בשפל

הנשיא אובאמה נכנס לאוטובוס החדש שרכש עבורו השירות החשאי, יותר ממיליון דולר שוויו, ויצא למסע בערבות המערב התיכון של אמריקה: איווה, אילינוי ומינסוטה. הבית הלבן הגדיר את המסע הזה ככזה שנועד לאפשר לנשיא לצאת מוושינגטון המכופתרת ולדבר לאנשים בקהילות השונות עבורם כל יום הוא מאבק הישרדות בשל המצב הכלכלי. ניוט גינגריץ', המתמודד הרפובליקאי, שעל פי כל הסקרים סיכויו לזכות במועמדות מפלגתו אפסיים, טען כי ההצהרה הזאת של הבית הלבן, שהנשיא יוצא לפגוש את העם, היא עלבון לאינטליגנציה, שכן לכל ברור כי אובאמה החל את מערכת הבחירות שלו בסיור השבוע באוטובוס.

השירות החשאי, שעד כה אישר לנשיא לנוע בכבישים רק בלימוזינה משוריינת, רכש שני אוטובוסים מיוחדים המאובזרים בכל אמצעי ההגנה המתבקשים: מיכלי חמצן למקרה של התקפה כימית, מערכת איתור חומרי נפץ וכמובן דפנות משוריינות. האוטובוסים השחורים, אטומי החלונות, שישמשו בעתיד לבכירי מימשל אחרים שירצו לנוע בכבישים, גרמו גם הם להרמת גבות במפלגה הרפובליקאית. מתנגדיו הפוליטיים של אובאמה ראו בהם כלי ניגוח והצביעו עליהם כעל הוכחה נוסעת שהנשיא בזבזן.

הנשיא אובאמה הסיר את הז'קט השבוע, קיפל שרוולים והלך בדיוק לאותם מקומות בהם סיירו בסוף השבוע שעבר אלה הרואים עצמם מועמדים לרשת אותו: מישל באקמן, ריק פרי, רון פול ואחרים. הנשיא אובאמה קיבל הרבה חום ואהבה באיווה לפני שלוש שנים וחצי, כאשר תושבי המקום בחרו בו בפריימריס של המפלגה הדמוקרטית. מאיווה יצא אובאמה מחוזק כדי להמשיך בקמפיין שהסתיים בניצחונו על הילארי קלינטון ולאחר מכן בניצחון על מועמד הרפובליקאים לנשיאות, ג'ון מקיין.

השבוע הגיע אובאמה לאיווה במצב רוח שונה. התרוממות הרוח שהייתה לפני שלוש שנים וחצי פינתה מקומה לעגמומיות מסוימת. הסקרים של השבוע האחרון הראו כי לראשונה מאז נכנס לתפקידו הוא נמצא מתחת ל-40 אחוזי תמיכה. סקר המעקב היומי של גאלופ נתן לו בתחילת השבוע רק 39 אחוזי תמיכה (כעבור יומיים המדד עלה ל-41), אבל הנשיא לא הסתיר את מורת רוחו, ולתושבים עמם שוחח במהלך סיורו השבוע אמר כי עליהם ללחוץ על הרפובליקאים שיפסיקו לטרפד כל הצעה שבאה לשפר את הכלכלה. "הם מחזיקים את אמריקה כבת ערובה", התלונן אובאמה השבוע. "חשוב להם יותר לנצח במפלגה שלהם מאשר לתת לאמריקה לנצח".

בימים אלה, זהו הבון טון באמריקה: להיות מאוכזב מאובאמה. הסיבות לאכזבה הן בדיוק אותן הסיבות שהביאו את אמריקה להתאהב באובאמה לפני שלוש שנים וחצי: הוא פייסן, הוא חושב לפני שהוא מדבר, הוא מעמיק ובעל דיבור אינטליגנטי, הוא נאיבי ולא שבוי בקונספציות מהעבר, הוא חלש באופן המעצים את הטיעון שלו, הוא לא דופק על השולחן. בדיוק בשל כך הריעה לו אמריקה ונהרה אחריו. הוא היה מתון מבוש, בעל השקפת עולם מפותחת, נשיא שמאמין בתורת הזן, מתעקש ללמוד את הדברים לעומק לפני שהוא יוצא בהצהרות, איש המוכן לנסות כל מאמץ כדי להביא לסיום משברים בדרך של פיוס ולא בדרך של כוח צבאי או כיפוף ידיים.

כל מה שהיה לאמריקה בעדו הפך בקרב ציבורים שונים לטיעון נגדו. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הכלכלה. מרבית עורכי הסקרים ומנהלי קבוצות המיקוד במפלגה הדמוקרטית קבעו כי הציבור מבין שאובאמה לא הביא להתרסקות הכלכלית. הוא ירש אותה. אבל מרבית הציבור מאוכזב מכך שאין לאובאמה פתרונות מהירים, מוחצים, כאלה שיצליחו להעלות על הדרך הנכונה את הכלכלה שהתרסקה בימי קודמו, ג'ורג' בוש. מרבית הציבור, על פי סקרים אלו, מבין את המסר של אובאמה ומבין כי הרפובליקאים הם אלה שתוקעים מקלות בגלגלי המימשל ולא מאפשרים ביצוע הפתרונות שמציע אובאמה, כי הם מעוניינים להראות באופן מוחץ את הכישלון שלו. ובכל זאת, בסקרי הפופולאריות אובאמה יורד, צונח אפילו. ג'ורג' בוש בימיו הרעים היה בפופולאריות של 37 אחוז בלבד. רק ריצ'רד ניכסון, לאחר חשיפת פרשת ווטרגייט, זכה לאהדה פחותה מזו, שעמדה אז על עשרים ומשהו אחוזים.

אובאמה, שהצליח להלהיב קהלים גדולים בקמפיין שלו לנשיאות בשנת 2008 והצליח לקיים את העצרות הגדולות ביותר בהיסטוריה המודרנית של ארצות הברית, לא מצליח להלהיב את שומעיו כמו פעם. בטיול האוטובוס שלו השבוע הוא החליף כמה מילים עם נציגי תנועת מסיבת התה. הם הטיחו בו שהוא אשם בדרדור השיח הציבורי כי לא גינה את סגנו ג'ו ביידן כאשר כינה את נציגי תנועת מסיבת התה "טרוריסטים". אובאמה נאלץ לעבור למגננה. אמנם ביידן הכחיש כי אי פעם אמר דבר כזה, אבל אובאמה עצמו השיב לאנשי מסיבת התה: "אני מציע שכולנו נוריד את הטונים. גם אותי כינו סוציאליסט. אמרו שבכלל לא נולדתי באמריקה. אמרו דברים קשים. כולם צריכים להוריד את הטונים ולהיזהר במילים".

אובאמה מדבר לציבור אבל איננו משדר את אותה תחושה שהייתה בשנת 2008. הוא נראה כמי שהנשיאות לא ממש בוערת בעצמותיו. הוא גם לא מצליח לשכנע כי המצב עומד להיות טוב יותר. הסקרים מראים כי ארבעה מתוך חמישה אמריקאים חושבים שמדינתם צועדת בכיוון הלא נכון.

בתחילת החודש חגג אובאמה את יום הולדתו החמישים. לאמריקה נגלה נשיא ששערו האפיר, שהוא שקט עוד יותר, כאילו האכזבה היא שלו. הוא ציפה מאמריקה ליותר על מה שעשה עבורה. הוא הביא ביטוח בריאות לכל (כמעט), הוא החזיר לאמריקאים את הגאווה לאחר שנותיו הארוכות של בוש בשילטון, בהן הצליח להפוך את אמריקה לשנואה בעולם. הוא הצליח להביא את המלחמה בעיראק לכדי סיום ועומד לסיים את הנוכחות הצבאית האמריקאית באפגניסטן בתוך זמן לא רב.

אובאמה, וביחוד אנשיו, סבורים כי על כל מה שעשה מגיעה לו לא רק התהילה אלא גם קדנציה שניה. בימים אלה, אחרי הורדת דירוג האשראי של ארצות הברית, אחרי הצניחות הגדולות שהיו בבורסה ואחרי הדו"חות המראים כי שיעור האבטלה איננו יורד, נרשם שפל בנשיאותו של אובאמה. מי שממהר להספיד את אובאמה ולכנות אותו כבר עתה בתואר 'נשיא של קדנציה אחת' לא לוקח בחשבון את המהפכים הזמינים אותם טומנת בחובה הפוליטיקה, כל פוליטיקה. מה שנראה היום כמקרה אבוד, לפחות לקבוצה של אנשים מאוכזבים, יכול להיראות בעוד חודשיים-שלושה באופן שונה לחלוטין.

כאשר מתבוננים היטב במועמדים הפוטנציאלים להתמודדות מול אובאמה, עולות כבר עכשיו המסקנות הבאות: אם מועמד הרפובליקאים יהיה קיצוני ימני, שמרן דתי כמו ריק פרי או מישל באקמן, היהודים לא יצביעו עבורו. גם לא ההיספנים. בטח לא הליברלים שמביעים עתה אכזבה מאובאמה משמאל. הם אמנם מעבירים ביקורת עכשיו, אולם ביום הבחירות יצביעו בעד אובאמה. במקרה הרע, מבחינתו, הם לא ילכו להצביע. כלומר, אובאמה יצליח גם בבחירות הבאות לשמר את בסיס הכוח שלו פחות או יותר. כמובן קיימת אפשרות שבראש הרפובליקאים יעמוד מיט רומני, שהוא מתון יותר מבאקמן ופרי, אבל הוא נטול כריזמה ומתקשה להעביר את המסרים שלו גם בנושא בו הוא טוען שהוא מבין יותר מכל: הכלכלה.

עד כה לא הצליחה המפלגה הרפובליקאית להציג מועמד בעל שיעור קומה המהווה איום ממשי על הקדנציה של אובאמה. אולי זה עוד יקרה, בינתיים לא קרה. לכן אפשר לכנות את השפל הפוליטי בו שרוי אובאמה בימים אלה יותר עניין של מצב רוח מאשר סוף הדרך.