יש יד 2
מה הקשר בין אוננות נשית לאכילת סטייק? למה חשוב לא רק לאונן אלא גם לדבר על זה? ומתי נוכל לומר "אני כבר אשכב לי פה לבד בחושך" ולא להיחשב לפולניות? לרגל חודש האוננות הלאומי שחל באמריקה, יצאנו לבדוק מה מצבה של האוננות הנשית בארץ הקודש
יש נושאים שאנחנו פשוט מעדיפות לא לדבר עליהם. בניגוד מוחלט לטבע שלנו, שמושתת על העיקרון: חברת + פִּיות = פטפטת בלתי פוסקת, שאלות כמו "מתי אוננת לאחרונה?" הן לא משהו שעולה כבדרך אגב בשיחותינו היומיומיות. למעשה, כשזה מגיע לאוננות, רובנו לא מדברות על הנושא אפילו עם עצמנו - אנחנו מורגלות במחשבה שמדובר במעשה מביש, מביך ובמקרים מסוימים אפילו אסור וסוטה. אנחנו מעדיפות להדחיק את הפעולה הטבעית והאנושית הזו לתחתית התודעה ולא לחשוב עליה באופן פעיל, בטח שלא לדסקס אותה בקול רם. וזו בדיוק הבעיה: אם היינו מדברות על אוננות כמו שאנחנו מדברות על שופינג ודיאטות, היינו מבינות שכולן עושות את זה, ושזה ממש, אבל ממש בסדר.
החודש מצוין בארה"ב חודש האוננות הלאומי (נו, באמריקה כמו באמריקה...), ובניגוד לקונוטציה שקופצת לך לראש - לא מדובר בתחרות שפשופים גלובלית, אלא בניסיון להעלות את המודעות לאוננות הנשית ולחשיבותה. כחלק מהפעילות, במהלך החודש תוביל חנות הסקס Good Vibrations שבסן פרנסיסקו "מרתון אוננות", שבמסגרתו נשים יקבלו תשלום בכל זמן שיאוננו (!). את הכספים הן יעבירו לעמותה שמתמחה בהעלאת המודעות למיניות הנשית.
וזו שאינה יודעת לגמור
מאוד יכול להיות שאת והחברות שלך זורקות לפעמים לחלל האוויר משפטים כמו "לכי תעשי ביד". הרי כולנו רוצות להאמין שאנחנו נאורות, ליברליות ופתוחות. אבל האמת המצערת היא שגם בשנת 2010 - בעידן המודעות והקדמה, עידן הסקסטינג (שליחת תמונות עירום בסלולרי) והוויברטורים בצורת דולפין, העידן שבו נשים מתחילות עם גברים, מדברות על מפלס החרמנות שלהן ומותר להן אפילו, השם ישמור, לעשות איזה סטוץ מדי פעם - נושא האוננות הנשית היה ונשאר משהו שלא מדברים עליו.
"אין לי ממש מושג מה זה הדבר הזה, לאונן", משתפת ל' (הפרטים המלאים של המרואיינות שמורים במערכת), סטודנטית בת 24 מתל אביב. "יש לי חברה אחת שיש לה ליבידו של מתבגר בן 15, ואנחנו תמיד צוחקות עליה שכשהיא משועממת היא בטח עושה ביד כדי להעביר את הזמן. אבל אני אישית אף פעם לא ניסיתי את זה, זה פשוט נראה לי מוזר לגעת בעצמי ככה. לא מתחברת לזה".
ואיך חיי המין שלך?
"אני מודה שהם לא להיט גדול. יש לי חבר כבר חצי שנה ואני לא משתגעת על הסקס שלנו. האמת היא שאף פעם לא ממש נהניתי מסקס, והיו לי גם תקופות ארוכות שבהן לא עשיתי סקס ולא היה לי צורך בו. אף פעם לא היה לי למשל 'One night stand', כמו לחלק מהחברות שלי".
חווית אורגזמה?
"אני מגיעה לאורגזמה, אבל זה לא קורה כל הזמן".
ע', בת 25 מצפון הארץ, מוכנה להודות שהיא מאוננת, אבל לא בדיוק נהנית לדבר על זה. "תשמעי, זה מביך אותי. אין מה לעשות, זה נושא מביך. אני והחברות שלי מעדיפות לדבר על דברים אחרים, למרות שאנחנו מאוד קרובות. זה לא משהו שעולה בשיחות שלנו".
"אני לא מבינה בנות שלא מאוננות או שמתביישות להודות בזה", אומרת ח', בת 29 מהמרכז, שמגיעה לגמרי מהצד השני של הסקאלה. "אמא שלי מספרת שכבר בתור ילדה קטנה הייתי נוגעת בעצמי, כמו שעושות הרבה ילדות, ובגיל עשר בערך היא לקחה אותי לשיחה והסבירה לי מה זו אוננות, אמרה לי שזה טבעי ויפה ושזה משהו שעושים בפרטיות. אין לי שום בעיה להודות שאני מאוננת, ואני עושה את זה לפחות פעם ביום".
גם כשיש לך סקס קבוע?
"כן, גם. זה לא קשור, זה הזמן שלי עם עצמי".
בדומה לח', גם א', לסבית בת 27 ממרכז הארץ, מוכנה לדבר על שגרת האוננות שלה כאילו מדובר בתחזית מזג האוויר, למרות שממש לא עודדו אותה לכך בבית: "הרבה שנים הרגשתי שאני עושה משהו לא בסדר", היא מספרת, "אני זוכרת את עצמי מאוננת מגיל צעיר, אבל אף פעם לא מדברת על זה עם אף אחד. בבית שלנו לא דיברו על דברים כאלה. התפיסה שלי לכל העניין השתנתה בגיל 22, אז הייתה ההתנסות הלסבית הראשונה שלי. החברה שלי, שהייתה מבוגרת ממני בכמה שנים, לימדה אותי שלא רק שזה בסדר, אלא שגם לדבר על זה ולהכיר ביופי של האקט הזה, עוזר פלאים לקשר שלי עם הגוף שלי ולחיי המין שלי".
הכי במרחק נגיעה
"יש בנות שבאמת לא עושות את זה, ויש שאומרות שהן לא מאוננות כי לא נעים להן שיידעו שהן עושות את זה", מסבירה גילי פליסקין, מאמנת אישית ומנחת קבוצות למיניות נשית, מחברת הספר "דברים שרציתי לגעת" העוסק באוננות הנשית. "אני הייתי אחת מהן פעם. כשהחבר הראשון שלי שאל אותי אם אני מאוננת, ישר הכחשתי. באורגזמה הראשונה שהייתה לי בסקס זוגי, העמדתי פנים שאני לא יודעת מה זה - הוא ידע שהוא הראשון שלי, ואם הייתי מספרת לו שכבר חוויתי אורגזמה, הוא היה יודע שאוננתי. יש בנות שלא עושות את זה בכלל. סיבה אחת היא חוסר חשק פנימי, את פשוט לא מרגישה שאת רוצה. סיבות אחרות קשורות להרבה אשמה ובושה שנוטעים בנו".
גם כיום?
"כן, גם היום, כשילדות קטנות בנות שלוש־ארבע נוגעות בעצמן, הן לא זוכות לאהבה ולפרגון מהסביבה. הרבה ילדות שומעות תגובות כמו 'איכסה, פויה, מה את עושה?', וכבר אז עובר מסר שאת זה את לא צריכה לעשות, ואם את עושה את זה
- אז תרגישי רע ואל תספרי לאף אחד. זה תלוי בין היתר בסביבה הקרובה, למרות שבמשפחה שלי, שהיא נורא פתוחה וליברלית ומאפשרת, אני לא זוכרת שמישהו העביר לי מסר שזה דבר רע, ועדיין התביישתי להודות שאני מאוננת. בחברה שלנו לא מלמדים אותנו להרגיש טוב עם הצרכים שלנו. זה בדיוק כמו בנות שמרגישות רע עם זה שהן אוכלות. אם את עונה על צורכי הגוף שלך, אבל לא בצורה שמצפים ממך, את לא בסדר. למשל, אם את רוצה להיות מינית, תהיי מינית, אבל עם חבר אחד, קבוע".
"כמו כל נושא הקשור במיניות, אנחנו פחות ששות לדבר גם על הנושא הזה", מסבירה הסקסולוגית לי ראובני. "במובנים רבים, אוננות נחשבת לנחותה לעומת יחסי מין, כי לדאוג לעצמנו, לבד, בחושך, נשמע קצת פולני - על אחת כמה וכמה אם אני נוגעת בעצמי באיברים הפרטיים. אני עשויה להיתפס כיצור הנתון לגחמות ולכמיהות חייתיות, גבריות, בלתי מוסריות. לצערי, מדובר במסרים מסרסים, שאינם מאפשרים לנשים פשוט ליהנות ולהרגיש טוב עם עצמן".
פליסקין הקדישה בספרה פרק שלם לאוכלוסיית הלא מאוננות שבינינו: "אני לא רוצה לגרום לנשים להילחץ ולחשוב שהן חייבות לאונן", היא אומרת. "השאלה החשובה היא למה את לא עושה את זה. יש נשים שהן מאוד מיניות ומשוחררות, אבל פשוט לא מרגישות צורך לאונן, ויש כאלה שלא מאוננות כי מאוד קשה להן עם הגוף שלהן. אם זה נובע מאשמה, מבושה ומתחושת גועל, אני מעודדת לעבוד על זה כדי להרגיש טוב עם עצמנו ולקבל את עצמנו. אוננות היא עוד סוג של אהבה
עצמית; אם פשוט אין לך צורך או חשק, זה בסדר, את לא חייבת. כשאני גדלתי ועשיתי את זה, חשבתי שאני עושה את הדבר הנורא בתבל. חשבתי שאני המצאתי את הגלגל, וזו מחשבה מאוד מגלומנית שגרמה לי הרבה סבל".
"אומרים לנו שאיבר המין שלנו מלוכלך, מסריח, כלי קיבול לצרכיו של האחר", מוסיפה ראובני. "קשה לשנות את התפיסה הזאת ולראות בו את מקור הבריאה, מקור לעוצמה, ליצירה ולעונג. החברה כל הזמן מסרסת הנאות נשיות, אוכל למשל, ומעודדת לאנורקסיה, לעקבים ולמחוכים. ככה גם לגבי סקס: אל תשכבי עם יותר מדי אנשים, אל תהיי קשובה לעצמך. הרבה פעמים המסר הוא להגביל, להצניע, לא להיות אותנטיות. זה מתסכל וזה לא נכון. נשים צריכות לדבר על מיניות, על אוננות, על הגוף שלהן, ללמוד אחת מן הניסיון של השנייה, ובעיקר להכיר בעובדה הנפלאה שדיבור משחרר, גם אוננות".
"אני מקבלת דרך האתר שלי כל מיני שאלות מנשים בגילאים שונים", מוסיפה פליסקין. "תשובה אחת לשאלת הבושה - אין. בניגוד לגברים, שלצרכים ולדחפים שלהם יש הרבה יותר מקום - כשהם רעבים הם יכולים לאכול סטייק, וכשהם חרמנים הם מאוננים - אצלנו המסרים הם הרבה פעמים להצניע, לטשטש. אכילה ומיניות זה משהו מאוד דומה מבחינת הצורך של הגוף. היום נערות הרבה יותר מודעות לאיך שהן נראות, וזה הופך להיות חשוב יותר מהרצון שלהן לאכול.
מעבר לכך, בגיל ההתבגרות, כשמתחילים יחסים ראשונים וקצת גישושים מיניים, הרבה נערות לא רוצות שהחבר יידע שהן מאוננות, בין היתר כי לפעמים הוא כועס ונעלב מזה. הרבה פעמים בני זוג רוצים להיות היחידים שמענגים אותנו. לאוננות עד היום יש דימוי של סקס סוג ב', תחליף נחות כשאין לך. ואם את עושה את זה כשיש לך - מה זה אומר עלייך? בפועל, הרבה מאוד נשים ממשיכות לאונן גם כשהן בזוגיות, וזה לא בהכרח אומר משהו לא על הזוגיות ולא על איכות הסקס הזוגי. אוננות היא לא רק פורקן מיני, היא עונה לנו גם על צרכים אחרים: זו דרך לפרוק מתחים, להרגיע את הגוף, לעזור לנו להירדם. אורגזמה מובילה לרפיון שרירים, ויש נשים שמשתמשות בזה כתחליף לכדור שינה. זה הרבה יותר זול, בריא וכיף".
ולמה חשוב שנדבר על זה? אי אפשר פשוט לעשות את זה וזהו?
"אתן לך דוגמה אישית מחיי, הרבה לפני שכתבתי את הספר. כשהתבגרתי, הבנתי משיחות עם בנות שגם נשים אחרות עושות את זה, אבל עדיין התביישתי להודות בכך. יום אחד, בגיל 25 בערך, כשהייתי בתקופת מבחנים מאוד לחוצה בלימודים, דיברתי עם חברה בטלפון ואמרתי לה שאני הולכת לישון צהריים. היא שאלה אותי למה אני ישנה באמצע היום, ועניתי שיש לי מבחן ושאני בורחת לשינה. היא אמרה לי 'אני מבינה אותך, כשאני לחוצה אני אוכלת/ מדברת בטלפון/ מאוננת/ ישנה'. הייתי בשוק בעיקר מזה שהייתי בשוק. אני בנאדם דברן ואני מאוד קרובה לחברות שלי, ופתאום נגענו בנושא שאני לא מדברת עליו. ברגע שאותה חברה סיפרה לי את רצף הפעולות הטריוויאלי הזה: אוכלת, מאוננת, מדברת בטלפון - כבר הרגשתי הרבה יותר טוב לגבי האוננות שלי. אז אם מילה אחת יכולה לשנות חוויית חיים, למה בעצם אנחנו לא מדברות על זה?".
מס שפתיים
הנקודה הכי חשובה בכל מה שקשור לאוננות, אם כך, היא שצריך לדבר עליה, כדי שנוכל להרגיש בסדר לעשות אותה ולהיפטר מהבושה הפרימיטיבית ומהתחושה שאנחנו לבד בעסקי השפשוף. אבל יש לכך גם סיבה לא פחות חשובה: בנות
שמאוננות נהנות יותר, וזה מוכח. "אוננות משמעותית אפילו יותר אצל בנות", אומרת ראובני, "מפני שהן, בניגוד לגברים, לא יודעות איך נראה איבר המין שלהן ואיך הוא עובד. נשים צריכות לחקור את הגוף שלהן, להתבונן עליו במראה, לראות איך איבר המין בנוי, לזהות את השפתיים החיצוניות והפנימיות, את הדגדגן וללמוד את הדרך שעושה להן הכי נעים. מחקרים מראים שנשים שמאוננות ומגיעות לאורגזמה, מצליחות בהמשך להדריך את בן/בת הזוג שלהן לגבי התהליך. זה גם מחזק את הקשר עם הגוף, עם המיניות, עם היכולת לקחת אחריות על ההנאה שלי. כלומר, כשאני מאוננת אני בעצם משדרת שאני יודעת מה טוב עבורי, אני דואגת לעצמי. פעמים רבות אוננות מלווה ברגשות אשמה ובושה, כי לא מחנכים בנות להנאה מינית או לאחריות על חיי המין שלהן. משדרים לנו שהמפתח למיניות מתחיל ונגמר כשהגבר מעוניין. גם אקט מיני לכאורה מתחיל בזקפה שלו ונגמר עם השפיכה. המסר הוא שחשוב שנשים יידעו לגמור ולהנחות את מי שעמן בחוויה".
יש הבדל בין נשים שמאוננות לנשים שלא?
פליסקין: "אני לא אוהבת לעשות הכללות. ראיינתי המון נשים לספר שלי, אחת הנשים הכי פתוחות הייתה דתייה, ואחת הנשים הכי סגורות הייתה חילונית".
ראובני: "כאמירה שטחית וכוללת, אני מהמרת שכן. אני חושבת שמישהי שמאוננת עשויה להרגיש טוב יותר עם הגוף שלה, עם המיניות שלה ועם היכולת שלה לספק את עצמה, ולראות בצרכים שלה משהו לגיטימי - בעיקר אם היא רואה באוננות אקט של אהבה עצמית, שאינו מעורר בה בושה או קושי. לצערי, רובנו לא גדלנו כך, ונשים רבות מסתובבות בעולם בחוויה של 'אין לי זכות לבקש'. אבל דווקא היכולת להגיד 'ככה אני רוצה', 'הייתי שם ואני רוצה את זה שוב', מאפשרת להן ליהנות יותר".
מה אתן מציעות למאוננת המתחילה?
פליסקין: "אני מציעה לה לשאול את עצמה למה. נשים לא חייבות לאונן - יש כאלה שלא מרגישות צורך, ואם הן עושות את זה כי הן מרגישות שהן חייבות, זה לא נעים להן. אבל אם את לא עושה את זה כי את מפחדת, מתביישת, חוששת שזה אסור ומלוכלך, חשוב שתדעי שאת בחברה טובה, שאוננות היא דרך מאוד טובה להתחבר לעצמך ולגוף שלך ושזה מגביר את הסיכוי שלך ליהנות מסקס זוגי. הרבה נשים שלא מאוננות מגיעות לסקס זוגי, ויש שם הרבה תסכול. הן לא גומרות, לא נהנות ולא יודעות איך להסביר את זה".
ראובני: "חשוב להבין שבמיניות אין דבר כזה נכון או לא נכון, יש רק הסכמה, רצון ונאמנות עצמית. באותו אופן, גם כל צורה של אוננות שמסבה לנו עונג, נעשית בפרטיות ואיננה מסכנת - היא לגיטימית. חשוב שנאפשר לעצמנו להיות יצירתיים, בין אם זה במיטה, במקלחת או ליד בן/בת הזוג, ושנוכל לבטא צרכים, משאלות ומאוויים מיניים".
