הפרילנסר הנהנתן עורק לשורות השכירים

הייתי כלכלן והיום אני קופירייטר. יש לי קורות חיים בעובי של ספר טלפונים. התגלגלתי בין עבודות שונות, פגשתי טיפוסים משונים וצברתי סיפורים משעשעים. אני אחלוק אותם כאן עמכם, עם קורטוב של הגזמה, כדי שתעלו חיוך על פניכם. אם זו לא הייתה הקריירה שלי, גם אני הייתי צוחק.

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה

הוא מגיע בעשר וחצי, מרושל, לא מגולח וכל ההמולה שמסביב לא עושה עליו כל רושם. לא, הוא לא מילואימניק, אם כי גם הוא גויס כדי לסתום איזה חור שנוצר בכוח האדם הסדיר. זהו הפרילנסר - המילואימניק של המאה ה-21, במקום הנשק המסורתי, מונח על כתפו ברישול תיק לפטופ, הוא מחליף צ'אפחות עם מכרים שנשארו במקום מאז השירות האחרון שלו ולא מפסיק להתפעל מכך שהתקציבאיות נשארות תמיד בנות 23-26, ממש כמו שבצבא החיילות תמיד בנות 18-19.

מנהל המחלקה שלנו מודה לו שהסכים להגיע ושמתעניין באדיבות מופלגת בזמן שהפרילנסר מוכן להעניק לנו היום (עד 6 אחרי הצהריים, לא דקה יותר). הפרילנסר מתיישב על הכסא שהוקצה לו ומוכן לכל משימה. החבר'ה מסביב מביטים בו בהערצה. דומה שהוא החלום הרטוב של כולנו. "זה נכון שכל היום אתה יושב עם הלפטופ שלך בבתי קפה?", שואל יונתן, "זה לא כל כך קל כמו שזה נשמע" ,הוא עונה, "להתרכז בעבודה עם כל הבחורות והעוגות מסביב זה לא פשוט ועוד לא הגענו לעשרות כוסות הקפה שצריך ללגום מידי יום".

"אתה בטח עושה בוחטות של כסף ליום עבודה, אה?", ממשיך יונתן. "תשמע", מסביר הפרילנסר בנינוחות, "כשאתה עובד יומיים בשבוע אתה חייב להרוויח יותר על כל יום עבודה, כדי שהסה"כ ייצא סביר". "יומיים בשבוע", חוזר אחריו יונתן כלא מאמין.

"אבל היתרון האמיתי הוא שאני אדון לעצמי, אני יכול לעבוד בלילה ובבוקר ללכת לים, לצאת לחופש מתי שבא לי ולא לבקש אישורים מאף אחד לבלות איזה בוקר עם הילד שלי. אין, אין מחיר לחופש". החבר'ה מסתכלים בו בהערצה גלויה. "כשאהיה 'גדול' אני רוצה להיות כמוך", אומר לו יונתן. "ומה עוצר אותך?", שואל אותו הפרילנסר."כנראה שרק פחד", עונה לו יונתן בכנות.

חילופי כובעים

הימים חולפים, הפרילנסר כבר מזמן נשכח על ידינו, אך לא על ידי יונתן. יום אחד הוא מתייצב ומודיע לנו שזה עתה יצא ממשרדו של סוקולוב המנכ"ל והודיע לו שנמאס לו והוא מתפטר. "כל הכבוד", אנחנו מפרגנים, "ומה עכשיו?". "עכשיו אני הולך להיות פרילנסר", הוא מכריז, "מתאים לי לשבת בבתי קפה, ללכת לים מתי שבא לי ולצאת לחופשות מהיום למחר בלי לדפוק חשבון לאף אחד".

בהתאם לסיכום שלו עם סוקולוב, ממשיך יונתן להגיע למשרד עד שיימצא לו מחליף ותתבצע חפיפה מסודרת. הבוקר הגיע העובד החדש לחפיפה. "אתה?!", מביט יונתן בפרילנסר ולא מאמין. "כן, כן" עונה לו הפרילנסר בחיוך מתנצל משהו, "החלטתי להתמסד. לא יכולתי לעמוד בחוסר הביטחון הזה שם בחוץ, הייתי לחוץ, אפילו בסופי שבוע, שלא לדבר על הלילות, לא הפסקתי להיות טרוד בעבודות. אתה מתאר לעצמך שמאז שנהייתי פרילנסר לא יצאתי פעם אחת לחופשה?!".

יונתן מגיש לאליל שהכזיב את כרטיס הביקור החדש שלו. "רק אל תשכח להזמין אותי לשירות פרילנס, כשאתה יוצא לחופשה שכל כך חיכית לה".

ניתן לפנות לכותב, רועי פרידלר, בדוא"ל: roynirit@bezeqint.net