מילים טובות על אבות גרועים
בלי אבות רעים, מי היו מצטלמות מחויכות ומפושקות רגליים ללא תמורה? או נותנות לך להירדם להן על החזה במילואים? מי היו רוקדות על הבר במיני קצרצר? מי היתה קונה בגד ים חוטיני? ומי לעזאזל היה בוחר "חובה" ב"אמת או חובה"? אף אחד!
החברה שבה אנחנו חיים יוצאת נגד אבות רעים כאילו שזה דבר רע. אני נוטה לא להסכים: אבות רעים זה לא דבר רע. בלי אבות רעים לא היו ילדות רעות.
חשבתי על הנושא לראשונה בעודי סוטר לעכוזה השובב של בחורה שהכרתי בצבא. אני זוכר בבירור איך היא התמתחה בחיקי וצעקה: "עוד, עוד, יותר חזק, יותר חזק, הייתי ילדה רעה", ואיך באותו רגע הכתה בי המחשבה: "יופי, מתי עוברים ממש לסקס?".
רבע שעה מאוחר יותר, כשחזר לי הדם למוח והתחלתי להתיר לה את האזיקים, הבנתי משהו: אין מצב שהכל פתור בינה לבין אבא שלה. אני מוכרח לשלוח לו מכתב תודה.
לשם הבהרה, אני לא בעד אבות מתעללים - אני חושב שהמקום הטבעי להם הוא עם שותפים־לתא מתעללים - אלא על אבות רעים סטנדרטיים. אתם יודעים מי אתם: זה שמזניח את הבת שלו, ההוא שצורח עליה מול החברות שלה על בסיס קבוע, אלה שנותנים מכה בטוסיק כשהן שוברות משהו, אתה שלא מתעניין בחיים שלה בכלל. השיכור, מפספס ההצגות בבית הספר, הבוגד באמא, הפרפקציוניסט: אתם נשמת אפה של תל אביב. והאמת, אני לא חושב שאנחנו יודעים להעריך את זה מספיק.
אתם, האבות הגרועים, אוכלים חרא כמו כל כוח תורם בחברה הישראלית. תוכניות טלוויזיה שלמות מוקדשות לטכניקות שאמורות לשפר אתכם, פסיכולוגים כותבים עליכם תזות, והמורה מסתכלת עליכם עקום ביום הורים. או שאולי ככה היא פשוט נראית, הרי זאת הפעם הראשונה שלכם ביום הורים. אבל מישהו חשב פעם איפה היה העולם הזה בלעדיכם? איפה היינו כולנו בלי שרמוטות? את מי ראשי מדינות היו מזיינים, אה? את הנשים שלהם?
הפעם הראשונה שעשו לי ביד היתה בזכות אבא גרוע. אני בטוח בזה. יש לי זיכרון מעומעם של עצמי לקראת גיל 17, ואין שום סיכוי שנערה נאה, מלאת חן, אינטליגנטית ומקובלת על חברותיה היתה רוצה אפילו להיות באותו חדר עם הזין שלי אז, שלא לדבר על לשפשף אותו בתקווה שיופיע ג'יני. אבל מישהי עשתה את זה, וההסבר ההגיוני היחיד שאני מצליח למצוא הוא שאמרתי לה שאשמור עליה ולא אעזוב אותה. אתם יודעים מי לא שמר עליה וכן עזב אותה? גם אני לא. לא שאלתי אותה על אבא שלה. הייתי בן 17. נערים בני 17 הם חארות*.
בלי אבות רעים, מי היו מצטלמות מחויכות ומפושקות רגליים ללא כל תמורה? או נותנות לך להירדם להן על החזה במילואים? מי היו מוכנות להזדיין איתך בהנחה שאתה יודע לאיית "ערה"? מי היו רוקדות על הבר במיני קצרצר? מתמזמזות עם החברה הכי טובה שלהן באמצע הרחבה אחרי שני דרינקים? מסתובבות ברחוב במכנסי דפוקותי? מי היתה קונה בגד ים חוטיני? מדובר בתעשייה שלמה שהיתה יורדת לטמיון. ומי לעזאזל היה בוחר "חובה" ב"אמת או חובה"? אף אחד! זה לא הגיוני!
ומי היתה יודעת - אבל באמת יודעת - למצוץ?
עכשיו כשהוכחנו שאבות רעים תורמים לאנושות את הבחורות הרעות, אני מציע לערוך לכבודם בכל שנה את "יום האב הגרוע". אפשר לתקוע אותו בין מועדים אחרים חסרי משמעות אמיתית, כמו יום האב הרגיל וצום גדליה.
בבקשה אל תספרו לאף דתי שכתבתי את החלק האחרון הזה. חוש ההומור שלהם מחורבן באופן מאכזב בזמן האחרון, והם ייקחו את האמירה הזאת נורא ברצינות, וישלחו לי מכתבים וגם המון טוקבקים שנוסחו ביד אחת בזמן שהיד שנייה מנפנפת אצבע מוכיחה, ולוקח המון זמן להקליד ככה, וזה יעלה למשק בהמון שעות עבודה.
לעומת זאת, "יום האב הגרוע" יקדם את הכלכלה. הבנות עצמן לא יקנו כמובן מתנות לאבות המנוכרים שלהן, אבל אנחנו, שידענו לנצל היטב את החולשות הפסיכולוגיות של בנותיהם - אלוהים ישמור, פתאום הבנתי שבלי אבות רעים היה רק פורנו אירופי! - נוכל סוף סוף למלא את חלקנו ולהוקיר להם תודה. אנחנו נקנה להם מתנות. אולי מחשב נייד, שיוכלו לבדוק מה התעדכן בבורסה.
*האם חרא היא המילה העברית היחידה שעוברת שיכול אותיות ברבים? ומתי חרא בכלל הופך לרבים? מתי חרא אחד הוא כבר חרא אחר?
