פופ כדי להישאר

את ליהי עטר אפשר, אם חייבים, למתג כזמרת פופ של הצווארון הכחול. דרכה להצלחה מעולם לא היתה סלולה או משובצת יהלומים, ובגיל 25 אפשר אפילו לכנות את הפריצה שלה לתודעת הפופ המקומית כפריצה מאוחרת משהו. בכל מקרה, עטר לא אוהבת את הצורך העז של התקשורת המקומית לתייג דברים או לכפות עליה סגנון מסוים. את הזכות לבקר את הצורך בתיוג תקשורתי היא הרוויחה כנראה ביושר בהפקה עצמאית של האלבום הראשון שיצא בימים אלה (ההורים שמו את הכסף) ושנתיים וחצי של בחירת חומרים.

אבל זו לא רק ההצלחה האחרונה במצעדים שהגיעה עם הקאוור שלה ללהיט של קרח 9, "איתו לנצח", שהביאה אותנו להיפגש עם עטר, אלא גם הבשורה החדשה והמרעננת שהיא מביאה איתה. עטר אומנם חיה בנוחות גמורה בעולם הפופ, אבל מביאה איתה גם משהו אדג'י, סקסי ומשוחרר שמגיע מהפופ העכשווי - הבריטי והאמריקאי. כזה שבארץ אולי נראה קצת משוחרר מדי, אבל מחוץ לגבולות ישראל המתחסדת נחשב ללגיטימי ובעיקר מתבקש בעידן היוטיוב.

אל הפגישה שלנו בבית קפה תל אביבי היא מגיעה בתום סוף שבוע נוסף שכלל צילומים והופעה בהפתעה באחד הדאנס־ברים הנחשבים בעיר ב־2:00 לפנות בוקר. את החוויה הפעם היא מתארת כמפוקפקת, אך ככזאת שהכרחית לצורך קידום הסינגלים שייצאו בעקבות גרסת הכיסוי ההיא, שכבר השתלטה על המצעדים המקומיים, ובצדק.

"רגילים פה לדבר מסוים, אם זה רימון או כוכב נולד. לי זה לא מתאים"

זה לא קצת מבאס להופיע מול קהל ברים שלא באמת בא לראות אותך?

"הפעם זו באמת היתה חוויה לא משהו, בגלל שזה היה קהל שפחות מחובר לפופ שאני עושה וחיפש יותר האוס או טראנס. בגלל שזה ב־2:00 בבוקר, היתה תחושה שכאילו אני נופלת על הקהל משום מקום. אבל מצד שני, הפריצות עם פלייבק והרקדנים שלי במועדונים וברים זו דרך נהדרת להגיע לקהל חדש, זה חלק מהעבודה".

עבור עטר עבודה היא שם המשחק. לעומת התמונות שוצפות הסקס הנינוח והמשוחרר המלוות את הדיסק ואת מערך יחסי הציבור שלה, עטר היא בחורה ממוקדת שמגיעה לתקתק עבודה, אבל עושה זאת בחן רב ובארציות כובשת. פגישה פנים אל פנים עם עטר מסבירה גם איך הצליחה הבחורה היפה אך פשוטת המראה הזאת לשכנע מפיקים ומנהלים לעבוד איתה ולהגיע איתם עד לצמרת המצעדים.

עטר אוחזת בקסם השכנה ממול, היא מרגישה בנוח מיד בבית הקפה, מתייעצת באיזה משקה לבחור שיקרר אותה בחום האיום של תל אביב ומרגישה בנוח לספר כבר בחמש הדקות הראשונות לשיחה כמה היא שונאת לנהוג, איך עשתה תאונה לא מזמן ואיך ההורים שלה אילצו אותה לחזור ולנהוג כדי להתגבר על הטראומה. בהחלט המון אינפורמציה לפגישה ראשונה, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על מערכת היחסים שלה עם בן זוגה זה ארבע שנים.

"האמת שתמיד ידעתי שאני צריכה להופיע, אבל רק בצבא התחלתי ממש להופיע ולשיר בצורה מקצועית", היא מספרת. התגייסתי לחיל החימוש וידעו שם שאני יודעת לשיר, אז הקימו עבורי צוות קטן איתו חרשתי את כל הארץ. אם חוזרים יותר אחורה, אז אני חושבת שזה התחיל בגיל חצי שנה. ההורים שלי סיפרו לי שבמשך

לשימוש פנאי פלוס בלבד! ליהי עטר (צילום: נועם יוסף)

 חודש בגיל הזה הייתי משחקת ופתאום הופכת לכחולה ומתעלפת. ההורים שלי כמובן לקחו אותי לרופא ילדים שהסביר להם שאני פשוט מחפשת תשומת לב. אני חושבת שעד היום אני חייבת לקבל את תשומת הלב הזאת".

הצורך הזה בתשומת לב הוא גם מה שעומד מאחורי הסקסיות שאת משדרת?

"אני חושבת שהושפעתי כל החיים שלי מ־MTV ואני עוקבת בלי הפסקה אחרי הלהיטים החדשים והסאונד שהולך היום בעולם. גם היום, כשיש אינטרנט ודרכים חדשות לגלות מוזיקה חדשה, MTV עדיין פתוח אצלי כל הזמן. אני מרגישה

מרגישה מאוד בנוח עם הצד הסקסי שלי ואם זה עובד עבור זמרות כמו ביונסה, אין סיבה שזה לא יעבוד גם כאן. סקסיות טבעית זה משהו טוב, לא?!".

ואיך את מרגישה כלפי גברים המגיעים להופעות שלך ולאו דווקא באים להאזין למוזיקה?

"אני לא יכולה לשלוט באיך שהם מרגישים או מה שאני עושה להם. אני יודעת שאני מרגישה בנוח עם הסקס שאני משדרת בזמן הופעה. בכלל, אני לא ממש חושבת על זה ככה, אני פשוט מרגישה שאני משוחררת ואולי זה פשוט מגיע משם. איך שאחרים מרגישים כלפי זה ממש לא מפריע לי. אני יכולה רק להגיד שיכול להיות שאני משדרת סקס, אבל מעולם לא הייתי בקטע של סטוצים או דברים כאלה. התקופה היחידה בחיים שלי שהיתה קצת יותר קרובה לתדמית הזאת היתה בשנה שלאחר השחרור שלי מהצבא. בשנה הזאת פשוט נתתי לעצמי להתפרק לגמרי ואני קוראת לזה תקופת ההפקרות שלי. יצאתי בכל ערב לבר אחר, לפעמים ארבעה בלילה אחד, ורקדתי כמו משוגעת".

היום זה כבר לא ככה?

"מאז שפגשתי את בן זוגי, לפני ארבע שנים בחוף הים של ראשון לציון, אנחנו צמודים ואני כמובן רגועה יותר. האמת שהיתה תקופה שבה הוא נסע לארצות הברית וזאת היתה אחת התקופות הקשות בחיים שלי, במקום לצאת בעיקר ריחמתי על עצמי. מהתקופה הזאת מגיעות הבלדות שבאלבום. היום אני ממש לא במקום הזה, אני אומנם מאוד אוהבת את הבלדות הללו, אבל מתחברת היום לשירים הקצביים יותר באלבום".

אז איך החיים נראים אחרי שני להיטי ענק כמו "איתו לנצח" ו"תרקוד"?

"האמת שהם נראים בדיוק אותו הדבר. מצד אחד, אני פותחת רדיו ובכל שנייה יכולה לשמוע שיר שלי, מצד שני, מיד אחרי זה אני חוזרת לדירה שלי ושל החבר שלי בראשון לציון לקפל כביסה. בחו"ל אני מניחה שאם היה לי להיט שמגיע לראש המצעד, כל החיים שלי היו נראים אחרת באותו הרגע, בארץ לצערי הדברים הם קצת אחרת. למרות זאת, אני מרגישה פתאום שיותר שאנשים מתחילים לזהות אותי ברחוב, שפתאום חברים שלי מהיסודי מחפשים אותי בפייסבוק ובכלל, זה נהיה קצת קשה לגור בראשון לציון כשצריך כל הזמן להיות בתל אביב. אני גם ככה לא אוהבת לנהוג וכל האירועים והעבודה נמצאים כאן".

לאורך כל השיחה איתה משדרת עטר משהו קצת אחר, חופשי יותר. היא רחוקה מלהיות עוד כוכבנית פופ מודפסת מתעשיית "כוכב נולד". הישיבה נינוחה מהדקה הראשונה ואפילו המשחק בכוס הלמברוסקו שלפניה עוזר לה לפרוץ בקלות את חומת הפורמליות של מראיין־מרואיין. עטר אוהבת לדבר על עצמה, אבל לא במובן האגוצנטרי אלא מתוך איזשהו צורך לשתף ולהכניס אותך לחייה ומיד.

התכונות הללו מצאו ביטוי יפה מאוד גם בתקופת העבודה הארוכה של עטר ושל מפיקה המשופשף והנוקשה (לדבריה) טל פורר (ששימש כמפיק מוזיקלי של הפסטיגל). זה האחרון קיבל את עטר בזרועות פתוחות כבר לפני שנתיים וחצי, אבל לא את השירים שהביאה איתה מהבית. במקום, פנו השניים לעשרות כותבים ששלחו לא פחות מ־150 שירים ומתוכם הצליחו

לבחור 11.

"כשהגעתי לאולפן התרגשתי מאוד שאני מתחילה לעבוד עם פורר, אבל הוא מצידו אמר לי בשיא הבוטות, 'כל מה שהבאת לי לא טוב'. צריך לחפש חומרים. זה אמר למעשה שהייתי צריכה להתחיל את הכל מההתחלה. אם חיפשת תשובה לתקופה הארוכה שלקח לעשות את האלבום הזה (שנתיים וחצי, ר.ר), זו אחת התשובות".

מה היו הסיבות הנוספות שגרמו לאלבום לצאת רק עכשיו?

"האמת שהעובדה שהאלבום הזה יצא בהשקעה כספית שלי, ולא בתמיכה של חברת תקליטים, גרמה מצד אחד

לחומרים באלבום להישמע מיוחדים ונתן לי זמן להשקיע בו כמו שצריך, אבל גם עיכב את העבודה. אני יודעת שיש כאלה שהרימו גבה בגלל שהאלבום הזה יצא בהוצאה עצמית, אבל אני חושבת שהיום זו דרך לגיטימית לגמרי לעשות את זה. מי שרוצה באמת להגשים את החלום שלו לא צריך לחכות לחברת תקליטים, צריך רק להכיר את האנשים הנכונים בתעשייה ולהשיג מימון ואפשר לעשות את זה".

מה זאת אומרת הרימו גבה?

"האמת שלא מזמן עשיתי משהו שכולם - המנהל שלי, יחסי הציבור וההפקה הזהירו אותי שלא לעשות - ונכנסתי לקרוא טוקבקים באייטם עליי באחד האתרים. מישהו כתב שם, 'כסף לא קונה הצלחה, ילדה עשירה' בתגובה לעובדה שציינתי שם שהדיסק הוא במימון של אבא שלי. האמת שזה נורא העליב אותי, אני ממש לא ילדה עשירה. גדלתי בחולון בשכונת ג'סי כהן ורק בתקופת התיכון עברנו לראשון לציון. אבא שלי הוא לא איש עשיר, הוא עובד בשוק ההון ומקיים את המשפחה שלו יפה, אבל קרע את התחת שלו בשביל להגיע לזה. חוץ מזה הוא אמר שזהו, הוא סוגר את הברז. בגלל זה אני שמחה שהדיסק התחיל להימכר יפה ובכמה חנויות כבר הזמינו נגלה שנייה. זה יממן את האלבום הבא שאני רוצה להתחיל לעבוד עליו מיד".

היה קל להוציא מההורים את הכסף?

"אני חושבת שאבא שלי נורא רצה שאלמד משהו, מקצוע, משהו שיותר קרוב לעריכת דין או משהו כזה, אבל אני יש לי קוצים בתחת. מבחינתי, ההשקעה המדהימה שלו בקריירה שלי ובהוצאת הדיסק היא השקעה במקצוע שלי לעתיד. זה ממש לא שונה מהורה שמממן לילד את לימודי המשפטים".

ולא חשבת פעם להיות כמו בוגרי רימון ואולי ללמוד שם? גם כדי ללכת בדרך הקלה יותר וגם אולי כדי לרצות את אבא?

"אולי רימון מתאים לזמרים מסוימים וגם לרצונות של אבא שלי, אבל רציתי לעשות משהו מיוחד. לדעתי זאת לא חוכמה ללמוד לעשות מה שכולם עושים, במיוחד במדינה כמו ישראל, שבה חסר מאוד הקטע של הזוהר והפופ הצעיר יותר. אין פה אפילו טקס פרסי מוזיקה כמו שצריך. הישראלים כל הזמן טוענים שהם רוצים דברים חדשים ומודרניים, אבל גם הציבור וגם הרדיו והטלוויזיה נורא מיושנים בתפיסה שלהם. כולם כאן רגילים למשהו מסוים, אם זה רימון או 'כוכב נולד'.

"אין פה אפילו טקס פרסי מוזיקה כמו שצריך. הישראלים כל הזמן טוענים שהם רוצים דברים חדשים, אבל גם הציבור וגם הרדיו והטלוויזיה נורא מיושנים בתפיסה שלהם. כולם כאן רגילים למשהו מסוים, אם זה רימון או 'כוכב נולד'. לי זה לא מתאים כי אני רוצה לעשות משהו חדש. אתן לך דוגמה, לפני כמה חודשים שלחתי את הקליפ של 'תרקוד' לערוץ 24 והם אמרו לי שהקליפ מצוין, אבל שהם לא ממש אוהבים את השיר. אני לא מבינה, הם ערוץ קליפים או רדיו? מי נתן להם את הזכות להעביר ביקורת על השיר? אני יכולה להגיד על הזין שלי, אבל מה לעשות שנורא חשוב לי שיראו את הקליפ שלי כמו שחשוב לי שהשירים שלי ימשיכו להגיע לראש המצעד הארצי. אין מה לעשות, בישראל אין יותר מדי אלטרנטיבות".

• את הכתבה המלאה תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"