שם המשחק

אם "הפשע של הנרי" היה משמר לאורך 107 דקותיו את האנרגיה של ה־30 הראשונות, הייתי מבסוט לספר לכם כאן על אחד הסרטים המגניבים של השנה. כמו שזה, אני נאלץ לדווח על יצירה שהולכת ומאבדת מומנטום דווקא לקראת הישורת האחרונה - מה שלא משנה בכלל את העובדה שהיא מאוד ראויה לצפייה. למרות הנ"ל, ובזכות שניים. אחד זקן ואחת מתוקה.

הנרי (קיאנו ריבס) הוא איש צווארון כחול שמוצא את עצמו בכלא על לא עוול. למרות שהוא נשפט לתקופה קצרה, זה מספיק בשביל שאשתו תיעלם לו וחייו כפי שהוא מכיר אותם יסתיימו. בלי להיכנס לספוילרים, לתוך הריק הזה נכנסים השניים שהוזכרו לעיל, ובהתאמה: השותף־לתא בגילומו של ג'יימס קאן, והאישה שנכנסת לגמרי במקרה לתוך הסיפור, ג'וב שלקחה על עצמה ורה פרמיגה ("תלוי באוויר", "קוד מקור"). בתום השליש הראשון של הסרט נעשים שלושת אלה מעורבים בתכנון שוד, וזה כל מה שתשמעו ממני על העלילה.

"אם הפסטה לא מגיעה תוך שתי דקות, אני דורש קינוח"

עכשיו ככה: על ריבס אין הרבה מה להגיד. הוא מנסה לנצל כאן את מבע הבוק המוחלט שלו לטובתו, וזה די מצליח לו, רק שאין שום דבר מסעיר באהבל שמיטיב לשחק אהבל. למרבה השמחה, ההפך הגמור נכון לגבי קאן ופרמיגה, שנראים כמי שנהנים מכל שניית מסך. הוא משחק את הזקן הכי חביב שראיתם מימיכם, ומדהים לראות את סוני קורליאונה עושה את זה בכל כך הרבה חן וטבעיות; היא פשוט עושה כאן את הקטע שלה, אבל נדמה לי שהבמאי מלקולם ונוויל נתן חופש חסר תקדים לשמחת החיים המתפרצת הרגילה שלה.

כסרט שוד, "הפשע של הנרי" הוא רכבת הרים של רגעים נהדרים ופספוסים תמוהים. אבל כחוויית צפייה כוללת, הוא שווה את מחיר הכרטיס רק בשביל לראות את קאן ופרמיגה מוציאים את המקסימום מפוזיציית הנוכל והנערה.

• הפשע של הנרי, 21.7 בקולנוע

כבר שנים ש"סרט לכל המשפחה" הוא צירוף נרדף ל"מלטו את נפשותיכם". מהבחינה הזאת, "סקרטריאט" - שמו האמיתי וסיפורו האמיתי של סוס המרוץ המעוטר ביותר בהיסטוריה האמריקאית - הוא סרט גדול בלי להיות סרט גדול. למרות הבעיות שלו, ובראשן נטייה מוגזמת למלודרמה, הוא אופציה נדירה לבילוי קולנועי - בדגש על בילוי - של המשפחה כולה.

דיאן ליין היא פני צ'נרי, שיורשת מאביה (סקוט גלסקרין) עסק מט לנפול של גידול סוסים ומתעקשת להעמיד אותו על הרגליים, ספציפית הארבע של סקרטריאט. ג'ון מלקוביץ' הוא המאמן שאמור לגרום לזה לקרות - ורק זה, רק הקאסט, מספיק להבהיר שלהפקה הזאת של דיסני יש בדיוק מה שחסר לרוב ההפקות מסוגה: הדרת כבוד.

הבמאי רנדל וולאס לקח אגדה אמריקאית שהיתה באמת, ועוד על רקע הזמנים המשוגעים של תחילת הסבנטיז, ועשה ממנה דרמת ספורט סולידית שמתאימה לאבות כמו שהיא טובה לבנים. כוכב נוסף אמנם אין בליבי לתת לה, אבל ים ריספקט כן.

• סקרטריאט, 7.7 בקולנוע