביאו לי לראות אותה, נתתי לה נשיקה ואז המשיכו במלאכת התפירה."
ההתאוששות מהניתוח, כפי שאיימו עליה, הייתה קשה מאוד. "אני לא זוכרת כאבים יותר חזקים מאשר הכאבים שהיו לי כשקמתי מהמיטה. במשך ימים רבים זה היה ממש פרויקט עבורי לקום מהמיטה ממצב של שכיבה למצב של ישיבה. כאבי תופת. רק כשלושה שבועות אחרי הניתוח הצלחתי לישון בתנוחה על הצד. לא קל, אבל כשהבטתי באוצר הקטן שלי, זה היה שווה את זה. עם כל הסבל שאחרי, במבט לאחור הייתי חוזרת על כל התהליך שוב."
סיפור מסינגפור
בישראל מתרחשות קרוב ל150- אלף לידות בשנה, מתוכן כ20- אחוז באמצעות ניתוחים קיסריים, שכ5- אחוזים מהם, כלומר, כ1,500- ניתוחים, מתבצעים על-פי בקשת היולדת. מה שנחשב פעם לאירוע לא רצוי שמבוצע רק מתוך הכרח, מתרחש היום מטעמי נוחות ובחירה אישית, ולא רק כאן – גם בהוליווד. נשים עוברות ניתוחים קיסריים כדי שההיריון יתאים להן ללו"ז, לחששות ולרגשות.
גם איריס הרץ, בת 34 מתל-אביב, פסיכולוגית ספורט ומטפלת רגשית בילדים, נוער ומבוגרים, בחרה ללדת את בתה השנייה, אמה בת השנתיים, בניתוח מתוכנן. מטרתה הייתה שליטה מלאה בתאריך הלידה ובמהלכה. "גרנו באותה תקופה בסינגפור במסגרת לימודיו של בעלי עידו," היא מסבירה. "בכל זאת מדובר במדינה זרה, כשאנחנו לבד, ללא משפחה, ללא עזרה עם ליה הבכורה, שהייתה אז בת שלוש וחצי. הייתי רחוקה מאוד מהבית שלי וידעתי שאם אני רוצה שמישהו ממשפחתי יבוא ויהיה איתי, אז רק ניתוח קיסרי בא בחשבון. ככה אוכל לבחור תאריך ולכוון שמישהו יבוא מהארץ. מה שנקרא ללכת על בטוח." הלידה הראשונה של הרץ בוצעה בניתוח, לאחר שהתברר שהעוברית נמצאת בתנוחה הפוכה (מצג עכוז) בבטנה.
פחד מהלידה או דאגה לילד? צילום: index open
אותו המצב בדיוק
התגלה גם בלידה השנייה. "אני כבר עבדתי על עצמי שהנה דרכי לקיסרי סלולה ובטוחה, אבל הרופאים טענו שהכל יכול לקרות ולהשתנות, ועדיף לידה רגילה. באותה תקופה בדיוק עברנו לסינגפור והגעתי לרופאה מומלצת ממוצא סיני, כשבידי ספר עב כרס של כל הבדיקות שעברתי, כולל מי שפיר. היא היססה רבות והשתדלה לא להביע עמדה. יתרה מכך, היא יצרה קשר עם ד"ר עמוס בר בישראל, שניתח אותי בפעם הראשונה, כדי לשמוע את חוות דעתו, והוא כתב שההיריון תקין ואם התינוקת מתהפכת, אז ההמלצה היא חד-משמעית – לידה רגילה בלבד."
הרופאה הסינית שאלה את הרץ כמה ילדים היא מתכננת ללדת. "היא הזהירה אותי שלא יהיו לי יותר משלושה ילדים ושאני אחשוב טוב-טוב על המשמעויות. בינתיים קבענו תאריך לניתוח קיסרי והכנתי את גיסתי שתבוא ושתזמין טיסה."
אלא שבשבוע ה35- להיריון התינוקת התהפכה למצב נורמלי, ושאלת הילדה הרגילה צפה ועלתה שוב. "בכל זאת התעקשתי שזה יהיה ניתוח," משחזרת הרץ. "כבר הכנתי את עצמי נפשית ומנטלית שככה זה יהיה, ולא יכולתי לחשוב אחרת. לא הייתי מושפעת מדעותיהם של הרופאים. ההיפוך בהחלט עורר בי מחשבה שנייה, שאולי מישהו מלמעלה מסמן לי אחרת, שאולי אני צריכה להיות גמישה מחשבתית ולעבור לידה וגינלית כפי שהציעה הרופאה הסינית, אבל עניין הוודאות פיתה אותי ללכת על קיסרי."
הרץ לא סיפרה לכל בני משפחתה על ההחלטה" .הם היו מאוד רחוקים ממני גיאוגרפית, ולכן היה קל לא לשתף ולא לשמוע עוד דעה. חברות שלי בסינגפור מאוד תמכו ברובן. רק אחת, שהיא רופאה במקצועה, ניסתה ללחוץ עליי שלא להיכנס לניתוח פעם נוספת. אני מוכרחה לציין שאף אחת לא דיברה איתי על עניין החוויה – על כך שחוויית לידה טבעית היא נעימה יותר או טובה יותר מאשר ניתוח."
מה אמר בעלך עידו?
"הוא מלכתחילה העדיף ניתוח. הוא טען שהוא לא יעמוד בלידה רגילה עם צירים, איבוד שליטה וכל מה שכרוך בסיטואציה הזו. לא פעם הוא אמר שיתעלף אם יהיה נוכח בלידה רגילה. בבדיקת מי השפיר הרופא הושיב אותו בצד, ואחות באה להרגיע אותו."
הלידה התרחשה כמעט לפי כל התוכניות. "הניתוח עצמו ארך הרבה זמן באופן יחסי – שעה וחצי לעומת 20 דקות – אבל הכל היה מתוכנן, ברור ומסודר. גיסתי נכחה בניתוח והייתה חלק בלתי נפרד מהחוויה. היא הושיטה לנו עזרה מדהימה ולא ברור מה היינו עושים בלעדיה. ההתאוששות, לעומת זאת, הייתה איטית, קשה ושונה מאוד מזו של הניתוח הראשון. הכאבים שלאחר הניתוח היו בעוצמה גבוהה יותר, היכולת שלי ללכת ולתפקד אחרכך הייתה מלווה בקושי פיזי – כאבים באזור הניתוח, רגליים נפוחות, התמודדות שלא הכרתי קודם לכן. הייתי משוכנעת שהחוזק הפיזי שלי יוכיח את עצמו ושאחרי הניתוח הראשון גם השני יהיה קל עם החלמה מהירה. אבל התבדיתי. אני מודה שבשבועות הראשונים לאחר הלידה השנייה הצטערתי על ההחלטה שלי."
שלא יתווכחו איתי
קארן סווט, בת 27 מכפר אוריה, שילדה את בנה איתי בסוף דצמבר האחרון, בחרה בניתוח קיסרי גם משיקולים רפואיים. סווט, מדריכה בבית הספר לשחייה ,Immersion Israel Total נשואה ליאיר בן ה,31- היא קטועת רגל מגיל שש בעקבות סרטן העצם שבו לקתה כילדה. "בכל מה שקשור ללידה, לרגליים יש תפקיד חשוב, וכבר בתחילת ההיריון שאלתי את עצמי איך אני רוצה ללדת – קיסרי או רגיל."
ההחלטה לא הייתה קלה, כי רופאת הנשים של סווט המליצה על לידה רגילה, ואילו האונקולוגית, שאליה היא מגיעה מדי פעם לביקורת תקופתית, העדיפה קיסרי. "לאחר שיחות עם רופאים שלי ורופאים במשפחה נשלחתי להתייעצות אצל שני ראשי מחלקת יולדות מבתי חולים שונים. שניהם המליצו על לידה רגילה ואמרו שכל עוד אין פגיעה באגן עצמו, אין סיבה לניתוח קיסרי. לא ברור לי עד עכשיו למה הקשבתי להם, כי תחושת הבטן שלי לא הייתה ממש שלמה עם ההחלטה. אבל אמרתי בסדר, נלך על זה. כל הנשים עוברות את זה, אז גם אני אסתדר."
בתחילת הלידה, אחרי ירידת המים, סווט שינתה את דעתה. "התחושה הנוראית שמשהו לא בסדר ממש הייתה חזקה. קראתי ליאיר, בעלי, ואמרתי לו, 'משהו לא בסדר. אני רוצה קיסרי.' הוא ניסה להרגיע אותי ולהגיד לי שיהיה בסדר. תפסתי לו את היד ואמרתי לו, 'אני לא היסטרית ולא מפחדת. משהו לא בסדר. אני רוצה שתקרא לרופא ואני רוצה קיסרי"'!
הרופא שהגיע התגייס מיד למאמצי ההרגעה. "הוא אמר שייתנו לי זירוז ואפידורל ושיהיה בסדר, אבל אני אמרתי שזה יותר מדי, לא נראה לי שאני אעמוד בזה נפשית ופיזית ולא נראה לי שככה זה צריך להיות, ושאני רוצה ניתוח. מנהל המחלקה הגיע ואמר לי שבעיקרון הם לא עושים ניתוח קיסרי לפי רצון האישה, אבל בגלל מצבי המיוחד, אם אחליט שזה מה שאני רוצה, הם לא יתווכחו איתי. אז זהו, הוחלט על קיסרי."
אז איך היה?
"ברגע שהזריקו לי את זריקת ההרדמה הוקל לי, פיזית וגם נפשית, כי ידעתי שעוד מעט הכל ייגמר. כשהרופא הראה לי את איתי אחרי שהוציאו אותו, הוא אמר שהייתי מגיעה לחדר הניתוח בכל מקרה, כי חבל הטבור היה כרוך סביר הצוואר שלו פעמיים. איזו תחושת הקלה חשתי באותו הרגע. כמה סבל חסכתי לעצמי רק על-פי תחושת בטן. היום אני בטוחה שגם הלידות הבאות שלי יהיו בניתוח קיסרי, אבל הפעם זה באמת יהיה מתוכנן מראש ."
יותר מסוכן ליולדת ולעובר
"צריך לדעת שככלל, ניתוח קיסרי מסוכן יותר ליולדת מאשר לידה רגילה, גם מבחינת התמותה או התחלואה האמהית וגם מבחינת הסיכונים לתינוק," מזהיר פרופ' מרק גלזרמן, מנהל בית החולים לנשים בבילינסון. "למרות מה שרבות חושבות, לא הוכח שהניתוח יותר בטוח עבור היילוד ואף להפך – יש יותר תחלואת יילודים נשימתית בלידות קיסריות מאשר בלידות הטבעיות."
כשיולדת נכנסת לניתוח קיסרי, היא מתבקשת לחתום על טופס הסכמה. "אם היינו בטוחים, למשל, שניתוח יותר בטוח עבור התינוק, היינו דורשים מהיולדת לחתום כשהיא בוחרת בלידה רגילה," הוא מסביר. "אני כרופא מחויב לטובת המטופלת, ולכן אני כעיקרון מתנגד לבצע פעולה שהיא לא לטובתה. אם החובה להיענות לבקשת היולדת באה בסתירה עם מצפוני הרפואי, לא אבצע את הפעולה הזו."
פרופ' גלזרמן מצטט מספר מחקרים שנערכו בנושא בעולם: כשרופאים נשאלו אם היו מסכימים לפעול על-פי בקשת היולדת לעבור ניתוח קיסרי ללא סיבה רפואית, התשובה הייתה חיובית בקרב 80%-15% מהנשאלים מקרב מדינות שונות. אבל כשרופאות נשאלו אם היו עוברות ניתוח כזה בעצמן, וכשרופאים נשאלו אם היו רוצים שנשותיהם יעברו אותו, התקבלה תשובה חיובית רק ב15%-1%- מהמקרים. "זה מוכיח את הכניעה הברורה ללחצים של הציבור והחשש מתביעות, כי הרי אף אחד לא יתלונן אם יחתום על ניתוח בהסכמה ויקרה משהו."
כשאישה בוחרת בניתוח, והצוות בבילינסון מוודא שאין סיבה רפואית לכך, היא מופנית לשיחה עם מנהל היחידה, ובהמשך עם פרופ' גלזרמן עצמו. "אם אני מתרשם שיש בעיה אמיתית, אני מייעץ להביא חוות דעת פסיכיאטרית. כשאני רואה לחץ אטומי ופחדים איומים ממש לפני הלידה או כאשר מדובר, למשל, באישה בת 42 שזוהי לידתה הראשונה וכנראה האחרונה, אני שוקל בחיוב להיענות. כל מקרה לגופו. אם אנחנו לא מוצאים כל הצדקה ולא מצליחים לשכנע את היולדת לחזור בה, אנחנו מפנים את היולדת לבית חולים אחר."
איך אתה מסביר את התופעה?
"הבעיה האמיתית היא חוסר מידע ותקשורת. לא תמיד יש ליולדת מידע נכון, לפעמים יש חוסר בהירות לגבי סיכויים וסיכונים, לפעמים הפחדים נובעים מסיפורים של יולדות אחרות. רוב הנשים ישנו את דעתן אחרי הסברים מעמיקים."
