אנדרדוג
אובאמה, שכרגע מתמודד כנגד הרקורד שלו, בחר לרוץ בקטגורית האנדרדוג
פוליטיקאי שמאמץ לעצמו את משבצת האנדרדוג ללא ספק לוקח על עצמו סיכון מסוים. הבוחר רוצה לדעת כי הוא בוחר במנצח, מנהיג, איש חזק, כזה שמאמין ביכולתיו, כי אם הוא עצמו איננו מאמין שהוא יכול, למה שהציבור ירצה בו? יצחק רבין ז"ל אמר לפני הרבה שנים, כשהתייחס ליריבו במפלגה, שמעון פרס, "מנהיגות לא בונים בבכיינות". השניים התמודדו על ראשות מפלגת העבודה ושמעון פרס הירבה לייבב על כך שלא אוהבים אותו, זורקים עליו עגבניות, מביישים אותו ומדביקים לו דברים שלא היו ולא נבראו, כמו שאמא שלו ערביה ושיש לו מניות בתדיראן. בהתמודדות הספציפית הזאת יצחק רבין ניצח.
בתרבות הפוליטית האמריקאית, פוליטיקאי שלוקח על גבו את תווית האנדרדוג לוקח סיכון, לעיתים מחושב. אנדרדוג הוא מקום נמוך, ואובאמה מביט בסקרים ורואה שנמוך מזה קשה לרדת, אבל אם הוא ממקם את עצמו כאומלל של הזירה הפוליטית הוא יכול לקבל חיבוק גדול, ליטוף אזרחי, הבנה וסימפטיה. הרי כל הסקרים מראים כי הציבור לא מרוצה מתפקודו של אובאמה כנשיא אבל יחד עם זאת רוב הנשאלים מעידים כי הם מסמפטים את אובאמה כבן אדם ועל זה, כנראה, בונה הנשיא. ברגע שהכריז על עצמו כעל אנדרדוג הוא הוא מכין את הזירה לקאמבק. אין ספק שזו הייתה אמירה מתוכננת. אובאמה הוא לא אדם של פליטות פה, הוא לא נגוע ברוח הספונטניות.
בשלב מסוים גם ביל קלינטון התפלש בשלולית האנדרדוג, ולא פעם אחת. הוא עשה זאת במירוץ הראשון שלו לנשיאות כאשר בזו אחר זו עלו לאורות הזרקורים נשים עמן היו לו רומנים ואיימו לקטוע את הקמפיין שלו ולהשאיר אותו לנצח בארקנסו. ביל קלינטון התייצב לראיון טלוויזיוני כשהוא אוחז בידה של הילארי וסיפר כמה קשה לו ואיך יריביו הפוליטים מתנכלים לו ולא מפרגנים למישהו שבא מעיר קטנה ועלובה במדינה די שכוחת אל ושאיננו שייך לאליטות הפוליטיות. ביל קלינטון ניצח. במהלך הקדנציה השניה, אחרי פרשת מוניקה, כאשר עמד למשפט הדחה של הסנאט על שקרים ששיקר במהלך הפרשה, הוא שוב עטה על עצמו תווית של אומלל, ואפילו הילארי רודהאם קלינטון, שהייתה באמת אומללה בימים ההם, התגייסה לעזרתו וסיפרה על רשעותם של יריביו הפוליטיים שיעשו הכל כדי לחסל את הנשיא המכהן. ביל קלינטון אמנם לא הצליח להסיר את הכתם שדבק בו עם אותה פרשה, אבל הוא סיים שמונה שנים בבית הלבן, לא הודח ויצא לחיים שאחרי הנשיאות כשהוא נישא על גלי אהדת הציבור כאקס-נשיא מיתולוגי, מכובד ונערץ בארה"ב וברחבי העולם, ומדלג מהרצאה להרצאה, מיבשת ליבשת, במחלקות ראשונות ותמורת כסף רב. קלינטון סיים את כהונתו כמנהיג ארצות הברית והפך להיות מנהיג עולמי. הילארי קלינטון, שבמהלך פרשת מוניקה התמקמה במשבצת האשה הנבגדת, ואפילו הטובים שבחבריהם חשבו שהיא צריכה לשלוח את ביל לכל הרוחות על מה שעולל לה, החליטה לרחם על עצמה בשקט ולאגור כוחות כדי למנף את השערוריה לטובתה. היא נבחרה כסנאטורית במדינת ניו-יורק ולאחר מכן הגיעה לשיאים: גם בפריימריז של הדמוקרטים במירוץ למועמדות לנשיאות ולאחר מכן כדיפלומטית מספר אחת בארצות הברית, כאשר קיבלה לידיה את תפקיד שרת החוץ ומזכירת המדינה במימשל של אובאמה. היא שכחה כבר מזמן עד כמה היא עצמה הייתה פעם האנדרדוגית של האומה.
אולי על זה בונה אובאמה. הוא מוריד את הראש, מתחנף למי שצריך, בונה את תדמית האומלל והמוכה, מתלונן כי עשה הכל ולא קיבל הערכה מספקת על פועלו למען האומה. אולי זה יעבוד. אמריקה אוהבת סיפורים של קאמבק. אולי זה יעבוד לרעתו.
בהמשך אותו ראיון לרשת איי.בי.סי, נשאל הנשיא על המצב הכלכלי ואמר "אני מודע לכך שמצבם הכלכלי של האנשים איננו טוב יותר עתה. לאנשים לא טוב כפי שהיה להם לפני משבר ליהמן בראדר'ס והמשבר הכלכלי הגדול. עשינו צעדים, הצלחנו להביא ליציבות, אבל שיעור האבטלה עדיין גבוה בהרבה ממה שצריך להיות". הנשיא בעצם הודה כי מה שעשה למען שיקום הכלכלה לא הניב פירות מספקים: היה רע ונשאר רע.
אובאמה, שציין השבוע 19 שנות נישואים, נשאל מה העצה הטובה ביותר שקיבל ממישל, רעייתו. "היא הנחתה אותי בנושא הילדים", השיב, "ואמרה: לא חשוב מה תעשה ומה תאמר, מה שחשוב זה האם הילדים שלך הם בריאים ומאושרים ויוצאים לחיים כאנשים אחראים ואוהבים. עד כה הצלחנו וזה מקור אינסופי לאושר עבורי". יפה מאוד. אבל מאותו ראיון אובאמה ממוקם בזירה הפוליטית כאנדרדוג וככזה הוא יוצא לדרך המייגעת כדי להיבחר לקדנציה שניה.
במפלגה הרפובליקאית העיניים בראשית השבוע היו נשואות לניו-ג'רזי. ביום שלישי כינס המושל כריס כריסטי מסיבת עיתונאים כדי לתת את תשובתו לבקשת המפלגה, בקשה שעל גבול התחינה, שיצטרף למירוץ לנשיאות.
עד כה המועמדים בזירה הפכו את עצמם פחות או יותר לבדיחה בכל פעם שפתחו את הפה: למישל באקמן, נסיכת תנועת "מסיבת התה", היה רגע ארוך של תהילה באיווה כאשר נבחרה למקום הראשון בסקר מדגמי. מאז היא עשתה כל טעות אפשרית וגרמה מבוכה לא רק לעצמה אלא בעיקר לצמרת המפלגה הרפובליקאית, שאיננה מאמינה ביכולתו של מועמד כשהוא לא בקיא, מדבר שטויות, ובעיקר מודה כי הוא מקבל הנחיות מאלוהים, גם אם זה עבד עבור המועמד הרפובליקאי הקודם, ששימש כנשיא ארה"ב במשך שתי קדנציות. כניסתו למירוץ של ריק פרי, מושל טקסס, בעצם מחקה את ניצחונה של באקמן. הוא הפך להיות התקווה הגדולה, מושל טקסס בשתי קדנציות, פופולארי במדינת הענק עליה הוא מושל, עם הצלחה מוכחת ביצירת מקומות עבודה במדינתו בזמן ששיעור האבטלה הארצי גבוה. (נתון זה הוא בעייתי, שכן מקומות העבודה בטקסס נוצרו בגלל הצלחת חברות הנפט ולא בשל כישוריו של המושל.) בן לילה הפך פרי למועמד המועדף. דיברו על כך שיש לו "מראה נשיאותי", שהוא מעורר כבוד, שיש לו סיכוי טוב. הוא הצליח לדחוק בסקרים את מיט רומני, שהיה עד אז במקום הראשון. אלא שלא חלפו כמה שבועות ובאה המבוכה: פרי אמר שהוא ישלח צבא אמריקאי למכסיקו כדי להילחם בקרטל הסמים. הוא צולם בטקסי תפילה המוניים ודי סהרוריים שקיים בטקסס. התקשורת גילתה כי הוא נוהג לבקר בחווה בעלת השם הגזעני "ראש כושי". אולם מעבר לכל, בעימותי הטלוויזיה של המועמדים הרפובליקאים הוא התקשה להבדיל בין פקיסטן לאפגניסטן וגם פגע ברפובליקאים כאשר בעקיפין כינה אותם חסרי לב על מדיניות ההגירה שהם מבקשים לקיים. פרי החל לצנוח בסקרים ומניותיו של מיט רומני עלו מחדש. רומני, שהיה מושל מסצ'וסטס בעבר, הוגדר על ידי התקשורת כנטול כריזמה וכמי שמתנהל בעולם כמו רובוט. אלו הן שתי הבעיות הקטנות יותר שלו. הבעיה הגדולה שלו היא שבמפלגתו שלו הוא נחשב לליברל מדי, ועבור הרפובליקאים להגיד על מישהו שהוא ליברל משול לקללה גסה.
כל המועמדים האחרים של הרפובליקאים לא הצליחו להתבלט ועל כן החלו התורמים הגדולים וגם ראשי המפלגה ללחוץ על כריס כריסטי שירוץ. תחילה הוא אמר שהוא עדיין לא מוכן. אחר כך הוא אמר שישקול. בינתיים עלתה לדיון השאלה האם אדם שהוא בעל עודף משקל כל כך בולט יכול להיות נשיא? השומן הרב מעיד גם על בריאות לקויה וגם על שליטה עצמית מוגבלת למדי. אם כריסטי איננו מסוגל לשלוט במה שהוא מכניס לפיו, איך אפשר יהיה לסמוך על שיקול דעתו כשיצטרך להחליט את ההחלטות החשובות והקשות של נשיא האומה ומפקד הצבא?
ביום שלישי התייצב כריסטי אל מול העיתונאים בניו-ג'רזי וחתך באחת את כל הספקולציות: בשלב זה הוא עדיין איננו מוכן להתמודד על המשרה הרמה.
בבית הלבן עדיין מעריכים כי בסוף כל העליות והמורדות יהיה זה מיט רומני שיתייצב מול אובאמה להתמודדות על כסא הנשיא. רומני, בניגוד למועמדים הרפובליקאים האחרים, יכול לקחת מאובאמה גם כמה קולות של יהודים, דווקא משום שהוא יותר ליברל.
