מראות קשים
באופנה כמו באופנה, על כל טרנד שראוי למִחזור יש כמה שחובה להשליך לפח הזבל של ההיסטוריה. קבלי רשימה מעודכנת של הטרנדים הקלוקלים ביותר של העשור האחרון, רוצי לארון והיפטרי מכל זכר לזוועה
שבי והחזיקי חזק, יש לנו מידע פנימי מסחרר: קברניטי האופנה לא תמיד מצליחים לנווט את הספינה כמו שצריך ולפעמים היא עולה על שרטון טרנדים, שלא לומר מתרסקת. או אז נצפים ברחבי העולם מאות אלפים ואף מיליונים של קורבנות אופנה, שמהדסים בבגדים שלא מחמיאים להם במקרה הטוב, וגורמים להם להיראות כמו גרסת הגרוטסקה לקרקס מדראנו במקרה הרע. לפנייך עשרת הטרנדים הגרועים שידע העשור שפתח את האלף.
סופר־סקיני
קחי ג'ינס הדוק שמחמיא לגוף חטוב. עכשיו תוסיפי להרכב הבד שלו אחוז גבוה יחסית של כל מיני חומרים שהופכים אותו להיות סטרצ'י כמו טייץ, להיראות כמו טייץ ולהחמיא בערך כמו - ניחשת נכון - טייץ. תתפלאי (או שלא), אבל התוצאה היא לא טייץ אלא סופר־סקיני ג'ינס, יעני מכנסי דנים, שנצמדים לגוף בדיוק במקומות שעדיף שלא ייצמדו אליהם. הטרנד הזה, ש"קסטרו" הובילו רק לפני כמה עונות בקמפיין חוצות ענקי, זכה להצלחה רבה בארץ. הבעייתיות של הסופר־סקיני נבעה לא מהמודל עצמו, אלא ממי שאימץ אותו באמתלת ג'ינס - בחורות שכדי להידחס אליו הגיעו עד לסף אנורקסיה.
מועד תפוגה: לא ברור. ייתכן שמכנסי הסופר־סקיני ייעלמו מהנוף האופנתי בקרוב בגלל היעדר עניין. לחלופין, יש סיכוי שבשל אגף הג'ינסים המכובד של "H&M" והגעתה הצפויה של מעצמת הסקיני "צ'יפ מאנדיי" (ועוד כל מיני משתנים), מדובר בשקט שלפני הסערה והשיא עוד הרבה לפנינו.
ג'ינסים צבעוניים
אם בג'ינסים עסקינן, אין ספק שאחד הטרנדים הנוראיים בעשור האחרון הוא הצבעים שחזרו לגזרת הדנים. למבחר צבעים שהיה סולידי ומצומצם נוסף תחילה השחור על גווניו, זה המשיך עם אפור, ולבסוף התפזר לכל עבר והגיע עד לצבעי הניאון (ע"ע). האשמה מוטלת, כרגיל, על ההיפסטרים ברחבי העולם בכלל ועל הסניף המקומי של "אמריקן אפרל" בפרט, שמקדמים טרנדים הזויים משולי החברה המתוקנת (שלא לומר מהלוק־בוק של מבריחי הרואין אפגניים). אנחנו אמנם מחבבים את "אמריקן אפרל" באופן כללי, אך מתנגדים בכל פה לג'ינסים המוזרים, עמוסי הצבע והטראשיים שהוצעו שם אשתקד. פויה!
מה הדבר הזה אמור להביע, גוון סטפני?
מועד תפוגה: 1 בספטמבר 2009, עם תחילת שנת הלימודים הקודמת.
כאפיות
אוריינטליזם הוא טרנד שרחוק מלהיות חדש. זה מאות שנים שתושבי אירופה מתלהבים מתרבויות המזרח, בין אם מדובר ביפן או בדרום ערביסטאן. הביטוי האופנתי הבולט ביותר לתשוקה הזו בעשור האחרון היה האימוץ הטוטאלי של הכאפייה הערבית. כשמדינות אירופה הצטרפו למלחמה האמריקאית בעירק ובאפגניסטן, אימצו מתנגדי אותה מלחמה את הכאפייה כאות מחאה לכל מה שמסמלת אמריקה - באירופה ובארה"ב עצמה. צעירים בברצלונה, ברלין וניו יורק חיקו את סגנונו של יאסר ערפאת המנוח כמודל אופנתי, והכאפייה נהייתה לאביזר המאסט הפופולרי והביזארי ביותר של העשור. לפני כשנתיים הפכה הכאפייה לסמל אופנתי גם אצלנו, בעיקר בגבולות הגזרה שבין אלנבי לשוק הכרמל, שם שוכנים הברים של ההיפסטרים "פרוזדור", "לייקה" וכמובן ה"ריף רף". האם זה מחמם בחורף כמו צעיף? האם מישהו היה שם לב אם הייתן כורכות סביב צווארכן סמרטוט מטבח במקום כאפייה? והכי חשוב - האם זה נראה טוב על מישהי? על כל השאלות האלה ועוד אפשר לענות בלא אחד גדול.
מועד תפוגה: לא מסתמן כרגע. מצד אחד, עם התגברות ההתנגדות העולמית ללחימה במזרח התיכון וההזדהות של רבים עם לובשי הכאפיות, הטרנד רק מתחזק. מצד שני, לא נראה שמישהו זוכר מה סימלה הכאפייה מלכתחילה, כך שלפחות מבחינה פוליטית זה די מגוחך.
צבעי ניאון
אספר לך סיפור אישי קצר: השבוע ניקיתי את ארון הבגדים שלי, כשלפתע נפלה עליי מאחד המדפים חולצת ניאון כתומה, זוהרת כמו כלה חייזרית בליל כלולותיה. לבשתי אותה פעם אחת בדיוק, לפני חמש שנים, למסיבת אנדרגראונד בחניון נטוש בפאתי תל אביב. ברקע נוגנה מוזיקה נוראית ואנשים, גם הם לבושים בחולצות ניאון, הקיאו בפינות אחרי צריכה מוגברת של וודקה בטעם דלק סילון. בדומה למה שהרגישו ההורים שלך כשהם נאלצו לנקות את הארון שלהם מהז'קטים עם כריות הכתפיים שקנו במיטב כספם בשנות ה־80, רועי של היום תהה בינו לבין עצמו מה לעזאזל הוא חשב אי אז, כשרכש ב"זארה" את החולצה הנוראית הזו. לצערי, אין לי עדיין תשובה טובה.
מועד תפוגה: לא מזמן. בגדי הניאון החזיקו באזז מצומצם במשך שנתיים-שלוש, ונעלמו בשנה האחרונה בקול ענות חלושה מבלי שנשים לב. לא נורא.
בגדים קרועים
בתחילת הניינטיז הדבר הכי נכון היה להתלבש כמו רוקר. בין אם הערצת את אקסל רוז, את קורט קוביין או את הבחורים העצובים מ"פרל ג'אם", פריט החובה שהיית חייבת לאמץ משום מה היה ג'ינס עם קרעים. טרנד החורים היה חסר תקדים בעוצמתו ובהיקפו, אך לא לעולם חוסן - באמצע שנות ה־90 הוא גורש בצעקות "קישטה! קישטה!" לחור שממנו חוררו אותו. לפני כשלוש שנים החליטו המוחות הקודחים של התעשייה להחזיר את הקרעים לאופנה, רק שהפעם הם הופיעו לא רק בג'ינסים, אלא גם בחולצות, חצאיות, כובעים ובעצם בכל דבר שאפשר לבצע בו פוגרום אופנתי. הגדיל לעשות בית האופנה המתקמבק "בלמיין", אחד המותגים המובילים של השנים האחרונות, שהוציא קולקציה שלמה של הזוועה הזו.
קרועה על כל הראש
מועד תפוגה: לא בקרוב. בישראל הקרעים לא ממש יצאו מהאופנה מעולם. בחורות רבות בארץ - גם אם הן מצויות בעשור השישי לחייהן, וגם אם בין גזרתן לבין גזרתה של דוגמנית מצויה מפריד מספר תלת ספרתי של קילוגרמים - אוהבות את טרנד החורים, במיוחד כשעודפי המשקל בירכיהן מבצבצים מבין החרכים. ובכן, אנחנו תולים את תקוותנו בך. אמרי לא לקרעים, ויפה שעה אחת קודם.
מגפי Ugg
על אף חביבותה כיבשת וכאומה, מאוסטרליה לא יצאה מעולם בשורה אופנתית ראויה. ההפך הוא הנכון, ועל כך מעידים יותר מכל מגפי ה־Ugg. המגפיים האלו,
שעשויים מעור הפוך של כבשה (מסכנה) ומחופים מבפנים בצמר, נמצאים בסביבה עוד מתקופת מלחמת העולם הראשונה. שעתם היפה ביותר הייתה בתחילת העשור הקודם. מה שהתחיל כזרזיף של רגליים מגושמות, שמכוסות במשהו שמזכיר יותר מכל את הגרסה הקצוצה של בן הדוד "איט" ממשפחת אדמס, הפך במהרה ללהיט בקרב בנות אירופה וארה"ב. סלבריטאיות כמו קייט מוס, שרה ג'סיקה פרקר וגווינת פלטרו אימצו את המגפיים, ולדגם הבז' הקלאסי נוספו עד מהרה שלל גרסאות בנוסח עדות הקרוקס, עוד טרנד נעלולי שפקד אותנו בעשור הקודם בלי שום סיבה (ראי מסגרת בסוף הכתבה). חורף אחרי חורף נתכסתה הארץ כולה בזוועה הזו, ולא עזרו ההסברים של האוסטרלים שמדובר בכלל בסוג של נעלי בית.
מועד תפוגה: קרוב. בחורף האחרון ניכרה הצטמצמות בהיסטריית ה־Ugg ברחבי העולם, מלווה בתחושת אשמה כבדה - מהסוג שמקבלים אחרי שיורדים לבד על קופסת ופלים שלמה. אנחנו מעודדים מהחדשות ומקווים שזה יקרה גם במחוזותינו במהרה, אמן.
מראה הקאובוי
בשנת 2000 הוציאה מדונה את אלבומה "מיוזיק". חדשות מוזיקליות מרעישות לא היו שם, אבל טרנדים אופנתיים מכוננים - כן, ובשפע. הבולט שבהם היה זה
שהונצח בקליפ "Don't Tell Me", שבו לבשה המדונה ג'ינס רחב, מלוכלך ומטונף (כן ילדות, פעם בגדים מלוכלכים נחשבו לשיא האופנה. תשאלו את קלווין קליין), כובע קאובוי שקצותיו מורמים, חולצה משובצת ומכופתרת ומגפי בוקרים. בין התפלשות בחול לפיזוזים של בוקרים חד מיניים, נוצר ללוק הייפ מטורף. החנויות נמלאו בחולצות פלנל, והכובע המחריד הזה, שהמראה שלו זועק רעשים שעושים לתוך שקית במטוס, הפך ללהיט הצ'חלות הבינלאומי.
מועד תפוגה: 2001. בתוך פחות משנה התחלפה ההערצה למראה הרענן של מדונה במיאוס, ולא בכדי. כיום, לפחות בגבולות הציביליזציה, לא ניתן לראות בנות שמתחזקות כבוד עצמי אופנתי כלשהו כשהן לבושות בבגדי קאובוי, ואנחנו אסירות תודה על כך.
מראה הקוזאק
לפני כחמש שנים יצאו כל מיני מעצבים שאנחנו מכנות בינינו לבין עצמנו אמנותיים מאוד (כלומר - מדי), כמו ג'ון גליאנו ואלכסנדר מקווין, בקולקציות בלתי לבישות בעליל, אלא אם כן את ליידי גאגא. ההשראות היו ביזאריות בהתאם: קרקס צועני, חיילים בצבא נפוליאון ונערות דיסקו בשלל פוזות מגרות, אם לתת רק כמה דוגמאות. מבין כל ההשראות ההזויות האלה, אחת מן המעטות שכן הצליחו לחלחל לרחוב היא זו שהעלתה "גוצ'י" על המסלול בחורף 2008. מעצבת הבית פרידה ג'יאניני הלכה על קולקציה שכולה מחווה למראה הכפרי־קוזאקי של ערבות אוקראינה והקווקז. חולצות מחופות ברקמות עממיות רוסיות וחגורות עור בקשירה מוזרה פיארו את המסלול. זו אמנם הייתה אחת הקולקציות היפות ביותר של "גוצ'י" מאז ומעולם, אבל מהר מאוד טפחה המציאות על האסתטיקה המופלאה של ג'יאניני. הפריטים הנמכרים ביותר היו דווקא תיקים מעוטרים בטלאים, רקמות ודמויות בהשראה סלאבית. אלה, הגם שהיו מוצלחים יחסית כשלעצמם, סבלו משלל חיקויים ברחבי הקוסמוס והביאו למבול של שמאטעס קווקזי ברשתות האופנה, שכמותו לא ידענו מעודנו ואנחנו מקווים לא לדעת עוד לעולם.
מועד תפוגה: חורף 2009. כי מבול, איך שהוא בא - ככה הוא גם הולך.
מכנסי שק
יום אחד קם מעצב ומחליט שחיתול הכרוך סביב חלצייך במקום מכנסיים זה מגניב. הבדיחה הזאת הייתה יכולה להצחיק אלמלא הפכו מכנסי השק, המכונים בעגה המקצועית "שקי־קקי", ללהיט היסטרי אי שם בתחילת העשור הקודם. ישראל, אגב, הייתה אחת המדינות היחידות שאימצו בחום את הזוועה. מסיבות לא ברורות נמלאו החנויות בכיכר מסריק, בגן החשמל וברחוב שינקין במכנסי ג'ינס ובד בגזרה הזו, שמחמיאה רק למי שלא צריכה שיחמיאו לה - דוגמניות גבעוליות.
מועד תפוגה: לפני שנתיים. בנות מסריק ובעלי החנויות השונות בלב תל אביב הבינו, מעט מאוחר מדי, שמטרתם של בגדים היא להיטיב ולא להרע. האמת, רווח לנו.
מונוגרמות
פעם, בפריז של המאה ה־19, הייתה סדנה לא גדולה במיוחד שהתמחתה במזוודות. לפני כ־100 שנה, לאחר שהמזוודות צברו פופולריות בקרב המעמדות הגבוהים בעיר וסבלו מחיקויים רבים, הוחלט שם, ב"לואי ויטון", להשתמש בבד
מיוחד שיכלול את ראשי התיבות של המותג. המהלך המבדל הזה לא ממש צלח, כיוון שהיום "לואי ויטון" הוא המותג בעל החיקויים הרבים ביותר בעולם, ופחות מעשרה מכל 100 תיקים הנושאים את המונוגרמה הם מקוריים. אבל בלי קשר לשלל החיקויים, העשור האחרון היה עמוס במיוחד במונוגרמות. "פנדי", "דיור", "גוצ'י", "טומי הילפיגר", "DKNY" וכמובן "ויטון" וחבריהם מתעשיית החיקויים, כולם הפגיזו בהדפסים הכוללים את ראשי התיבות של המותג. תיקים, ארנקים, מגפיים, בגדי ים, צעיפים והכי מחרידים - כובעי פוקר, התמלאו במונוגרמות מיותרות שמשדרות בעיקר כסף חדש וטעם רע.
מועד תפוגה: לפני שלוש שנים, כאשר החלשים ברחו ורק המותגים החזקים באמת, "ויטון" ו"גוצ'י", שמרו על המונוגרמות, אם כי בווליום נמוך יותר.
כשבכפכף היה חור
איך - את שואלת את עצמך תוך תלישת שערות תועות - איך אפשר לכתוב כתבה שלמה על טעויות אופנה בלי להתייחס לטרנד הקשה מכולם: נעלי הקרוקס? התשובה ברורה: הנעליים האלה הן אולי טעות, אבל הן ממש לא אופנה. ולא, העובדה שחצי מדינה מחזיקה בארון זוג כזה בצהוב זרחני לא הופכת אותן לטרנד לגיטימי. לא, לא ועוד פעם לא.
