עננים: שם זמני
דיווח מהכנס למחשוב ענן בתשתיות לאומיות, שנערך בלונדון, סתיו 2010. האם מה שהיה הוא שיהיה, כל הנחלים זורמים אל הים, וכל העננים מורידים גשם?
מעצים לעננים: ההיסטוריה הקצרה של התקשורת
המקור של המונח "ענן" הוא בעולם המטפורות של התקשורת. פעם, בערך עד סוף שנות ה-70', תקשורת טלפונית התבססה על המודל של גרהם בל: תנו לי חוט נחושת שהולך מפה לשם ואני אראה לכם איך החוט הזה מעביר דיבור מקצה לקצה בזמן אמת. רשת הטלפונים העולמית נבנתה בצורה היררכית - כל קו לקוח התחבר למרכזיה מקומית כמו זלזל לענף, המרכזיות המקומיות התחברו לרשת ארצית כמו ענפים קטנים לגדולים מהם, והרשתות הארציות התמזגו ברשת עולמית כמו ענפים בגזע. אפשר היה לתאר את המכלול, על אף מורכבותו, במתווה דמוי עץ. התוצאה: תשתית יקרה שמסוגלת לשרת בו זמנית רק מספר מוגבל של משתמשים, מגבלה הנובעת מהצורך להצליב פיזית את הקווים במתגים.
רשת התקשורת המסורתית לא הייתה ענן. אבל התמונה הנ"ל השתנתה לחלוטין כאשר עברה על עולם התקשורת "תזוזת מושגי היסוד", Paradigm Shift, שעקרה את העצים והחליפה את תמונת העולם בצורות האמורפיות והנזילות של עננים. בענן אי אפשר לעקוב אחרי מסלול השיחה על טופולוגיה פיזית, משום שאין כל חובה לשלוח חבילות מידע עוקבות באותו נתיב תמסורת. כל מה שאתם יכולים להגיד על חבילת מידע שיצאה לדרך הוא, שהיא נכנסה לענן. וכאשר היא יוצאת בשלום בצידו השני של העולם, אתם יכולים לנשום לרווחה, כמו טייס שיוצא בשלום מטיסת מכשירים עיוורת, אבל לא פשוט לשחזר את הנתיב שהיא עשתה בין נקודות הקצה, אפילו בדיעבד.
פרוטוקול האינטרנט בא לעולם
פריצת הדרך האמיתית של אינטרנט הייתה כאשר התאימות הלוגית החליפה את התאימות הפיזית. אם בעבר ממשק בין רשתות התאפשר רק כאשר כל פרט פיזי תואם מראש ולמעשה כל הרשת הגלובלית נאלצה להתיישר על פי אותם סטנדרטים ברמת החומרה, עכשיו נדרשה רק הבנה של שפה לוגית אחידה - מה שנקרא "פרוטוקול". זו אנלוגיה מושלמת ליכולת של אנשים לדבר, להחליף מידע ולהבין זה את זה גם כאשר הקולות שהם משמיעים שונים מאוד, משום שהם נקבעים על ידי המבנה הפיזי השונה של הגרון, הפה ושאר הרכיבים שמעצבים את קול הדיבור. די לנו ששני המשוחחים ידברו באותה שפה ויסכימו מראש לא להיכנס האחד לדברי השני.
הניתוב הלוגי, בניגוד למיתוג הפיזי, מתבסס על תוכנה ועל היכולת של הנתב לשנות את פעולותיו על פי תנאים משתנים. אם ברשת מסורתית המהנדסים קבעו מראש איך תיווצר שרשרת החיבורים מקצה לקצה עבור כל "מספר" מחוייג, עכשיו הנתב מחליט מה הדרך העדיפה ברגע נתון, על פי אלגוריתם אופטימיזציה שלוקח בחשבון פרמטרים "נזילים", כמו עומס על קווים מסוימים. בעבר מספר הטלפון היה חייב לשקף את מיקומו הגיאוגרפי של המכשיר, ולכלול קידומות למרכזיות האזוריות הבינלאומיות במידה ורוצים לחרוג מהטריטוריה של מרכזיה אחת.
גמישות ודינמיות מבטיחות יעילות ואופטימיזציה
לעומת זאת, בסביבת ענן ה-IP כתובות היעד מוגדרות לוגית, ולכן לא צריך לעניין את השולח היכן בדיוק מותקן השרת או תיבת הדואר אליהם הוא מכוון. "הענן מסתיר את הגיאוגרפיה" והטופולוגיה של הרשת היא הוראות תוכנה בזיכרון הנתבים ולא פלונטר של חוטי נחושת וסיבים אופטיים. המיתוג הנוקשה הוחלף בניתוב גמיש, המתעדכן דינמית תחת בקרת תוכנה - וכפי שהתברר גם הרבה יותר יעיל. היעילות נובעת מכך שעל אותו קו-שידרה, Backbone, ניתן להעביר מידע שמקורו במספר גדול של נקודות קצה ויעדיו הם מספר גדול של נקודות אחרות.
ליכולת להעביר מספר זרמי מידע על אותו קו פיזי קוראים "ריבוב", Multiplexing, וזה יכול להתבטא במספר אופנים. על ידי הקצאת "חלונות זמן" לכל שיחה, שיטה הנקראת Time Domain Multiplexing; או על ידי שימוש בתדרים שונים (Frequency Modulation) בתקשורת אלחוטית, או הקרנת אורכי גל שונים של אור בסיבים אופטיים. עבור האינטרנט בחרו החוקרים בשיטת ריבוב המתאימה במיוחד לשיגור "חבילות מידע" בצורה לא סדירה, כפי שמאפיין את התקשורת בין מחשבים. לשיטה הזאת קוראים TCP ויתרונה בכך שלא נדרש בקר מרכזי שינהל את זכויות הגישה של נקודות הקצה. שיטה זו גם מזדווגת בהרמוניה עם פרוטוקול הניתוב בין רשתות, ה-IP, זיווג שהוכרז עליו בסוף שנות ה-70' ומאז הוא כבש לעצמו בכורה על כל מתחרה.
ה-LAN, ה-WAN וה-MAN
שני הפרוטוקולים TCP/IP יצרו תשתית מהפכנית, אך נדרשו מספר שנים כדי להבין את מלוא משמעותה. בחצי השני של שנות ה-70' נולד סטנדרט התקשורת Ethernet, שקיבל את חסות ארגון התקינה של IEEE וידוע היום בתור תקן IEEE 802. מהתקן הזה נגזרו במהלך השנים מספר סטנדרטים פרטניים ליישום בתנאים שונים, החל מרשת חוטי טלפון בקירות המשרדים ועד לרשתות האלחוטיות WI-FI ו- WiMAX. הפופולריות הגואה של Ethernet, הביאה לירידה דרמטית במחירי הרכיבים ושיפור דרמטי ברמת הביצועים של רשתות TCP/IP. היום, במחיר שפעם שילמנו עבור מודם אנלוגי אתם יכולים להשיג כרטיס רשת ל-10 גיגה-סיביות לשנייה, שיפור בפקטור של פי מיליון ברוחב הפס.
פרוטוקול האינטרנט לבדו לא הספיק כדי לדחוף את התקשורת מעבר לנקודת ההכרעה (The Tipping Point) והיה צורך בטכנולוגית תשתית רחבת פס כדי להרחיב את מוטת כנפי תקשורת הנתונים מהרשת המקומית לרשת הגלובלית. את הטכנולוגיה הדרושה סיפקו הסיבים האופטיים.
במהלך שנות ה-80' חלה פריצת דרך ביכולת של סיבים אופטיים להוליך פולסים מהירים של אור למרחקים גדולים. בתחילת העשור עדיין דובר על קצבים של עשרות מיליוני סיביות לשנייה (מסל"ש) לטווחים של עשרות מטרים. מאז גדל רוחב הפס פי אלף ויותר והטווח פי מאה אלף לפחות - ועדיין אנו רחוקים ממיצוי היכולות של פוטונים להעביר מידע. לדוגמה, אפשר להגדיל את רוחב הפס ב-2 סדרי גודל, לפחות, על ידי שימוש באורכי גל שונים, טכנולוגיה הידועה בשם "ריבוב אורכי גל צפוף" (DWDM).
הגדלת הטווח לאלפי קילומטרים גם היא אפשרית הודות לפיתוח "משחזרי-אות" ו"מגברי לייזר" הבנויים בתוך הסיב האופטי עצמו וניתן לשבצם מדי כמה מאות קילומטרים גם כאשר הכבל עובר על קרקעית האוקיינוס. הטכנולוגיות האלה, שהקטינו דרמטית את ההבדל בין "רשת מקומית" (LAN) "רשת עירונית" (MAN) ו"רשת רחבה" (WAN), אפשרו למעשה איחוד טכנולוגיות ופרוטוקולים על פני כל רובדי התקשורת, מהביתית עד הגלובלית. חברות הטלפון, שבהתחלה התייחסו לפרוטוקול האינטרנט (IP) בחשדנות וטענו כי הוא מלווה ביותר מדי "תקורות", גילו באיחור כי הוא היחיד שמסוגל לנצל את מלוא רוחב הפס של תשתית הסיבים החדשה.
הבועה פוקעת והענן נשאר
התגלית הזאת הביאה לתופעת "הבועה" של סוף שנות ה-90', כאשר כל מי שהצליח להניח יד על זיכיון ממשלתי בתחום התקשורת מיהר להשקיע את כספו בסיבים אופטיים. אלה נתפסו אז כגרסה העדכנית של פסי הרכבת, הברזלים ש-100 שנה קודם לכן יצרו את בסיס העושר של "הטייקונים" של המאה ה-20. ההמשך ידוע. ההיצע עלה על הדרישה וההשקעות המסיביות גררו את המשקעים לבתי המשפט לפשיטות רגל.
אבל הבסיס הפיזי לענן כבר היה בשטח, הסיבים חיכו לתעבורה, ואנשים עם חזון התחילו לחשוב על העתיד במקום לבכות על העבר. והמסקנה אליה הגיעו רבים וטובים היא, שאם התשתית התקשורתית כבר שולמה אבל הסיבים עדיין אפלים מחוסר שימוש, נמציא אנו את היישומים שמסוגלים לנצל את התופעה המהפכנית: רוחב פס כמעט בחינם.
התלכדות התקשורת
בין התוצאות של המהפכה אפשר לכלול את גל המוצרים והשירותים שקיבלו את המיתוג Web 2.0, את התפיסה של "התלכדות" (Convergence) התקשורת, את טלפוניית VoIP, את רשתות ההפצה הפיראטית של מוזיקה וסרטים - וכמובן את אתרי השירות בתוכנה (SaaS). כל אלה התאפשרו אחרי שפרוטוקול IP ותשתיות הסיבים האופטיים שברו את אחיזתן של חברות התקשורת בצוואר הבקבוק, אחיזה שאפשרה בעבר לגבות כמעט כל סכום (שהרגולטור שוכנע להתיר) עבור שירות שעלותו השולית היא אפס, למעשה (שהרי ההוצאות של חברת התקשורת לא גדלות כאשר הקו עסוק יותר).
עם גישה לפס רחב בכל שקע טלפון, עם תחרות חופשית על תעריפים אטרקטיביים, וכמובן עם ההחלטה של ממשלת ארה"ב לאפשר גישה חופשית לתשתית האינטרנט לכולם, הפוטנציאל של הענן נעשה מוחשי לכל. חברות חלוצות בתחומן, כמו Google, אמזון, eBay ורבות אחרות ששרדו את פקיעת הבועה, גילו שיש להן נכסים מבוקשים: תשתיות לאספקת שירותי IT מרחוק - למעשה לכל נקודת קצה בעולם - וכי יש שוק שצמא לכך. ביציאה מהמשבר של תחילת המאה ה-21, חברות רבות חששו מהשקעות נוספות בנכסי IT ובמיוחד נרתעו מהשקעה הונית, אך היה גם ברור שהבראה מהירה דורשת יכולות משופרות של ה-IT. איך מחברים בין צורך ברור לרתיעה אינסטינקטיבית? רכישת שירותים "לפי דרישה" (On Demand) הייתה התשובה הטבעית.
מכרה זהב או שדה מוקשים
הרעיון, שאספקת שירות לפי דרישה מובילה בדרך הטבע לענן, לא היה אז נחלת הכל - וגם היום יש לא מעט ספקנים, שטוענים כי אין החסכון שווה בנזק המלך. כי גם אחרי פריצת הדרך עדיין קיים פער של לפחות 2 סדרי גודל בין רוחב הפס "המקומי" לבין הטוב ביותר שביכולתכם לקבל מהענן. ובנוסף קיימים סימני שאלה בנושאי אבטחה, זמינות, שרידות, ניהוליות וכדומה - כל הנושאים שהדירו שינה מעיני המנמ"רים ב-40 השנים האחרונות. הענן הוא ארץ לא נודעת (Terra Incognita), תעלומה שיכולה להיות "אלדורדו" או שדה מוקשים.
אבל הפיתוי להתנסות גובר על כל החששות, וכבר היום הרבה ארגונים משתמשים למעשה בשירותי ענן למרות שההנהלה אולי לא מודעת לכך לאור חוסר הבהירות של ההגדרה. ומבחינת מנהל המערכות השאלה האמיתית היא, למה לעצור כאן ולא ללכת עד סוף הדרך. אם אתר האינטרנט שלכם הוא שירות שאתם רוכשים ממפעיל מניו-יורק, המרכזייה הפרטית הוחלפה בשירות Centrex, תאי הדואר האלקטרוני נמצאים על שרת בפתח תקווה וה-Call Center בבנגלור, למה שה-CRM לא יגיע גם הוא כשירות אינטרנטי? מי בכלל ישים לב לכך שנפטרתם מהחובה לתחזק עוד מערכת שמעולם לא עוכלה בשלמותה בגרסתה המקורית, On Premises?
SaaS: מודל התוכנה כשירות
כך, למשל, לקוחות Salesforce.Com מוכנים להעיד שהשירות מהווה תחליף ראוי לפתרון CRM פנימי - למרות שאולי לחלקם נשארים בצד כמה מאוויים שלא באים על סיפוקם. ולא צריך להגזים בנוגע לזמינות - Google ומנועי החיפוש האחרים הראו שאפשר להתגבר על עומסי עבודה דימיוניים בלי לאבד שליטה, בלי לתסכל את המשתמשים בהמתנות ארוכות ובלי להתרסק כל שני וחמישי.
אמזון הוכיחה שכדאי להציב מטרות שאפתניות ואז להתאזר בסבלנות עד שההימור מוכיח את עצמו. עכשיו היא מציעה להסיר מכתפיכם את נושא התשתיות, וככל הנראה זו הצעה המגובה בהוכחת כדאיות. כל הדוגמאות האלה, ורבות אחרות, הביאו מנהלים רבים לשאול את עצמם, למה אנחנו לא משתתפים בחגיגה? המהפכה מתרחשת לנוכח עינינו ממש, ואנו עדיין מתלבטים איך לממן את רכישת המחשבים החדשים וכמה נשלם עבור רישיונות התוכנה להפעלתם?
למה עלינו להמציא את הגלגל מחדש? איך לשפר את זמינות המידע לאנשים שעובדים מחוץ למשרד וכיצד להגן על ה-Datacenter מאסונות? מאיפה נשיג את האנשים, שיתחזקו את הקיים אבל גם ידעו לאן להתפתח בעתיד? ולמה, לכל הרוחות, הכל מסובך כל-כך, עתיר סיכונים וספוג תסכולים - במקום פשוט לעשות את העבודה? למה אני כמנהל יכול לדעת בדיוק כמה עולה לרכוש ולהתקין מחרטה חדשה, מה תהייה התפוקה שלה מהרגע שהמפעיל "ירים את הסוויטש" ועד ששניהם יצאו לפנסיה - אבל אין לי מושג מה עלות הבעלות הכוללת של שרת? מה אורך החיים הריאלי שלו? כמה יעלה לחזק, לשדרג, ולחדש את התוכנה שעליו? ומה התועלת שאלה יביאו לי בטווח של שנתיים או שלוש מהיום?
מה שרואים מפה לא רואים משם
הבלבול נוצר משום שהתשובות לשאלות אלה לא הגיעו בצורה קוהרנטית, ממקור מוסמך אחד. המטפורה של ארבעת העיוורים נוצרה בנקודה זו בזמן, משום שהאינטרס של כל שחקן בשוק מערכות המידע משך אותו לכיוון שונה. מאחר והמשמעות המעשית של מחשוב ענן הוא להטמיע את משאבי ה-IT בתוך הסביבה האמורפית שנוצרה לאחר שפרוטוקול IP השתלט על התקשורת, ראינו איך חברות תקשורת כמו Cisco מושכות לכיוון הפוך מחברות מחשבים כמו IBM. ושתי אלה רואות בענן משהו אחר לגמרי מחברות שרתי היישומים, כמו Salesforce או Google.
סיסקו ניסתה לשכנע אותנו - ללא הצלחה יתרה - שעיבוד ואחסון מידע הם עוד שירותים מהסל הגדול שהרשת יודעת לספק, כמו שירותי מרכזיה (Centrex) או שיחות ועידה. האינטרס שלה, כמובן, הוא להפוך את ה-IT לעוד אחד מהערכים המוספים של רשת התקשורת ולקחת שליטה על הספקת החומרה והיישומים הדרושים לכך. יבמ, לעומת זאת, ראתה בענן עוד אחד מהמרכיבים שהיא מציעה תחת המטריה של "פתרונות עסקיים". בתפיסה ה-IBM-ית הענן הוא מודל לאספקת שירותים On Demand המיושם כאשר התנאים הטכניים והתחרותיים מתאימים.
הענן כפלטפורמת מכירות
ועבור חברות היישומים הענן מספק ממשק סטנדרטי, מבוזר ומרוחק, מול הלקוחות כתחליף לצוות מכירות-שטח. מבחינתן, אם כל מי שיכול לגשת ל-Web יכול גם לרכוש זכויות שימוש בתשתיות Google או לשכור "מושבים" מול המסכים של Salesforce.com, זה אומר שכל העולם זירת תחרות ומכירה אחת וכל הקודם זוכה בנתח שוק. החברות האלה מתייחסות לענן כפלטפורמת מכירה, המחליפה את השיטה הישנה בה אנשי מכירות יקרים יוצאים לצוד לקוחות בשכנוע אחד-על-אחד. החסכון העצום בעלויות שיווק והפצה הוא זה שמאפשר לספקי SaaS להציע מחירים אטרקטיביים כל-כך ולפצח את חומת החדשנות של לקוחות סקפטיים.
"הענן הוא כל זה ועוד הרבה שאפילו לא עולה בדעתנו", אומר פיטר גודספיד, הנחשב לגורו במשרה מלאה. "אני לא מגזים כאשר אני טוען, שמדובר במהפך פרדיגמה מהסוג שמתרחש פעם בעשור." המהפכים הקודמים התרחשו ב-1964, כאשר IBM הציגה את סדרת 360 ועיצבה את מודל ה-Mainframe שקיים איתנו עד עצם היום הזה; ב-1972 כאשר אינטל הוציאה לשוק את השבב 8008 ונתנה את אות הזינוק לעולם של "מיקרו-מחשבים"; באמצע שנות ה-80', כאשר Sun ואחרות יצרו את מודל העבודה "לקוח-שרת" (Client/Server) ברשתות מקומיות והתחילו את מהפכת "המחשוב המבוזר"; וב-1994, כאשר נטסקייפ הוציאה לאור את הדפדפן המסחרי הראשון ופתחה את ה-Web לפני עולם ומלואו.
"הענן הוא המהפך של העשור הראשון של המאה ה-21. במשך השנים היו, ללא ספק, עוד הרבה התפתחויות חשובות בחומרה, בתוכנה, בתקשורת וביישומים, אך אלה מבטאות תהליך שיפורים במפת דרכים ידועה. המהפך שאני קורא לו Paradigm Shift הוא אירוע של מעבר למפה אחרת, בה מתואר עולם אחר ובו חוקי תנועה שונים".
לנצח במרוץ החמוש
"מעבר כזה נמצא עכשיו בעיצומו, הגירה פרדיגמטית מהתפיסה של קשר הדוק בין היישומים לבין החומרה עליה הם רצים, לתפיסה שאומרת שאני, כלקוח, לא מתעניין בדרך רק בתוצאה. אני זקוק לפתרון מסוג זה או אחר ואני מוכן לשלם תמורתו רק בגבולות הזמן ונפח העבודה הדרושים לי, פרמטרים אותם אני מגדיר מחדש בכל פעם שעלי להתאים את הפתרון לשינוי במערכת האילוצים הנגזרת משוק תחרותי. אני לא רוצה לדעת איך הפתרון עובד כל עוד אני משוכנע שהתוצאה היא מה שברצוני להשיג."
"אני לא רוצה לרכוש תשתיות מיוחדות ליישום הפתרון, לא לתחזק ולא לשדרג דבר למעט אולי את הכלי הפשוט שדרוש ללקוח על מנת לגשת לפתרון שעל השרת. אני יודע שכך אפשר לחסוך כסף ולחילופין להשיג תוצאות טובות יותר בתקציב נתון. אך עוד יותר מכך אני רוצה שחרור מהצורך ללמוד כל יום מחדש את סודות השרידות בעולם תחרותי. אני יודע שבמסגרת "מרוץ החימוש" הדיגיטלי אי אפשר לשמור על מקום בראש לאורך זמן."
"שגיאה אחת, הנחה אחת שלא התממשה, מנהל מערכות אחד ששאף גבוה מדי או נמוך מדי, והגרזן ינחת. זה קרה לחברות טובות וחכמות מזו שלי, כך שלא מדובר בלמצוא אנשים טובים יותר מאלה שמאיישים היום את מחלקת ה-IT. מי ששורד הוא מי שהצליח לשמר את תכונת הגמישות, Resilience, שקשה להגדירה אך קל לזהות את יתרונותיה בדיעבד. נכון להיום, הענן הוא המקור החשוב ביותר לרזרבות גמישות בעולם ה-IT".
לחזור לכושר הנעורים
גמישות היא התכונה שמתבטאת ביכולת להסתגל לתנאים משתנים והיא כרוכה במבנה מנטלי גמיש לא פחות מהצורך לפתח גוף שרירי וקל משקל. "ארגונים מאבדים את הגמישות הראשונית שלהם כאשר עובר עליהם תהליך של התבגרות, המלווה מדרך הטבע ביצירת זהות יציבה. כמו אנשים בשיא הקריירה שלהם, גם ארגונים מצליחים רואים את עצמם כמי שגמרו את עידן ההתלבטויות ועכשיו זמנם ליהנות מפירות הניסיון וההשקעה בעבר. וכמו אנשים על סף גיל העמידה, הארגונים האלה מאבדים במהירות את גמישותם ואת היתרון התחרותי הנלווה לגמישות - זריזות.
"בשנים האחרונות כולם מודעים לאספקט הזה, זריזות, שעד לפני זמן לא רב התפרש כחוצפה", אומר דן מק'גארט, יועץ ארגוני מסן פרנסיסקו. "תפיסת הכוח של ארגונים בוגרים, במיוחד הגדולים והשמרניים ביותר, היא כשל לוחם סומו יפני. הם סומכים על שילוב של שרירים ומסה, בניגוד לחוכמת הגמישות הנמצאת בבסיסן של שאר אומנויות הלחימה המזרחיות. לוחמי הסומו אכן בלתי מנוצחים במסגרת הצרה מאוד של חוקי המשחק שלהם, אבל הם חסרי אונים מחוץ לזירה, כאשר המסורת לא מספקת הגנה מפני יריב "חצוף" שנלחם לפי חוקים שונים.
אין להכחיש שמערכות ה-TI המפותחות של ארגוני ה-Enterprise מספקות להנהלה רזרבות עוצמה לא מבוטלות לגיבוי מהלכים מכריעים, אבל השומן הנלווה לשרירים האלה מדכא את המוטיבציה לרדת מהמסלול הבדוק והשגרתי של התנהלות שמרנית. כדי להשיג זריזות, יש צורך בתפיסת עולם "רזה" ולא מספיק לפתח שרירים אימתניים".
אלגברה של הטמעת מערכות
מבחינה זו, הענן נראה כפתרון המתבקש לשיפור הגמישות. במחשוב ענן אתם יכולים להשתמש בעוצמות שאין לכם סיכוי לרכוש עבור ה-Datacenter הפרטי - ושאתם לא רוצים להחזיק בבית משום שיש מחיר מתמשך לצבירת שומנים. "לפעמים, לסגור פעילות לאחר שהרלוונטיות שלה פגה עולה יותר ממחיר ההקמה שלה", אומר דן. "המדינאים למדו בדרך הקשה שאסור להיכנס למלחמה ללא תוכנית מוכנה מראש ליציאה ממנה ברגע שהתועלת השולית נמוכה מהעלות השוטפת. אני לא בטוח שמלמדים תובנות דומות בבתי הספר למנהל עסקים."
כולם יודעים שמיסוד מערכת ERP רחבת ספקטרום, כתחליף לאוסף היסטורי של תוכנות ניהול פיננסי, שכר, שרשרת האספקה וקשרי לקוחות, הוא פרויקט מתמשך שדורש הרבה זמן הסתגלות. לא רבים יודעים שלאחר ההשקעה הארגון נעשה "שבוי" של הפתרון וכמעט בלתי אפשרי להשתחרר מלפיתת התהליכים העסקיים שהוטמעו.
לשכנע את מנהל הכספים
"ההצלחה של מחשוב ענן נובעת מהאפשרות להטמיע יישומים חדשים ללא השקעה הונית מוקדמת. גם ארגונים שנשמרים במיוחד כאשר מדובר בתקצוב השקעות הוניות מתגלים כרדיקליים למהדרין ברגע שמנהל הכספים מבין את הרעיון של ענן. ומצד שני, היישומים המצליחים בענן הם אלה שמראש תוכננו לגמישות סגולית גבוהה. המדיום האינטרנטי, הצורך למכור את השירות ללקוחות מזדמנים ולמזער ככל האפשר את דרישות התמיכה, הביאו לכך שפתרונות SaaS מדגישים את הפשטות והאינטואיטיביות."
בדרך כלל, הם לא מנסים להתחרות ב-Best of Breed אלא לתת חלופה בנוסח Best Value. לפתור את הדרישות הבסיסיות של 80 אחוז מהמשתמשים - ולהשאיר את 20 האחוזים הנותרים למי שמוכן להסתבך. מדיניות זו לא שונה ממה שמקובל במוצרי Commodity אחרים, כולל מוצרי תוכנה שנועדו לקהל הרחב. מיקרוסופט, למשל, נעשתה לחברת התוכנה הגדולה בעולם הודות לאדיקות בה היא מיישמת את עקרון ה-20/80 על כל קשת מוצריה".
"גומרים - הולכים"
ההתאמה בין יישומי ענן לגישה הפשטנית של 80/20 מבטאת בין השאר את תזוזת מרכז הכובד בקבלת החלטות בנושאי IT ארגוני. "כל עוד הסמכות הסופית הייתה של המנמ"ר, התהליך באופן בלתי נמנע הוביל למורכבות יתר ורדיפה אחרי פתרונות Best of Breed", אומרת סמנטה קליין ממשרדו של דן מק'גארט.
"אנשי ה-IT, במיוחד אלה שלמדו להתברג למשרות ניהוליות בחברות גדולות, הם מטבעם מתוחכמים הרבה מעל לממוצע. תן להם בעיה של SFA פשוט והם תמיד יגיעו לפתרון ה-CRM המשוכלל ביותר. הם חיים בקהילה מתוחכמת, בה מוניטין ויוקרה נוצרים על ידי הצלחה בהטמעת מערכות מורכבות וחדשניות, ולכן ברירת המחדל שלהם היא Best of Breed." לעומתם, מנהלי הפעילות העסקית, שאמורים להשתמש בפתרונות ה-IT במחלקותיהם, הם הרבה יותר ריאליים בקשר ליכולתם להוביל שינויים, ליכולת של אנשיהם להטמיע גישות מהפכניות וליכולת של ההנהלה להתאפק עד קבלת הוכחות להצלחה.
"ברגע שההחלטה על בחירת מערכת CRM הועברה לצוות של מנהל-שיווק, מנהל-מכירות ומנהל-השירות, כמעט תמיד ראיתי איך הם מוכנים להסתפק במכנה המשותף הנמוך ביותר שעדיין מאפשר שיתוף פעולה חוצה ארגון. את המכנה המשותף הזה מספקות היום חברות שירותי SaaS, כמו Salesforce.Com. אז אולי זה לא ה-CRM העשיר ביותר ודי בטוח שבשום כנס מקצועי לא ידברו בהתפעלות על הצלחת ההטמעה שלו, אבל את האנשים האלה זה לא חשוב. העיקר שהרמנו את הפרויקט בזמן, שלא חרגנו מהתקציב - ולא בזבזנו מאות שעות עבודה על דיונים עקרים ב"צוות הניווט" תחת חסותו של המנמ"ר. "גומרים - הולכים", זו הסיסמא שמנחה אותם".
סובב הולך הרוח ואל מקורותיו שב ה-IT
"האירוניה היא בכך, שמחשוב ענן מחזיר את נושא ה-IT בדיוק לנקודה שהמנמ"רים היו רוצים לחזור אליה", אומרת סמנטה. "מאז אמצע שנות ה-80' הם נלחמים ללא הצלחה ב"ביזור ה-IT" ומנסים להחזיר ל-Datacenter את כל החלקים שזלגו החוצה, לשולחנות העבודה ולארונות השרתים." הענן, למרות שאי אפשר להתייחס אליו בתור מערכת ריכוזית, למעשה מחזיר את ה-PC השולחני למעמד של מסוף חכם ואת השרת לחלק מ-Cluster מרכזי, המנוהל באנלוגיה מושלמת עם ה-Mainframe.
"כאשר אתם מתקשרים לספק שירותי ענן אתם לא יודעים אם מוקצה לכם שרת פיזי בחווה המאוכלסת באלפי מכונות PC פשוטות, ב-Grid הטרוגני הפרוס על יבשת שלמה או בשרת וירטואלי הרץ על מחשב-על או פדרציה של מתקני Mainframe. גם לא מעניין אותכם, משום שתשלמו על פי הצריכה ורק אם אותו ספק עומד בתנאי ה-SLA של ההתקשרות." הענן אינו מבטא ריכוזיות פיזית אלא ריכוזיות לוגית - כל משאבי העיבוד והאחסון נמצאים בתוכו ורק מערך התצוגה והאינטראקציה נשאר בידי משתמש הקצה.
כדור הכסף או אורגיה וירטואלית
בארגונים גדולים, ההבנה הזאת הביאה את המנמ"רים לפתח אסטרטגית "ענן פרטי". הביטוי רק נשמע אבסורדי. הם לא רוצים להסתכן ביציאה אמיתית ל-Web, משום שמספר הנושאים שלא קיבלו עדיין תשובה מספקת הוא גדול: אבטחה, זמינות, שרידות, יכולת להגר ולהחליף ספקים, ניהוליות, ניהול מחזור חיים ועוד. אלה נושאים שמנהל המערכות בחברה גדולה לא יכול לוותר על שליטה בהם - ובכל שירות SaaS יש מידה זו או אחרת של ויתור על שליטה.
מצד שני, הענן נחשב למודל מנצח. אין יותר ויכוח על כך. כל התפיסות החדשניות מהעשור האחרון שלא התממשו במלוא הפוטנציאל מסיבות שונות, החל ב"שריגים" (Grids) דרך וירטואליזציה וכלה בארכיטקטורת השירותים הארגוניים, SOA, משתלבות באופן טבעי בתוך הענן. קשה לא להתפתות לתחושה שזה "כדור הכסף" (Silver Bullet) המיתולוגי שיפתור את כל בעיותינו. מאחר ולא6רגונים הגדולים יש מספיק כסף לבנות עננים פרטיים, הם עושים זאת בשמחה.
הענן קוסם לעסקים קטנים מעצם היכולת להשתמש במערכות מחשוב מתוחכמות שאין לבעל הבית אפילו אשליה לגבי יכולתו לרכוש אותם בקנייה ממש. המגזר ה-SMB לא מחפשים את ה-Best of Breed אלא את הפתרון המעשי ביותר ליישום במגבלות הקיימות. לכן האתגר האמיתי של ספקי תוכנה כשירות, כמו גם ספקי "תשתית כשירות" (IaaS, כלומר אלה שמאפשרים ללקוחות מזדמנים להתחבר ל-Datacenter שלהם כדי להריץ יישומים פרטיים) הוא בכיבוש ה-Mainstream העסקי, החברות הבינוניות (Mid-Size), שבשנים האחרונות סיפקו את מרבית הגידול של שוק ה-IT".
שימוש משני בברזלים מיותרים
העננים הפרטיים שסמנטה מדברת עליהם נוצרו בדרך כלל מעודפי שרתים, שהשתחררו מעבודה בעקבות תהליך וירטואליזציה. התהליך הזה, שבמרבית הארגונים נמצא כבר בשנתו השלישית או הרביעית, כרוך גם הוא בפרדוקסים ומעמיד מול המנמ"ר דילמות לא פשוטות. "הקלות הבלתי נסבלת של הקצאות שרת וירטואלי על פי דרישה הביאה לפריצות מתהוללת (Promiscuity) והתמוטטות כל שרידי המשמעת בניהול משאבי IT", אומרת סמנטה.
"פעם, כאשר משתמש ביקש לקבל שרת עבור יישום ספציפי של מחלקתו, מנהל ה-IT שקל בדעתו האם להכניס את הבקשה לתקציב של שנה הבאה או לדחות אותה לעוד שנתיים. "לתת ללקוח שהות לישון על זה", כך הם קראו למנגנון צינון הציפיות שלהם. וזה עבד. המשתמשים למדו את חשיבות ההחלטה על סדרי קדימויות גם כאשר נדמה שהשמיים הם הגבול. אבל הוירטואליזציה לימדה את המנמ"רים שאפשר להתחבב על לקוחותיהם בארגון פשוט, על ידי הגדרה של שרת וירטואלי נוסף.
בסופו של חשבון, הוירטואליזציה, שנועדה למנוע את מפולת השלג של שרתים פיזיים, הביאה למפולת שרתים וירטואליים, Virtual Machines sprawl. תוך זמן קצר, כל השרתים הפיזיים שנעשו מיותרים במהלך הוירטואליזציה הפכו לפלטפורמות "זנותיות", זמינות בהקלקה לכל מי שנזקק לשרת בדחיפות, אמיתית או מדומה. התהליך שהתחיל בתחושה החזרת החוק והסדר לחדר השרתים, "קונסולידציה" הם קראו לכך, הפך לאורגיה של שרתים וירטואליים".
מחזור החומרה
אנו רואים היום ביותר ויותר חברות תופעה חדשה, של בלימת הוירטואליזציה. המנמ"רים אומרים שאחרי מעבר סף מסוים, בדרך כלל בין 30 ל-40 אחוז מהשרתים, בדרך לוירטואליזציה מקיר לקיר, הם נתקלים בחומת אובדן הניהוליות. "מתברר שלנהל אלפי שרתים וירטואליים לא קל יותר מניהול אלפי שרתים פיזיים." התגובה הרפלקסיבית היא להפסיק את ההנפקה של שרת לכל דורש והתוצאה היא עודף חומרה עליה אפשר להתנסות בקונספציות חדשות. מנהלי המערכות בונים את הענן הפרטי שלהם למעשה בלי להוסיף לתקציב הרכישות.
הם אוספים את השרתים המיותרים, יוצרים מהם "שריגים" וירטואליים, תוך שימוש במוצרים שנרכשו לפני 5 שנים ועד עכשיו לא נוצלו ביעילות, ומוסיפים ממשקי Web לכל יישום שיכול להשתלב בארכיטקטורת SOA. מדובר אומנם רק בצעדים ראשוניים ועדיין מוקדם להסיק תובנות משמעותיות לגבי הכדאיות לטווח ארוך, אך נראה שבמקרה זה מותר להיות אופטימיים. "הבעיה המהותית היחידה היא לוודא שמחלקת ה-IT המסורתית מסוגלת לתפעל ענן לא פחות טוב מהמומחים של חברות "מיקור חוץ" דוגמת אמזון או Google".
חלום המהפכה ושברו
בקצה "התחתון" של השוק, חברות קטנות המעסיקות עד 300-200 עובדים, די ברור שהענן מספק את האופציה היחידה להתחרות בענקי ה-Enterprise. "כסטודנטים תמיד התייחסנו ל-Web בתור "המשווה הגדול", The Great Equalizer, בתמימות של מהפכנים צעירים", אומר פיליפ ל'דיוק במבטא צרפתי-קנדי בולט. "התבגרנו ודי מהר התברר לנו שהאינטרנט אינה באמת פלטפורמת המהפכה וטיפשי לצפות ממנה לתקן את העיוותים ההיסטוריים של כלכלת השוק."
אם כבר, התברר שב-Web קשה יותר להתחרות בבעלי החזקה מאשר בשווקים המסורתיים. "נראה אתכם מאתגרים את Facebook או נוגסים בנתח השוק של YouTube! שוברים את המונופול של גוגל או את eBay בתחומי ההתמחות שלהם! הענן הוא עוד אשליה שאפשר לבטל במחי טכנולוגיה אחד את היתרונות לגודל של חברות מבוססות, משום שמפעילי השירותים ימשיכו לתת יתרונות ללקוחות גדולים גם בענן. די נאיבי לחשוב שחברה קטנה המעוניינת לרכוש מנת IT נתונה (X שעות על שרת, או רישיון ל-Y "מושבים" מול יישום) תשלם אותו תעריף כמו חברה שמייצגת פוטנציאל עסקי גדול פי אלף."
"מה שכן נכון, רף הכניסה לליגה העליונה ירד, משום שלא צריך לקנות את התשתית להריץ את היישומים, אלא אפשר לשלם דמי שימוש לפי הצורך. לכן המסקנה שלי, בניגוד לדעה שהשמיעה קודם סמנטה, היא שהענן ישפר את המיצוב התחרותי של חברות בינוניות מול ה-Enterprises הגלובליים יותר משהוא יעזור לחברות קטנות לחצות את הפער הדיגיטלי. וכמוה אני בטוח, שהפלטפורמות החדשות יצרו מודלים חדשים של פעילות עסקית, גם כזאת שהייתה נחשבת לסהרורית אפילו בימים הפרועים של הבועה".
הכל משתנה ורק חוק מור מצליח לשרוד
בכל מקרה, המודלים הנוכחיים של מחשוב ענן עדיין לא התגבשו סופית והרבה עתיד להשתנות לפני שהעולם העסקי יקבל מאפיינים חדשים. "פתרונות מסוג Infrastructure as a Service, כפי שמציעות אמזון ו-Google למשל, לא פותרים את בעיית המורכבות של היישומים", אומר פיליפ. "נכון, אתם לא צריכים לרכוש את המחשבים - אבל זו אף פעם לא הייתה הבעיה האמיתית של ה-IT. "תדאגו לתוכנה, כי החומרה תדאג לעצמה", הוא המוטו של התעשייה מאז שאני זוכר את עצמי."
"כשהתחלתי לעבוד, מחיר החומרה היווה בין 80 ל-90 אחוז מהעלויות של ה-IT, והתוכנה לא עלתה דבר - משום שאת רוב היישומים כתבנו בעצמנו, ואף אחד לא תיקצב את זמן האנשים לפי משימות. היום בין 70 ל-75 אחוז מהעלויות נזקפות לתחזוקה, שידרוגים, עדכונים וטיפול בבעיות, 15 עד 20 אחוז מוקדשים לרכישת רישיונות תוכנה, ורק כ-10 אחוז משמשים לרכישת חומרה. חוק מור, שמצליח לשרוד כבר 45 שנה, כבר דואג לכך שכבר לא חשוב כל כך לא לרכוש חומרה. מבחינתי, החיסכון כתוצאה מההגירה לענן יגיע רק אם נלמד להקטין את סעיף התחזוקה."
החדשנות תמיד מגיעה מהשוליים
היום אפשר להשיג עוצמת מחשב נתונה באחוז אחד מהמחיר שעוצמה דומה עלתה רק לפני עשור. האם זה הוריד את תקציבי ה-IT בארגונים? האם קטן מספר האנשים שמועסקים בתחזוקת ושדרוג המערכות? האם זה שינה את משוואת הכוחות במלחמה בין הממסד לגורמים שרוצים לערער על המצב הקיים? ברור שלא. אבל כן נוצרו התנאים הדרושים לחידושים דרמטיים בתוכנה, בעיקר ביישומים.
"כל החברות שהוזכרו כאן, החל ב-Facebook וכלה ב-Google, נוצרו על ידי חדשנות בתוכנה. וזאת שום שירות SaaS לא יתן לכם. מה שמגיע לענן הוא, כמעט תמיד, גרסת On Demand של יישום מסורתי, שיעבוד טוב יותר אם תתקינו אותו על שרתי הארגון. מי שרוצה לבנות יתרון תחרותי על בסיס יישום ייחודי יצטרך עדיין לעשות את העבודה הקשה לבד. ואם הוא יצליח ליצור יתרון אמיתי, כנראה שהוא לא יציע לאחרים לחלוק איתו את ההישג. אני לא רוצה לזלזל בחשיבות של הענן כמהפכה טכנולוגית, אבל אל תצפו לשינוי סדרי בראשית בעולם העסקים".
הסערה המושלמת
"כשאתם מדברים על עננים, אני רואה את הסערה המושלמת", נכנס לשיחה חוסה אלחנדרו, מהנדס שליטה ובקרה שחוקר את יציבות מערכת אספקת החשמל ב"מסדרון הצפון מזרחי" של ארה"ב, בין מפלי הניאגרה לוושינגטון DC. "גם אצלנו היו חסידי עננים, שרצו להתחיל את בניית מערכת השליטה והבקרה החדשה על "דף לבן".
"אתם יודעים שרשת החשמל במצבה הנוכחי היא בלתי יציבה אינהרנטית. האיזון שלה מוחזק על ידי מערך די מורכב של ניטור מגמות ותגובה מתקנת בזמן אמת - אלא ששולי הטעות הולכים ומצטמצמים ככל שהעומס גדל והרגולטור לא מרשה לנו לפתח תשתיות חדשות האם הדבר כרוך בהגדלת תעריפים. רק בשנה האחרונה, במסגרת תוכנית החירום לעידוד הכלכלה, קיבלנו לראשונה מזה שנים פרוסה מהתקציב הפדרלי לפיתוח התשתיות הלאומיות - וגם כך ייקח כמה שנים עד שנראה תוצאות."
"בכל אופן, התלות שלנו במערכות שליטה ובקרה ממוחשבות הוא קריטי ואסור לנו אפילו להסתפק באמינות של 99.999%. כפי שלמדנו באירוע ה-Blackout הגדול באוגוסט 2003, קריסה של הרשת אינה נפתרת תוך דקות גם אם עומדים לרשותך מחשבי העל החזקים בעולם. המורכבות כאן היא גדולה כל כך, שתהליך ה-Reboot נמשך יומיים לפחות." וכאשר 55 מיליון אמריקאים יושבים בחושך במשך יומיים, המחיר לתוצר הלאומי מגיע ליותר מ-25 מיליארד דולר!
התולעת שמפחידה את המנהלים
היום יודעים שהכל התחיל בבאג תוכנה, אבל אפקט דומה יהיה לכל קוד זדוני שיצליח לחדור את ה-Firewall - ואין לנו אשליות לגבי החסינות של המערכת. לא פלא שהמנהלים שלי לא ישנים בלילה מפחד ה-Stuxnet. הרעיון, שהאקר איראני או סוכן צפון קוריאני יצליח לזעזע את הכלכלה האמריקאית בלי לקום מהמחשב שלו, לא נותן להם מנוח". התולעת שמדאיגה את ממנהלי תשתיות חשמל בכל העולם מכוונת לפגוע במיוחד במערכות שליטה ובקרה תעשייתיות בסביבת WinCC של סימנס. זו, כנראה התוכנה המקובלת ביותר בענף יצור החשמל, אך גם בתעשיות אחרות התפוצה שלה מדאיגה.
"וכך נולד הרעיון לפתח פתרון שו"ב חלופי, מבוסס ענן, מבוזר ומגובה על ידי יתירות, בצורה דומה לדרך בה חוקרי ARPA פתרו את בעיית השרידות של מערכת התקשורת הצבאית בימי המלחמה הקרה. כשהרעיון עלה עוד עבדתי ב-MIT על התיאוריה שלSelf-Organized Critical Systems ברשתות חשמל. וכשההצעה להתייצב בראש צוות המחקר של ענן השליטה ברשת החשמל נחתה על שולחני לא היססתי לרגע. היה מספיק להסתכל על הסכומים שדובר בהצעה כדי לגלות שקריירה אקדמית אינה לפי מידתי."
"החלק הפחות נעים בכל הסיפור הוא הצורך שלי לשפוך מים צוננים על ההתלהבות של עמיתי בפרויקט הענן. מוקדם עדיין להסיק מסקנות סופיות בלי לסייג את הדברים, וברור שבתפקידי עלי לחפש רמזים מפחידים בצד האפל של כל מיזם, אבל אני די משוכנע שזה לא הפתרון לו ייחלנו. הענן, בצורתו הנוכחית, אינו מבטיח רמה סבירה של ביטחון למערכות קריטיות. נכון שטופולוגית הרשת די חסינה לפגיעות נקודתיות - אבל זו טעות לחשוב שאי אפשר להפיל אותה כמגדל קלפים אם רק מצליחים לזהות את נקודות התורפה הנכונות. לא מדברים על זה, כדי לא לזרוע בהלה, אבל יש נקודות תורפה".
האפידמולוגיה בעולם ללא גבולות
"מה שמדאיג אותי יותר מכל הוא עצם האחידות שהענן יוצר, אקולוגיה גלובלית ללא מעצורי התפשטות לקוד הרסני, בין אם הוא נוצר בכוונה זדונית ובין אם זה סתם באג במערכת אוטומטית עם תכונות שרשרת "דומינו" (Cascading Failure) בלתי מוגבלות על ידי חציצה פיזית. קחו לדוגמה את סכנת ההתפשטות של מחלות מדבקות בחברה המודרנית."
מחלות מדבקות נוראיות, כמו Ebola, קיימות באופן אנדמי באזורים מוגבלים בעולם הלא מפותח, בעיקר באפריקה המשוונית. "באופן נקודתי התוצאות שלהן מחרידות ואני לא רוצה לזלזל בערך חייו של ילד חולה רק משום שהוא חי בקונגו ולא במנהטן או בוסטון. אבל המחלות האלה לא מאיימות להכחיד את האנושות כל עוד הן מוגבלות ל"גומחות אקולוגיות" סגורות. לעומת זאת, שפעת פשוטה, לא קטלנית במיוחד, חולפת על פני העולם במחזוריות שנתית ומפילה למשכב כמיליארד אנשים בכל חורף."
ב-1918 הרגה מגפת השפעת יותר אנשים צעירים לכל חללי מלחמת העולם הראשונה, אך גם בשנה ממוצעת עשרות אלפים לא שורדים את השפעת העונתית, למרות שהתופעה לא עושה כותרות כל עוד לא קוראים לזן הוירוס בשם מפחיד במיוחד. המספר המוחלט של אנשים שמתים מדי שנה משפעת גדול פי אלף לפחות מחללי Ebola והנזק הכספי לכלכלת העולם גדול לפחות פי מיליון.
ההדבקה הופכת למגפה בחברה הומוגנית
הגורם שעושה את השפעת לאיום מתמיד על בריאות הציבור הוא "ענן ההדבקה" העצום שלה. הוירוס מתפשט כמעט בכל סיטואציה בה אנשים חולקים את השימוש באותו אוויר והתוצאה היא שאין מחסומי התפשטות אפקטיביים. מבחינת נגיף השפעת, האנושות היא מאגר של יותר מ-6 מיליארד נשאים זמינים ומשתפי פעולה מרצון.
"אסור שמצב דומה יקרה בענן המחשוב. כפי שכל ביולוג יגיד לכם, חייבים לשמור על גיוון גנטי, להגן על זנים "אקזוטיים" שהתפתחו בגומחות אקולוגיות שונות ולעשות הכל כדי ש-DNA מזיק לא יוכל "לקפוץ" ממין אחד לשני. לא ברור לי איך שומרים על העקרונות האלה בסביבת הענן. מנסים להסביר לי, שגם בענן כל שרת וכל יישום ישמרו על אוטונומיה מבחינת הגנה ואבטחת נתונים, אך אני לא משתכנע."
"אם נחזור לרגע למודל הביולוגי שהצגתי קודם, ברור שהמערכת החיסונית של כל אדם נשארת "אוטונומית" גם בסביבה צפופה של נשאים פוטנציאליים. אבל החולשות שלה נחשפות מהר יותר כאשר האוכלוסיה מתרבה וכאשר טווח הניידות האופייני גדל ומביא את הנשא הממוצע במגע עם יותר אחרים. תורת הרשתות מזהה את הבעיה היסודית בהתנהגות "המעריכית" (Exponential) של פונקצית ההדבקה (הסתברות ההדבקה גדולה כמו חזקה של גודל האוכלוסיה). ועד שלא נבין טוב יותר את האפידמולוגיה של הענן, אני לא מוכן להמליץ להנהלה לשים את יהבה על הפתרון הזה".
SaaS או IaaS? זו השאלה
הדברים של חוסה הביאו לסערה שצפיתי. מניסיון העבר אני יודע שכל דיבור על אבטחה, סיכונים ורגולציה בסביבת הענן מביא לוויכוח מר בין המומחים. מצד אחד מתבצרים "הפרנואידים", אלה שלמדו שאין המצאה שלא הפכה לנשק בידי חורשי זדון. ומצד שני התמימים והמיתממים, יפי הנפש וזריזי האצבעות על המקלדת, שמתייחסים בזלזול לסיכונים ובלעג לחוששים. את הראשונים מזינות חברות שמוצאות את פרנסתן במרחבים הפרועים של הרשת ממכירת מוצרי אבטחה ותוכנות ניהול - ואת האחרונים מאכילות החברות שרוצות להמשיך את המצב הקיים, בו החלוצים לוקחים את כל הקופה - וסופגים את כל החיצים.
לא כדאי להיכנס כאן לסבך התיאורטי של ניתוח רמת הסיכונים שגלומים במודל הענן ורק נציין שהנושא בהחלט לא פתור. "אני חושב שהיצרים גועשים משום שאנו לא עושים אבחנה ראויה בין הענן כפלטפורמה לאספקת פתרונות עסקיים בתבנית שירות (Software as a Service) לבין הרעיון הפשוט יותר של "תשתיות כשירות" (Infrastructure as a Service)", ניסיתי את כוחי כמפשר נטרלי בין הניצים.
"אני לא חושב שיש למישהו התנגדות לשימוש המתרחב במשאבי ענן כתחליף להקמת תשתית IT פרטית. מדובר בשיקולים פיננסיים כמעט טהורים - האם זה כדאי כספית או לא? והתשובה נגזרת בעיקר מתבניות העומס האופייניות לארגון. אם המערכות שלכם מנוצלות כמעט כל הזמן ברמה גבוהה יחסית, נגיד נצילות ממוצעת של 60 אחוז ומעלה, כדאי לכם לקנות את השרת או להוציא את התהליך כולו למיקור חוץ. שכירת זמן מחשב On Demand מאתר תשתיות תהייה יקרה יותר."
הכדאיות מותנית ברמת הנצילות
למרות שיש ארגונים שיסכימו לשלם יותר ובלבד שלא להשקיע בציוד ובמקום, לשכור כוח אדם ולהתעסק בתחלופתו. "מצד שני, אם רמת הנצילות הממוצעת נופלת מ-30 אחוז, ודאי שלא כדאי להמשיך במסלול הרכש המסורתי ועליכם למצוא דרך להשתמש בשירותי IaaS במקום לקשור הון עבודה לרכוש פסיבי, שרוב הזמן עסוק רק בשחיקת ערכו. השאלות האמיתיות נוגעות ליתרונות והחסרונות היחסיים של הענן בתור פלטפורמת יישומים."
היועצים מדברים על אספקת שירותי IT במודל Utility, כמו חשמל ומים, אך זו טעות קשה. המוצר שאתם קונים באתר SaaS הוא הרבה יותר מורכב מה-Utilities המסורתיים, ובניגוד לזרם חשמלי ולזמן אוויר בטלפון, זה לא Commodity. כשאתם נכנסים לעבודה באתר שמספק פתרון מוכלל, אתם נכנסים לחתונה כמעט "קתולית" עם המוצר שהוא מציע. אתם יכולים לדלג כל שבוע בין חברות הסלולר וכל עוד המספר נודד איתכם אין דבר שיעצור את הנדודים מלבד עייפות החומר.
"אבל אתם לא יכולים לעבור בקלות מ-Salesforce.Com ל-On Demand Siebel ובחזרה בכל פעם שהיתרון העסקי יעבור לכאורה מצד לצד. כאשר אתם יוצאים לשוק כדי לרכוש פתרון SaaS, עליכם בהכרח לנקוט מדיניות שמרנית יותר." וזו מתייחסת בזהירות גם לשאלת האבטחה.
חבילות אינטגרליות או רכיבים מודולריים?
יתר על כן, נושא האבטחה אינו נפרד משאר האספקטים של ניהול מערכי IT, שחלקם או כולם נמצאים בענן. איך אתם מודדים את איכות השירות כאשר מדובר בפתרון לתהליך עסקי? כל עוד מדובר רק בתשתיות, אפשר למדוד זמני תגובה ואחוזי זמינות כדי לדעת אם הספק עומד בתנאי ה-SLA. אבל נניח שהעברתם לאתר SaaS את ניהול החנות הוירטואלית שלכם. איך אתם יודעים שהוא עושה עבודה טובה? שהלקוחות מרוצים וחוזרים לאתר שוב ושוב? שלא תשיגו תוצאה עדיפה אם תעברו לספק אחר?
אם אתם רוצים לנהל את חלקכם בענן בצורה שאינה נופלת באיכותה מניהול משאבי ה-IT הפנים-ארגוניים, אתם זקוקים לפתרונות שליטה ובקרה מסוג חדש, כאלה שרק לאחרונה החלו להיות זמינים. ועדיין אין מספיק ניסיון בשוק להחליט האם הם מצליחים לשמור על היין (ניהוליות ה-IT) בזמן שהכד (ה-Datacenter) נשלח לגריסה. "הארגונים שיצליחו כספקי SaaS הם אלה שיציעו חבילת מחשוב ארגוני מלאה, אינטגרטיבית וקוהרנטית", אומר עמנואל שמידט, יועץ מחשוב ארגוני משיקגו.
פאזת מעבר
"בשלבי הביניים עוד נראה פתרונות היברידיים, כאלה שעומדים על רגל אחת ב-Datacenter והשנייה בענן. אבל זו רק פאזת מעבר. המורכבות, הסיכון והצורך להשקיע באינטגרציה וממשקים יהרגו את האופציה הזאת. גם אין סיכוי שאנשים רציניים ייקחו את התפיסה של SOA לרמת פרטנות כזאת, שתהליך עסקי אחד יזדקק לשירותי ענן שונים מספקים שונים. זה לא מודל שיכול לעבוד, משום שזו הזמנה לבריחה מאחריות והצבעה על ספק אחר כגורם הבעייתי, ולא משנה כמה מאמץ יושקע בפיתוח סטנדרטים לממשקי Web Services".
גם מסיבות טכניות טהורות, הוא לא רואה סיבה שפרוק תהליכים עסקיים לגורמים, שירכשו כשירותים מספקים שונים, יצליח. "גם התפיסה של Oriented Programming Object נכונה ושימושית כל עוד לא מגזימים בפרוק לגורמים. אבל כדאי ללמוד מהכשלים ביישום גורף שלה. כל הניסיונות לבנות ספריות אובייקטים שלמות, שמאפשרות לבנות יישום מלא מרכיבים סטנדרטיים בלי צורך בהתאמות וממשקים ייעודיים, לא הצליחו. ה-IT לעולם לא יהיה פשוט דיו כדי לבטל את הצורך ביצירתיות - ואת זו אי אפשר לשלוף מהקופסה ולתקוע לחשמל כדי שתעבוד".
אינטליגנציה כתכונה מערכתית
מצד שני היתרון לגודל עושה קפיצת מדרגה איכותית כאשר עוברים מאלמנטים בסיסיים, כמו שירות אינטרנטי להמרת מטבע, אותו ניתן לשלב בתהליך מכירה אוטומטי, לפתרונות אינטגרטיביים, כמו ניהול חנות וירטואלית. "האינטגרציה היא המרכיב היקר ביותר ברוב הפרויקטים שאני מכיר ומשקלה מגיע עד 80 אחוז מההוצאה כאשר מדובר בחיבור תהליכים חוצי ארגון שמגיעים מספקים שונים. מי שיצליח לבנות את המערכת המוצלחת ביותר וגם לעשות אותה ידידותית ומזמינה ללקוחות SaaS, יתחרה בליגה שונה מזו של ספקי הפתרונות הנקודתיים."
הוא אפילו לא יצטרך להוכיח שהפתרון שלו הוא Best of Breed בכל אספקט משמעותי. מספיק שזה עובד בצורה אמינה ונותן ללקוחות נקודת ממשק אחת עם מערכות ה-IT. הם יסכימו לוותר על לא מעט תכונות נוצצות, אופציות מעניינות ו-Features אופנתיים כדי לפשט את העבודה מול הפתרון האחוד ואת ההתנהלות העסקית מול ספק SaaS יחיד. "כל מה שלמדנו בעבר על הסיבות מדוע לקוחות מעדיפים "חבילות" פתרון, המוצגות כ-Best Practice, והתקשרות עם מינימום ספקים, כמו ב-Unified Communications, ניתן ליישם על המודל העסקי של שירותי ענן. ומכל מה שראיתי אני בעבר נובעת המסקנה הבלתי נמנעת, שבסופו של דבר היתרון לגודל מנצח".
הגדולים יהיו גדולים יותר
"זו הסיבה מדוע אנו שומעים את מרבית Hype העננים מנציגים של חברות גלובליות גדולות ובמיוחד מחברות שכבר היום מבססות את המודל העסקי שלהן על אספקת שירותים. כמו IBM. עבורן הענן הוא פלטפורמה שיווקית. להן יש את המשאבים, בין אם פנימיים ובין אם על ידי שותפויות עסקיות, לבנות חבילות לכל קבוצת לקוחות פוטנציאליים." כבר היום הן עושות זאת במסגרות Outsourcing מסורתיות, כך שהמעבר למודל ענן הוא טריוויאלי עבורן.
"צריך גם לזכור שחברה כמו IBM משקיעה כבר 15 שנה בפיתוח הפלטפורמה שלה לשירותי Web, שהיא הבסיס הטכני ליישומי ענן. החברות האלה ויתרו מזמן על תחרות פיתוח היישומים ובמקום זאת הן ריכזו את כוחותיהן ב-Middleware, בתוכנות שמאפשרות לתפור פתרון משילוב של יישומי צד ג', ובהבנת הדרישות העסקיות. עכשיו הן יכולות לקחת את כל הניסיון היקר הזה ולבנות חבילות SaaS אינטגרטיביות לכל ורטיקל בשוק ולכל סביבה תחרותית ורגולטורית. ובעזרת הענן לשווק את הפתרונות לכל העולם, בלי מגבלות גיאוגרפיות ובלי צורך בנוכחות מסיבית על הקרקע".
הענן על הכפר הגלובלי
תמונת הענן המצטיירת מתיאור זה שונה למדי ממה שתיארו "הנביאים" רק לפני שנתיים-שלוש. לפי המסתמן כרגע חברות יעדיפו לעבוד עם מספר קטן יחסית של ספקי שירות, שכל אחד מהם מספק פתרון אינטגרטיבי רחב ספקטרום (כמה שיותר תהליכים עסקיים משולבים) ועם זאת מכוון בקפדנות לצרכים הספציפיים של כל ורטיקל. תחת הלחץ הגלובלי הזה נראה איך הולכים ופוחתים ההבדלים בין השווקים הלאומיים, המילה "לוקליזציה" תאבד את קסמה, ובמקביל נראה איך הולך וקטן מספר החברות הקטנות, שמתמחות בפרטים ובגומחות.
תהליכים דומים עברו על קטגוריות מוצרים אחרות שכוונו לשוק התאגידי, כמו פתרונות ERP ו-CRM, ואין סיבה להאמין שהדינמיקה תהייה שונה בתחרות העננים. כי בסופו של דבר, הלקח הברור ביותר שלמדנו מ-15 שנות "הכלכלה החדשה" הוא - שהפרחים מבשרים את האביב, הציפורים נודדות בסתיו והדינוזאורים מנצחים אחרי שהבועה פוקעת. כמעט כל החברות הטכניות שקמו מאז שהעולם העסקי גילה את האינטרנט, נרכשו על ידי הוותיקות.
יבמ, אורקל, SAP ומיקרוסופט פשוט בלעו את כל מי שהוכיח כי למושג מצוינות יש משמעות של חדשנות ויצירתיות - לא עומק הכיס ועובי הארנק. מ-Siebel עד Sun, מגמת הקונסולידציה לא יודעת רחם. ועוד היד נטויה. חברות רבות, שבעבר נראו חסינות השתלטות עוינת, הופכות למטרות חסרות הגנה. הענן, בכך אין להטיל ספק, יעצב את תבניות ה-IT הארגוני בעשור הקרוב. אבל ספק אם מה שנמצא בתוכו יהיה דומה לגן השושנים שהבטיחו לנו המשוררים.
