יוסי סוקולסקי

לארה"ב הוא הגיע לראשונה בשנת 1979 כדי לעשות טיול מחוף לחוף, חלום ישן שסחב אתו כבר שנים. למרות שהיה בוגר בית הספר למשחק של ניסן נתיב והופיע בהצגות, פרסומות ותוכניות טלוויזיה, החליט סוקולסקי לקום ולנסוע.

"זה היה אחרי שחבר הראה לי שקופיות שצילם בטיול בארה”ב. באותו ערב ירדנו לאילת ופגשתי שם בחורה אמריקאית שהזמינה אותי לבקר בניו-יורק. אמרתי לעצמי שאם זה מגיע משני מקומות, זה מה שצריך להיות”.

"הייתי ששה חודשים בדרכים וכשהגעתי לניו-יורק, התקשר אלי בן דודי, יוסי רודנסקי, שהיה אז מנהל ההפקות של תיאטרון 'הבימה' ואמר לי, ששמעון פרנקל הגדול מ'הבימה' מגיע לניו-יורק כדי לביים את 'הדיבוק'. הוא המליץ שאפגש אתו, כדי לנסות לקבל תפקיד. באמת נפגשתי אתו ונוצרה בינינו כימיה נהדרת. הוא נתן לי את תפקיד חנן בהצגה ונלחם באיגוד השחקנים האמריקאי כדי שאני הוא זה שיגלם את התפקיד ולא חבר איגוד. בהצגה שיחקה גם ג'והנה פלד מתיאטרון 'לה מאמה' וכשההצגה הועלתה בג'ואיש נשיונאל תיאטר, אלן סטיוארט, המייסדת של לה מאמה, באה לראות את ההצגה והיא לקחה אותי לשחק אצלה“.

אוף ברודוויי זה יותר טוב מברודוויי. לה מאמה באיסט וילאג' (צילום: דויוויד שנקבון)

"הועלו שם הצגות מעניינות, עמן הסתובבנו הרבה בעולם. הופענו גם בפסטיבל ישראל עם ההצגה 'ג'רוזלם', שביימה אליזבת סוואדוס. זה היה מחזמר שהתבסס על השירים של יהודה עמיחי. עבדתי עם עמיחי על ההצגה הזאת במשך כחצי שנה והוא הפך לחבר טוב שלי. הוא גר אז בשכונת ימין משה מול העיר העתיקה והייתי הולך לבקר אותו. ב'ג'רוזלם', שחקנים יהודים וערבים עמדו על החומות כשהקהל ישב באמצע, גם להקת ענבל השתתפה. העלינו את המופע גם בתיאטרון הציבורי בניו-יורק".

"בהצגות אוף ברודוויי. יש אנשים שחושבים שההצגות באוף ברודוויי פחות טובות מההצגות בברודוויי, להיפך! בגלל שההצגות באוף ברודוויי לאמסחריות, הן בדרך כלל יותר טובות. היו מספיק הצגות שהתחילו באוף ברודויי והפכו מסחריות. 'שיער', למשל, הייתה כזאת. היא התחילה בפאבליק תיאטר. גם 'אהבה ממבט שלישי' התחילה ב'ג'ואיש ראפ' באולם של 80 מקומות. שיחקתי בלה מאמה בטרגדיות יווניות, בהצגות של שקספיר וגם בכמה הפקות של תיאטרון היידיש, פולקס בינה”.

"בשנת 1983 הופעתי עם המחזמר 'שולמית' במיאמי. כשחזרתי לניו-יורק הלכתי למסיבה והכרתי שם את אשתי לשעבר, שהיא פסיכואנליטיקאית ניו-יורקית. נשארתי בשבילה בניו-יורק, למרות שתמיד רציתי לחזור לארץ, היה בינינו הסכם שהילדים ייוולדו באמריקה. ובאמת אחרי ששני הילדים נולדו, נסענו לישראל. זה היה בשנת 2000 והיינו שם עשר שנים”.

"באותו זמן פנה אלי שמואל עצמון וביקש שאשתתף בהפקה ביידיש של 'שירי חומש' של איציק מאנגר, שבה הופיעו חיה סמיר, ענת עצמון, גדי יגיל, רבקה רז ושמוליק בעצמו. ההצגה התקבלה לפסטיבל ישראל וזאת הייתה הפעם השנייה אחרי לה מאמה שהופעתי בפסטיבל. אחר כך עשינו את 'כתובה' של קישון, שבה שיחקה גאולה נוני. ההצגה הפכה לשלאגר והסתובבנו אתה בכל העולם. ואז התחיל המאבק להשיג הכרה ומימון לתיאטרון יידיש שפיל, שהפך לתיאטרון רפרטוארי. השתתפתי בכל ההצגות שהוא העלה, ניהלתי גם את המחלקה ליידיש של בית הספר למשחק של ניסן נתיב”.

"בשנת 2000 התגרשתי והאקסית שלי חזרה עם הילדים לניו-יורק, אז התחילו הנדודים שלי. בני בן 21 ולומד היום בקולג' כאן, ובתי בת 25, סיימה את לימודיה בקולג' וחזרה לארץ”.

"אני גר במכבים, ישוב ליד מודיעין, ובא לגיחות לניו-יורק. אני נמצא כאן ששה חודשים לא רצופים בשנה. התחלתי להדריך טיולים בחברת 'מוטי טורס', טיולים למפלי הניאגרה, לוושינגטון די.סי, לבוסטון. זאת העבודה היחידה שמתאימה לגיחות".

"כרגע כן. במקצוע כמו שלי אי אפשר לדעת מה קורה. לפני ארבע שנים אני מקבל טלפון באחת בלילה שעון ניו-יורק מאנשי ההפקה של סטיבן שפילברג, שלפני שנים עשיתי אודישן לסוכן שלו. הם שאלו אותי אם אני יכול לבוא לגלם את הדמות של המאמן עמיצור שפירא בסרט 'מינכן'. הם ביקשו לדעת האם אני יכול לטוס למחרת ללונדון. מובן שהגעתי, זה היה ב-4 ביולי 2005”.

"בבורו פארק שבברוקלין”.

"הכרתי את השכונה כשרק הגעתי לכאן וניהלתי קאר סרביס שהיה שייך ל'מנדי'ס'. הכרתי אשה שמשכירה שם חדרים על בסיס יומי וזה סידור נוח בשבילי".

"מחבצה מנמצה, כובשים ולוקחים. כולם מדברים עברית שם, אני מכיר המון אנשים כי אני מדבר ידייש".

"ראיתי את 'הסוחר מוונציה' עם אל פאצ'ינו, משחק אדיר ובימוי פנטסטי".

"בשבוע הבא. הפעם הגעתי לבקר את הילד בחגים, אני אחזור בחודש מרץ".