כאן גרים בכיף

כשאנחנו סוף כל סוף מתחילים לדבר על הנושא שלשמו התכנסנו, הסדרה "הורים במשרה מלאה" ("Parenthood") שיצר עבור רשת NBC, חשוב לו לדעת כמה פרקים כבר שודרו בישראל והאם הקהל אוהב אותה. זו שאלה מכשילה: על רקע העונה החדשה של "מד מן" ושאר להיטים ותיקים מעט יותר, אי אפשר להתעלם מהתחושה שהקהל הישראלי קצת מפספס את יצירת המופת הטלוויזיונית החדשה של קטימס, שעלתה כאן לפני כחודשיים. ובאמת שמדובר בסדרה נפלאה, מרגשת ומעוררת הזדהות, סוג של "אחים ואחיות" פוגשת את "משפחה מודרנית" עם קאסט מפואר וטקסטים משובחים. בקיצור, אני אומרת לו שבטח, אנחנו מתים עליה.

"אני שמח לשמוע", קטימס צוהל. "אני באמת חושב שיש בסדרה הזו חומרים שהופכים אותה לרלוונטית כמעט בכל מקום. גם אם אין לך ילדים, אתה עדיין יכול למצוא את עצמך ואת המשפחה שלך בתוך 'הורים במשרה מלאה'. אלה לפחות התגובות שאני מקבל כאן, בארצות הברית".

טקסטים משובחים, עלילה מסקרנת. "הורים במשרה מלאה"

אמריקה בכלל משתגעת על "הורים במשרה מלאה", שעלתה שם במרץ האחרון וזכתה לרייטינג של 6.3 מיליון צופים בממוצע. למרות ש"משפחה מודרנית" של ABC הקדימה אותה בעיסוק במודל המשפחה האמריקאי החדש וקצת קשה להימנע מהשוואות, למרות שזו הראשונה היא דרמה והשנייה קומדיה מובהקת, אמריקה שמחה לראות את סדרות המשפחה עושות את דרכן חזרה למסך הקטן, ממש כמו בימים הטובים של "הכל נשאר במשפחה" ו"משפחת קוסבי".

באווירה הזו, "הורים במשרה מלאה" קיבלה בעיקר ביקורות משבחות: ב"אנטרטיינמנט וויקלי" כתבו עליה ש"'הורים במשרה מלאה' היא לא טובה יותר מ'משפחה מודרנית', אבל היא שונה הודות למגע הקסם והטיפול הזהיר בדמויות של ג'ייסון קטימס" וב"ניו יורק טיימס" כתבו שהסדרה היא "הפתעה נעימה ומרגשת, למרות שממבט ראשון היא נראית בדיוק כמו 'אחים ואחיות', אבל 'הורים במשרה מלאה' מגישה דמויות מעניינות בהרבה עם שחקנים שזורחים בתוך הטקסטים המשובחים והעלילה המסקרנת". לאמי הקרוב היא לא מועמדת עדיין, אבל לורן גרהאם ("בנות גילמור"), אחת השחקניות הראשיות בסדרה, התראיינה למגזין "אמי" הנוכחי, מה שמהווה סימן חיובי לקראת הטקס של 2011.

קטימס, 50, אחד מיוצרי הטלוויזיה המובילים בהוליווד, עם רקורד של "רוזוול", "אלו הם חיי" ובשנים האחרונות "אורות ליל שישי" (עליה היה מועמד חמש פעמים לפרס הכותב של גילדת הכותבים) והסרט "The Pallbearer" עם דייוויד שווימר וגווינת פאלטרו, הוא האיש שאחראי ליצירה הזו, שמבוססת במקור על הסרט "הורים במשרה מלאה" מ־1989 עם סטיב מרטין ודיאן וויסט. "רון האוורד ביים את הסרט הזה לפני 20 שנה וכשצפיתי בו שוב לפני כמה שנים, הבנתי שהנושאים הם על זמניים ושזה יכול להיות בסיס מצוין לסדרת טלוויזיה", הוא מספר. "עבדתי אז גם ככה עם אימג'ין (Imagine entertainment, חברת ההפקות שרון האוורד הקים ב־86', שהפיקה עד היום סדרות כמו "24", "משפחה בהפרעה" וסרטים כמו "צופן דה וינצ'י" - ח.ג) על 'אורות ליל שישי', אז ניגשתי אל רון ובראיין והצעתי להם את הרעיון. הם מאוד התלהבו אז התקדמתי, כתבתי את פרק הפיילוט וכשהסדרה נבחרה מאוד שמחתי".

"הורים במשרה מלאה" מספרת את סיפורה של משפחת ברייברמן: הסבא והסבתא זיק (קריג טי. נלסון) וקמיל (בוני בדיליה), ארבעת הילדים שלהם - אדם (פיטר קראוזה מ"עמוק באדמה"), שרה (גרהאם), קרוסבי (דקס שפרד) וג'וליה (אריקה כריסטנסן) וששת הנכדים שלהם - חלקם טינאייג'רים בעייתיים וחלקם עדיין קטנים וחמודים, אבל בעייתיים לא פחות. למרות ההישענות על סרט משנות ה־80, הסדרה קיבלה צבע ייחודי משלה, כולל עיסוק בנושאים משפחתיים רלוונטיים לימינו כמו אם חד הורית (שרה), אב שנשאר בבית לגדל את הילדה (בעלה של ג'וליה) וילד הלוקה בתסמונת אספרגר (הבן של אדם). "מה שהיה באמת כיף הוא שרון ובראיין נתנו לי את כל החופש שרציתי כדי להפוך את הסדרה לשלי", הוא מסביר. "לא הייתי צריך להישען על הסרט המקורי יותר מדי והייתי חופשי לחקור דברים שהם יותר רלוונטיים להיום, כך למשל נולדה הדמות של מקס, ילד שמאובחן עם תסמונת אספרגר שלפני 20 שנה בכלל לא היתה קיימת. אני חושב שזה רלוונטי היום לכל משפחה עם ילד עם צרכים מיוחדים".

לא מעט מבוסס גם על החיים האישיים של קטימס: בנו בן ה־13 אובחן כסובל מתסמונת אספרגר (ליקוי ממשפחת הקשת האוטיסטית, ח.ג) וזה נושא שמעסיק אותו ואת אשתו באופן יומיומי. "אבל אני משתדל לשמור על הבדלים מאוד ברורים בין הדמות של מקס לבין הבן שלי. החוויה של להיות הורה לילד עם אספרגר שינתה אותי וכמובן שזה משפיע מאוד על הכתיבה, אבל הסדרה היא לא בדיוק החיים האישיים שלי. אנחנו נעזרים בסדרה בהרבה פסיכולוגיים ואנשי מקצוע שמדריכים לא רק אותנו, אלא גם את מקס בורקהולדר, הילד שמגלם את מקס".

כאמור, זו תקופה נהדרת לסדרות משפחתיות בטלוויזיה האמריקאית. אחרי תקופה לא קצרה שבה המסך הקטן נתן העדפה בולטת לסדרות רווקים ורווקות כמו "סקס והעיר הגדולה" ו"חברים" או מקומות עבודה והעיסוק במשפחות היה משהו שניכר בסדרות יוצאות דופן כמו "הסופרנוס" ו"עמוק באדמה", "הורים במשרה מלאה" מלמדת על החזרה הביתה לחיק המשפחה ומצביעה על השוני המשמעותי בין הערכים של פעם להיום. אבל קשה להימנע מהשוואה ל"משפחה מודרנית", שהגיחה למסך קצת לפניה וכבר נחשבת ללהיט היסטרי ומועמדת לכמה פרסי אמי השנה. "בעיניי שתי הסדרות שונות לגמרי", מבהיר קטימס. "אני שמח שסדרות מהסוג הזה נמצאות על המסך ושהן ממשיכות להיות מצליחות. אני זוכר שכשהייתי ילד, צפיתי בכל כך הרבה סדרות משפחה - 'הכל נשאר במשפחה', 'קשרי משפחה' עם מייקל ג'יי פוקס, 'משפחת קוסבי' - הרבה תוכניות משפחה נהדרות שהיו שונות לגמרי וכל אחת מהן היתה מיוחדת בדרכה שלה, אני רוצה להאמין שאנחנו חוזרים לסוג כזה של טלוויזיה, כי סדרות משפחה הן משהו שתמיד מושך צופים ושכל אחד יכול להתחבר אליהן".

מה מייחד את "הורים במשרה מלאה" לדעתך?

"מה שמעניין בעיניי והופך את הסדרה למגניבה הוא שאפשר לראות בסדרה גם את הדור הישן בדמויות של הסבא והסבתא, לעומת ההורים של היום. אני מוצא את הפער הדורי הזה מעניין: לפני שני דורות הורים היו פחות אובססיביים לגבי הילדים שלהם ולגבי הורות ונתנו לדברים לקרות והיום הורים מאוד מעורבים, לפעמים אפילו יותר מדי. אלה כל מיני דברים שעושים את הסדרה כיפית. אחד הדברים שאני אוהב בה הם ההבדלים הרבים בין סוגי ההורים השונים. יש לך ארבעה אחים שמגדלים את הילדים שלהם בדרך שונה ומצד שני, יש את הסבא והסבתא שעושים את הדברים בדרך שלהם".

נשמע בעיקר מאתגר, במיוחד כשסופרים את כמות השחקנים שמשתתפים בסדרה הזו.

"אין ספק, אבל זה תענוג מושלם. הקאסט שלנו מורכב מהרבה מאוד סוגים של שחקנים, זה מדהים. זה אתגר ענק בשבילי שלי ככותב לתת לכל אחד מהם סיפור מעניין מספיק. כל אחד מהם יכול כרגע להוביל סדרה משלו ומאוד שמחתי שהם בחרו להיות חלק מהסדרה, אבל אני יודע שזה התפקיד שלי לתת להם מספיק חומר לעבוד איתו בפרק של שעה. כשיש לך 15 דמויות קבועות בסדרה, זה מאוד מאתגר לכתוב לכולן, אבל זה היה מאוד מרגש בשבילי ככותב".

• את הראיון המלא ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס