איך זה שהילד של השכן – ירוק יותר?
לא מאבקי הכוח שברו אותה וגם לא הקיטורים והצווחות. מי שגרמו לפסיכולוגית שירלי יובל-יאיר לקחת הפסקה מההורות היו דווקא הילדים של השכנים
נמלטת מההורות
כשהחברים שלנו זרמו בטבעיות עם הילדים שלהם, אנחנו היינו עסוקים איתם במאבקי כוחות מייגעים, כשהילדים של החברים קיפצצו ודילגו כאיילות שלוחות, נגררו הילדים שלנו מאחור, מתפדלאים ומקטרים, כשחלף על פנינו "גזלן" היו אלה הילדים שלנו שדרשו ארטיקים בצווחנות מטורפת כאילו זה הולך להיות הארטיק האחרון של חייהם.
ככל שנקפו השעות, חל לנגד עיניי תהליך מטריד – הצבע של ילדיי הלך והשתנה מולי ובמקביל, הלכתי אני והצטברחתי. מין מצב רוח לא ברור, מין עקצוץ טורדני שאין לו שם. כשהגענו למלון בסופו של יום – התפענחה לי התחושה.
זה קרה כשנמלטתי מהחדר שבו קפצו שלושת ילדיי על המיטה הזוגית הגדולה, צוחקים ובוכים חליפות, כשכל רגע מישהו אחר עף ונחבט ואני מנסה להשחיל בפעם הרביעית את ההנחייה ללכת להתרחץ. יצאתי לשאוף אוויר ונכנסתי לחדר של החברים. השימוש במונח "יצאתי לשאוף אוויר" הוא מכבסת מילים. אני מתקנת: נמלטתי כל עוד נפשי בי מהכאוס, מהרעש, לקחתי חופשה של כמה דקות מהאמהות ויצאתי לרוות נחת מהכאוס והרעש שיש אצל משפחה אחרת.
אבל... הכניסה לחדרם היכתה אותי בהלם. באותו חדר קטן, זהה כבתמונת ראי לחדרנו אנו, היו מפוזרים ארבעה ילדים רחוצים, מסורקים למשעי, נודפי ריחות מנטה של משחת שיניים. הילדים שיעשעו את עצמם במשחקי קופסא, ציורים, שיחות (לא אוכל אפילו לטעון להגנתי שמדובר בילדים פלגמטיים וחסרי ברק. ההיפך). ובמרכז, ביניהם, הייתה שרועה לה חברתי – אם הבית, מדפדפת בעיתון בנינוחות.
כבמכת ברק היכתה בי ההבנה של אותו רגש מטריד שעיקצץ אותי כל היום - "הילדים של השכנים – ירוקים יותר!"
ילדים לא מושלמים
מיד נשטפתי עצבות נוראית מהולה באשמה ובכעס על עצמי: "תתביישי לך עם המחשבות האלה, הרי מדובר בילדיך, משוש חייך, מקור שמחתך וגאוותך. ולמה ההשוואה בינם לבין השכנים לא מחמיאה להם היום? ומילא להם... מה אומרת ההשוואה הזאת עלי, איזו מין אמא אני? אם הירוק של ילדיי לא זוהר מספיק, מה זה אומר על יכולות הגינון שלי? מדוע אני לא יכולה להשתרע כך בנינוחות זורמת בין ארבעה ילדים ממושמעים וייצוגיים?
חזרתי לחדר שפופה. הברדק היה עדיין בעיצומו. מצונף בפינה ישב בעלי היקר וניסה לצפות בטלוויזיה. זיהיתי כעס וייאוש על פניו. "קוראים לזה: הילדים של השכנים – ירוקים יותר", הסברתי לו את התחושה, אבל הוא מילמל משהו על הגול ש"הפועל" ספגו כרגע והבנתי שהוא בממלכה משלו.
אנחנו רוצים ילדים מושלמים, אבל הם לא תמיד כאלה. והאמת המרה עוד יותר היא... שאנחנו עצמנו לא מושלמים! אנחנו לא מושלמים כבני אדם וגם לא כהורים. אנחנו טועים, אנחנו נלעגים לפעמים, אנחנו מביכים את עצמנו – יש שם הכל בלקסיקון הרגשות.
הילדים שלנו הם לא המדליה שלנו, למרות שיש המון רגעים שבהם אנחנו מתגאים בהם וחוגגים את אישיותם המלבבת ואת הישגיהם. מאידך, הם גם לא טופס המבחן שלנו עם הכיתוב "בלתי מספיק". הם נפלאים ואנחנו אוהבים אותם בכל מאודנו, אבל... הם לא מושלמים וגם אנחנו לא - גם לנו וגם לילדים שלנו יש ימים של צהוב בהיר. ברגע שאני מקבלת את זה בתוכי – משהו קצת נרגע.
המשחק של הפועל נגמר בינתיים (בנצחון של הטובים, ברוך השם), בעלי חזר אלי מאושש והזכיר לי את המערכון המופלא של מאיר אריאל על "הדשא של השכן". נזכרנו שנינו במופע לזכרו, אליו הלכנו השנה עם ילדתנו בת העשר. נזכרנו איך ישבה שם מתענגת על ההומור, נהנית מהציניות והשנינות, מבינה הכל, מדהימה (זאת אותה ילדה-מתבגרת שעצבנה אותי כל היום במשך הטיול עם קיטורים, פלבול עיניים מתנשא ווכחנות אינסופית).
איזה מזל שברגעים ה"נמוכים" שלי יודע בעלי לתפוס את המושב הנכון בנדנדת הפרופורציות ולהזכיר לי כמה דברים נפלאים על ילדיי, ששכחתי לראות ולהרגיש היום. איזה מזל שהכל דינמי, שמחר יהיה יום חדש ותאורה חדשה תאיר אותם ואותנו בכל מיני אורות מתחלפים.
והנה לקינוח – האסטרטרגיה של מאיר אריאל להתמודדות עם הנושא המורכב הזה: "אתם בוודאי יודעים שלכל חבר קיבוץ יש פיסת דשא ליד הבית", אומר מאיר אריאל. "ואתם בוודאי גם מכירים את הפתגם: הדשא של השכן ירוק יותר. אני הייתי מקפיד על זה שהדשא של השכן יהיה ירוק יותר, תמיד! שלא ידמה לי שאני שואף למשהו שיש לשכן שלי, שיש לו משהו שאני נורא רוצה. לא!
הדשא של השכן ירוק יותר, נקודה. מה הייתי עושה? הייתי מצהיב את הדשא שלי, הייתי מצמיא אותו. וכך הייתי יוצא לעת ערב ורואה: הדשא של השכן שלי ירוק יותר. והייתי מבסוט. אני בסדר! יש לפחות כלל אחד בחיים שאני מקפיד עליו, אחד לאחד". רוצים כמה דקות של עונג צרוף? צפו בקטע כולו.
שירלי יובל-יאיר היא אמא לשלושה, פסיכולוגית ויוצרת בתחומי המוזיקה והבמה, מטפלת באופן פרטני ומנחה סדנאות של טיפול באמצעות שירה. לכל הטורים של שירלי בערוץ הורים.
