סיפורי סבא: גיבור או רוצח סדרתי?

מי שצפה במיני סדרה "נבלות", על פי הנובלה של יורם קניוק, לא יכול היה שלא לדאוג לסבא וסבתא של ילדיו. אלה שמתבגרים לא רחוק ממנו, אלה שבאים במהירות שיא כשלנכדה עולה קצת החום, מסיעים לחוגים פעם בשבוע (לפחות) כשאתם נתקעים בעבודה וגם דואגים לארוחת יום שישי מושקעת. אלה שאולי עוקפים אותם בתור לדואר, לא עוצרים להם במעבר חצייה או גרוע מכך: פורצים לבתיהם ומכים אותם.

ביניכם לבין עצמכם אתם יודעים כי הסבא-סבתא הפרטיים לא היו לוקחים חלק במסע נקמה כמו שני גיבורי הסדרה, אבל גם הם מסתכלים על הדור הצעיר בעין עקומה וביקורתית, מאחורי זגוגית משקף עבה.

הגשם של סבא אהרון

דווקא מדף ספרי הילדים הצליח להנפיק סבאים נחמדים הרבה יותר. חייבים להודות שדי מפתיע למצוא גיבור של ספר ילדים שיש לו תלתלי שיבה ומקל הליכה, אבל סבא אהרון של מאיר שלו מצליח לכבוש את קוראיו הצעירים. "הגשם של סבא אהרון" הוא ספר מלא שערות שיבה ואין בו אף ילד אחד. הסיפור מתרחש בעמק ישראלי במיוחד, בחורף שחון במיוחד שבו יוצאים שלושה סבאים שובי לב במיוחד, לשחרר עננים.

בראש צועד סבא אהרון, גבוה ורזה, שאוהב לספר סיפורים. אחריו סבא יצחק, קטן ונמוך עם "ארנבת מהירה עד מאוד" ובמאסף – "רחב וחזק-סבא נחום", שמגדל את הפרה הכי מהירה בעמק. את תיאוריו המשעשעים של שלו משלימים האיורים ההומוריסטים של יוסי אבולעפיה ומי שלא ראה ארנבת מרכיבה משקפי שמש נוסח אלטון ג'ון ופרה משחקת שש בש, בוודאי לא יוכל להאמין לסיפורים של סבא אהרון, שמבקש לשחרר את העננים מהמערה כדי להוריד גשם על העמק. בניגוד לכל תחזיות החזאים: הסבאים עושים את זה ומורידים את הגשם.

ובכל פעם שאני מספרת את הסיפור אני נזכרת כמה שנאתי לקחת מעיל ומטרייה בימים שבהם סבא שלי היה מביט בסיפוק על הטיפות שזולגות על החלון ואומר לעצמו בקול רם: "השנה לא תהיה בצורת".

האי של סבא יאשקה

סבא אקטיבי לא פחות הוא סבא יאשקה, גיבורו של יוסי אבולעפיה ב"האי של סבא יאשקה". אבולעפיה סיפר לי פעם שיאשקה נולד ממפגש שהיה לו עם קבוצה של טייסים מבוגרים מאירופה שניצלו מהתרסקויות של מטוסים במלחמת העולם. הספר הזה יצא לאור לראשונה לפני למעלה מעשרים שנה ובאנגלית. עם הגיור שלו לעברית לפני שנים אחדות הפך הגיבור יאנוש ליאשקה וגם הספיק לזכות בספר המשך "סבא יאשקה מציל את החוף".

סבא יאשקה כמו הסבים מהעמק הוא בעל דמיון רחב והמון שערות שיבה שמתרכזות בשפם עבה במיוחד. הוא חולם חלומות וממציא המצאות ומזל שיש שני ילדים שמצליחים לשמש בתור 'מבוגר אחראי' בסביבה, כי אחרת סבא יאשקה היה הולך לגמרי לאיבוד. סבא יאשקה יודע לייצר מוקשי בלון, ליצור רוחות רפאים וגם לבנות צוללת שהיא מצפה ציפורים תת ימי. כמו הסבאים השווים במיוחד הוא יודע לספר סיפורים ולהודות בחצי מלמול מתחת לשפם שגם הוא טועה לפעמים...

הקרב הראשון בנחל קשישון

הסבים של שלו ושל אבולעפיה מלאים תבונה ועשירים בניסיון חיים שהיה מפרנס סיפורים רבים. הם כבר יודעים את מה שגיבורו של אפריים סידון מגלה בדרך הקשה. הכוונה למלך פרנסואה כלונסאה הרביעי, גיבורה של הסאטירה השנונה ביותר לילדים ומבוגרים שיצאה כאן לאחרונה: "הקרב הראשון בנחל קשישון".

סידון מתאר בחריזה וירטואוזית (והתואר הזה ניתן לו בזכות) איך מלך טיפש אחד קבע, הכריז והצהיר: "אני לעולם אשאר איש צעיר" ואיך כמו שליטים קודמים שאותם היטיב סידון לחרוז: פרדיננד פדהצור וראש העיר הקירח 'ממעלה קרחות', גם פרנסואה כלונסאה מחליט ש"אם זקנה יכולה להדביק, / רצוי את כל הזקנים להרחיק", ומכאן, קוראים יקרים, בוגרי ספריו הקודמים של סידון, אנחנו יכולים לדקלם את ההמשך. כמו השעירים או הקרחים בשעתם מָגלה המלך את כל הזקנים מממלכתו. אלא מה? כאן מחכָה לקוראים הוותיקים (לאו דווקא אלה בעלי תעודת גמלאי), הפתעה ספרותית מרעננת. כי הקשישים הקימו לעצמם מדינה חדשה שבה:

"לא היו פרחחים,

לא הפכו שם פחים,

לא שלפו סכינים בגלל הערה.

בחוץ לא ירקו,

לקשישות לא שרקו.

לא פרקו אחד לשני ת'צורה...

ובעמוד הבא: "איזה כיף שם היה לקשישים באמת,

הם חזרו על אותם סיפורים כל העת".

וכשהמלך כלונסאה פתח במלחמה על מדינת הקשישים הם השיבו בשיניים תותבות ומסרגות וגם הטביעו את צי חייליו ב... מרק עוף ו... ניחשתם נכון: קנדייעלך.

רק שלושה יוצרים, בגילאי סבאות בעצמם, כמו שלו, סידון ואבולעפיה, יכלו לייצר דמויות סבאים מצחיקות, מרתקות וראויות להערצה, כמו אלה ולשזור עלילות משובחות שמחזירות את הכבוד למוסד בעל "שערות הכסף", שבזלזול קוראים להן שיבה. ואם יש לנו סבאים שכאלה, מי רוצה עולם ששייך לצעירים?

• האי של סבא יאשקה, יוסי אבולעפיה, הוצאת עם עובד.
• הקרב הראשון בנחל קשישון, אפרים סידון, איור: דני קרמן, הוצאת עם עובד.
• הגשם של סבא אהרון, מאיר שלו, איור: יוסי אבולעפיה, הוצאת עם עובד.