במיטה עם ג'וליאנה
שנות הרווקוּת העליזות, החתונה המאוחרת והמפגש הבלתי נשכח עם ביל קלינטון. המלכה היהודייה של הטלוויזיה האמריקאית ("אי.אר", "האישה הטובה"), בשיחה צפופה על סקס, סרטים וגוגל מוגל, ולמה אין סיכוי שתבגוד בבעלה
עיתונאית מקומית, שכבר ראיינה את ג'וליאנה מרגוליס פעמיים, בישרה לי שחיי תלויים במשפט הפתיחה. "אם תתחילי את השיחה בשאלה שגרתית כמו 'כמה את דומה ושונה מאלישיה, דמותך בסדרה 'האישה הטובה'?' ג'וליאנה תהיה קצרה וקרה", הזהירה אותי, "אבל אם תביאי אותה בשנינות או בהפתעה, היא תהפוך למשעשעת ולפטפטנית גדולה".
באוטובוס שגילגל אותנו לעבר ברוקלין, לבית המשפט הרשמי שנבנה בתוך סטודיו ענקי, רקמתי ופרמתי אינספור פתיחים. איך אשאל אותה על בנה אם שמו מוסתר מהתקשורת כאילו היה סוד צבאי? היא לא תעיף אותי בבעיטה אם אבקש ממנה מתכון מוצלח לבגידה? אולי עדיף להמר על הקשר היהודי ולהתעניין במתנות שקיבלה לבת המצווה?
באיחור צנוע של 20 דקות בלבד נכנסה מרגוליס לאולם בליווי שני מאבטחים ובקונצרט חורפי שכלל שיעול כבוש, אפצ'י חזק ואנחה. "את חייבת גוגל מוגל!" קפצתי מהכיסא ונעמדתי מולה.
"סליחה?" היא שאלה ומשכה בשולי הצעיף השחור שעטף את צווארה. למרות שפניה נשאו שכבת איפור עבה, הבחנתי באפה האדמדם.
"גוגל מוגל", התלהבתי, "זו תרופת סבתא מפולניה. חלב עם ביצים ודבש".
"ביצים?" היא התחלחלה עד נגעלה, "אני? את רוצה להרוג אותי כאן ועכשיו?"
"זה טוב לצרידות", גימגמתי.
"בואי נחליט שצרוד זה סקסי", היא פסקה.
החלטנו. מי היה מאמין שגוגל מוגל יכול להיות פתיח לראיון עסיסי. "ככה זה בין שתי נשים", היא העירה כשנסחפנו לשיחת בנות צפופה שכללה גברים, בגידות, חמות וכמובן — אהבה. "כששתי נשים נכנסות לשירותים, האחת מוציאה ליפסטיק, השנייה אומרת 'וואו, איזה צבע יפה, איפה קנית אותו?' ובלי לשים לב הן מתחילות לדבר. אבל כששני גברים נכנסים לשירותים..."
מה קורה?
"נראה לך שהאחד יוציא את מה שיש לו, והשני יגיד, 'איזה יפה, איפה קנית אותו?' נכון שלא? אז מה המסקנה? שגם בגלגול הבא אני מעדיפה להגיע לעולם בתור אישה".
בגלגול הקודם שלה — שש עונות בנעליה של קרול, האחות המתולתלת שרצה עם המזרק והסטטוסקופ אחרי ג'ורג' קלוני, הלא הוא ד"ר דאג רוס מ"אי.אר" — היא הפכה לאייקון של הרווקות הדעתניות שלא מוכנות לפתוח את הרגליים ולסגור את הפה רק בגלל שזה שעומד מולן ובוחש להן בלב הוא רופא. "אז מה אם הוא רופא?" היא מרשה לעצמה לגחך. "האם
ההשכלה שרכש מבטיחה שהוא יהיה יותר רגיש, חכם או שווה?"
אמא שלך חלמה שתתחתני עם רופא?
"אמא שלי היא אמא יהודייה. את בטח יודעת מה זה אומר. בגיל 28 היא רצתה שאתחתן עם רופא, ואחרי עשר שנים היא הפסיקה לדבר על המקצוע של בעלי לעתיד מפני שמבחינתה, הדבר הכי חשוב היה שסוף־סוף אתחתן. אלה המצבים שבהם מומלץ לכל בחורה להתחזות לחירשת. הרי הלחץ של האמהות הטובות ממש לא עוזר".
ואת עצמך לא היית לחוצה?
"ממש לא. אף פעם לא עבדתי במקצוע הזה של 'להיות רווקה'. מה, לא ידעת שזה מקצוע? מה, חשבת שזה רק תחביב? סימן שלא צברת מספיק שנים בתור רווקה. ואל תחשבי שאני אומרת את זה עכשיו, ממרומי המעמד החדש שלי כאישה נשואה. בולשיט. התחתנתי לפני פחות מחמש שנים. גם אז, כשיום הולדתי ה־40 התקרב בצעדים גדולים ועוד לא הייתה לי שום טבעת על האצבע, אפילו לא טבעת אירוסים, ידעתי שחתונה ובעל לא יכולים להיות הדבר החשוב ביותר בחיים".
מה היה אצלך במקום הראשון?
"כל עוד הייתי רווקה ומאושרת, או לפחות רווקה ולא יותר מדי סובלת, בראש סולם העדיפויות שלי עמדה העבודה. מאז שגמרתי ללמוד היה לי ברור שהקריירה שלי באה לפני הכל. ממש כעסתי כשפגשתי בחורות בנות גילי, משכילות ויפות, שהדבר הראשון שאמרו על עצמן היה, 'איי אם סינגל'. מה קרה?"
אם זאת, מרגוליס מבהירה שהחלטתה לפרוש מ"אי.אר", שזיכתה אותה בפרס האמי ובפרס גילדת שחקני המסך, לא נבעה מהחשש שתפקיד האחות הראשית יקבע אותה בנישת הרווקה. "השיקולים שלי היו אך ורק מקצועיים. שש עונות, כמה אפשר? צריך לגוון. אני יודעת שהרבה אנשים ראו את הצעד הזה כשגיאה. אלה שהיו בעדי לחשו לי באוזן שכדאי לי להביע חרטה כל עוד ההפקה מוכנה לקבל אותי בחזרה, ואלה שהיו פחות בעדי הכריזו שהפרישה שלי מאוחרת ושהדמות של המתולתלת הרווקה תמשיך לרדוף אותי בתור קללה".
זה לא הפחיד אותך?
"כשאני פוחדת אני מסתכלת קדימה, לא לאחור. פרשתי מהסדרה הפופולרית ועברתי למיני־סדרות ולסרטים. ברור שלא כל הקליעות שלי היו מדויקות — לפעמים את מתפשרת ולוקחת תפקיד שלא ממש מהפנט אותך רק כדי להישאר בתמונה, ובמקרים אחרים את לוקחת תפקיד רק בגלל שאת מאמינה בו ולמרבה הצער, הוא מתגלה כנפילה. אבל גם כשלא הייתי במרכז הרגשתי שאני בתנועה, בעשייה תמידית. למזלי, אף פעם לא הייתי מאלה שמחפשים את הגודל. עובדה, ב'הסופרנוס' עשיתי תפקיד אורח קטן, אבל משמעותי".
לפני קצת יותר משלוש שנים, כשהסוכן שלה העביר אליה את התסריט לפיילוט של "האישה הטובה" (שמשודרת בימי שני בערוץ yes Drama HD), היא לא מיהרה לקפוץ על העגלה. "נכון, אני מודה ומתוודה", היא מרימה את זרועה הימנית בפוזה של שבועה, "לא האמנתי שהיא תהפוך לכזה להיט. אמנם בתקופה ההיא כבר בער בי הדחף לחזור לטלוויזיה, אבל לא חשבתי שהתסריט הזה מתאים לרשת טלוויזיה ארצית כמו סי־בי־אס, שמתמחה בדרמות ובדברים מסחריים. גם לא האמנתי שרשת טלוויזיה ארצית תשים את כל כובד משקלה על סדרה שהדמות המובילה שלה היא אישה. ולא האמנתי שהצופים יסכימו לתת הזדמנות אמיתית לסדרה שבמרכזה עומדת אישה".
את תמיד כזאת קטנת אמונה?
"לא, אבל נראה לי שזו הבעיה המרכזית של אנשי התעשייה. מרוב שאנחנו מחפשים חידושים וריגושים, אנחנו לא מספיק מעריכים את האינטליגנציה של הצופים. תראי אילו סדרות מככבות כיום בטלוויזיה: 'מד מן', 'אחוזת דאונטאון' ו'האישה הטובה'. שלושתן מתוחכמות ומאתגרות ולא מחפשות את הרדידות בתור מכנה משותף".
תהליך ההתלבטות, שלא היה קצר, היא נפגשה עם התסריטאים, בני הזוג מישל ורוברט קינג, שתיארו באוזניה איך גמלה בהם ההחלטה להפוך שערורייה מציאותית לסדרה. "מישל סיפרה לי שהם ישבו בבית, מול החדשות של שמונה בערב, וראו את אליוט ספיצר, מושל מדינת ניו־יורק לשעבר, מתפטר מול מיליוני צופים בעקבות תשלום על שירותי מין. מישל סיפרה לי שהיא ובעלה החליפו ביניהם מבטים ואמרו, 'מעניין מה יקרה כשהשידור יסתיים ובני הזוג יביטו זה בזה'. לשמע התיאור הזה", נזכרת מרגוליס, "הבנתי שהלב של הסדרה הוא לא פוליטיקה ולא חוקים, אלא רגשות ואנשים, הדברים הכי אוניברסליים שעשויים לדבר אל כולם — נשים וגברים, צעירים ומבוגרים".
את חושבת שאשתו של ספיצר ראתה את הסדרה שנולדה בהשראתה?
"אין לי מושג", היא לוגמת בזהירות מהספל — מים חמים עם כפית דבש. "אני לא אכעס עליה אם היא תגיד לי שזה יותר מדי בשבילה".
והילרי קלינטון? את חושבת שהיא צופה באישה שהחליטה לעמוד לצד בעלה?
"אם כבר הזכרת את קלינטון, אז אני חייבת לגלות לך משהו. עליו. פגשתי אותו באולם גדול ורחב, והייתה לי הרגשה שהוא מדבר רק אליי ושאני האישה היחידה בקהל. הוא עד כדי כך כריזמטי".
ומה בקשר אליה? הרי בפרק הראשון, כשאלישיה מגיעה למשרד, היא רואה תמונה של מיסיס קלינטון ומבינה ש"אם היא התמודדה עם זה, אז גם אני יכולה".
"אני חושבת שהמקרה שלה שונה, מיוחד. הבגידה לא עשתה לה רק רע. הרי בזכותה היא הגיעה עד לבית הלבן".
למה רק הגבר בוגד ונתפס? למה עוד אין סדרה על אישה שבוגדת?
"הו הו הו", היא פורצת בצחוק וברק ניצת בעיניה הירוקות־ירוקות. "איזו שאלה מפולפלת! ברור שזה לא בגלל שאין נשים שבוגדות. פעם חשבתי שאצל גברים, בגידה זה כמו לעשות עוד חור בחגורה של המכנסיים, ואילו אצל נשים זה סיפור גדול עם מרכיבים נפשיים. כיום אני מסתכלת ימינה ושמאלה ורואה שנשים בוגדות לא פחות מגברים".
אז למה לא רואים אותן בטלוויזיה?
"בגלל שאני לא יודעת מתי הן מספיקות לעשות את זה. אם את רוצה גם לפתח קריירה וגם לגדל ילדים, מתי את דוחפת ללו"ז שלך מאהב? איזה מזל שאני נשואה די טרייה ועוד לא צריכה לדאוג לזה".
קית ליברטל, עו"ד קית ליברטל. זה שמו של בעלה, והיא מצחקקת כמו טינאייג'רית כשאומרים לה שהוא נראה כמו דוגמן הורס. "במקרה", היא מתנצלת. "נשבעת לך שהכרנו במקרה. אני לא טיפוס של בליינד דייט, אבל ערב אחד סימסתי 'יום הולדת שמח' לאיזה סוכן שחצי שנה לפני כן אמר לי את תאריך הלידה שלו. הוא הופתע שזכרתי וסימס לי, 'אני בעיר, בא לך לאכול?' על קצה הלשון עמד לי 'לא'. באותה תקופה התחלתי חזרות בברודוויי ורציתי ללכת לישון מוקדם. זה תמיד התירוץ לביטול פגישות עיוורות. ברגע האחרון אמרתי, 'טוב, אני אקפוץ רק לשתות' ותפסתי מונית למסעדה. קית היה שם יחד עם הסוכן, שבסוף לא חתמתי אצלו. הוא ערך היכרות ביני לבין קית שהיה חברו מהאוניברסיטה".
אהבה ממבט ראשון?
"לגמרי. הנשימה שלי נעצרה כששאלתי אותו, 'אתה שחקן או דוגמן?' לא שיש לי משהו נגד שחקנים, אבל אני אוהבת לעבוד איתם, לא לחיות איתם. לא האמנתי כשקית אמר לי שהוא לא שחקן ולא דוגמן, אלא עורך דין. לא העליתי בדעתי שבתי הספר למשפטים מנפיקים לעולם גברים כל כך יפים. וכשקית הוציא מהפה את שם משפחתו — ליברטל — הייתי בעננים. שאלתי אותו, 'מה, בנוסף לכל התכונות הטובות שלך אתה גם יהודי?' הצירוף הזה היה מושלם מדי. פחדתי שבעוד דקה אתעורר ואגלה שהכל דמיוני".
בנם הבכור, כיום בן ארבע וחצי, הם קראו קירן. "זה שם אירי", היא מנמקת. "למה בחרנו דווקא בשם אירי? מכל מיני סיבות. בגלל שבעלי חצי אירי, בגלל שאני אוהבת את האירים, צילמתי סרט באירלנד ונהניתי להכיר אותם, אבל יש סיבה נוספת שרק אוזן של יהודייה תבין — שם המשפחה שלנו הוא ליברטל, ואילו הענקנו לילד שלנו שם יהודי טהור כמו נוח או סול, זה היה מוגזם. סול ליברטל, נכון שזה יהודי מדי?"
יש דבר כזה — יהודי מדי?
"כן", היא מרצינה. "אמנם שני הוריי יהודים שהוריהם היגרו מאירופה, אבל אני ושתי אחיותיי לא קיבלנו חינוך יהודי. לא בית כנסת ולא בת מצווה ולא חגים. כיום קית אחראי לאורח החיים היהודי שלנו. בימי שישי, אם אני גומרת לצלם בזמן, אני חוזרת הביתה ומדליקה את נרות השבת, אבל הוא זה שאומר את הברכה. אחרי הטקס הדלת של הבית נשארת פתוחה. כל מי שרוצה לבוא מוזמן — חברים, קרובי משפחה".
חמותך? הרי הודית לה כשגרפת את האמי על "האישה הטובה".
"לא רק לה אמרתי תודה, גם לה וגם לאביו. הם באמת עשו עבודה נהדרת כשגידלו את קית למעני. טוב, אולי לא בדיוק למעני, אבל זה מה שיצא. לדעתי, כל הטקס החגיגי של הענקת פרסים מתקיים לא רק בשביל האגו והשמלות, אלא כדי שפעם בשנה תוכלי להגיד תודה לאנשים האלמוניים שמאחורי הקלעים. הרבה נשים כעסו עליי ועל האמירה הזאת, כאילו שיצרתי רף חדש למחמאות, וגם היו כאלה שסתם לא האמינו להתבטאות שלי וחשבו שזאת צביעות, אבל מה לעשות שאני באמת אוהבת את חמי וחמותי? זה משהו שצריך להתבייש בו? תכונה שלילית? הם אנשים נהדרים, ואני מודה להם לא רק בטקסי חלוקת פרסים, אלא גם ביום־יום, כשהם עוזרים לקית עם קירן".
לא שזה קורה הרבה, היא מבהירה. הבית מתוקתק. "ואין לי שום רגשות אשמה על כך שבשמונה בבוקר אני נותנת לקירן נשיקה, שולחת אותו לגן ונכנסת למונית", היא מכווצת את גבותיה להבעה תקיפה. "הוא יודע שאמא שלו עובדת והוא יודע שיש ימים שבהם אני חוזרת הביתה כשהוא כבר במיטה ומרוב עייפות אני בקושי עומדת על הרגליים. אבל קירן גם יודע שבסופי שבוע אין עבודה — לא לי ולא לאביו — ואנחנו מבלים בשלישייה, נוסעים לחיק הטבע או לחברים. כן, עמדתי על כך שנגור בניו־יורק, למרות שקסם לי מאוד לגור בשכונה ירוקה מחוץ לעיר, כדי שאהיה קרובה לאולפן. אני גם בכלל לא מודאגת מהעובדה שיש נשים שממלאות את מקומי. אני דמות מספיק משמעותית וחשובה בחייו".
השעון הביולוגי מתקתק. תספיקי לעשות ילד שני?
"אוף, שומעים שאת אמא יהודייה", היא רוטנת. "נראה לך שבגילי עוד יש לי כוח לחיתולים? לצמיחת שיניים? ללילות ללא שינה? אם זה יקרה — זה יקרה. אם לא תיכננתי את ההיריון הראשון, אז את השני בטוח שלא אתכנן".
איך חגגתם את ולנטיין דיי?
"אני לא אוהבת את היום הזה. גם כשהייתי בת 20 הוא נראה לי כמו החג של הולמרק — תעשייתי ומלוקק. קית ואני נפגשנו ארבעה ימים אחרי ולנטיין, אז זה מה שאנחנו חוגגים מדי שנה. לקירן הכנתי כרטיס וכתבתי לו שהוא הילד הכי מקסים בעולם".
מה ההגדרה שלך ל"אישה טובה"?
"כיוון שאצלי זה קרה ביחד — הנישואים והאמהות — יש לי הגדרה זהה. גם כרעייתו־של וגם כאמא־של תפקידי לתת להם את התחושה שהם במקום הראשון. הרבה־הרבה לפני העבודה. לא קשה לי למלא את התפקיד הזה מפני שאני לא צריכה לזייף, זה באמת מה שאני מרגישה, והעובדה ששני הגברים שלי עומדים במקום הראשון לא באה לידי ביטוי במספר השעות שאני מבלה איתם, אלא באיכות שלהן. בחום, במבטים, ביכולת ההקשבה".
מה יותר קשה: להיות רעייתו־של או אמא־של?
"הדחף הראשוני הוא לומר, 'אשתו־של'. הרי זו החוליה שחוללה בי את המהפך. אבל מניסיוני למדתי שבעל זקוק לקצת שחרור. את לא יכולה לעמוד מעליו כל היום ולשאול אם הוא זכר לאכול וזכר ללכת לשירותים. עם הבן שלי זה אחרת. אני כל הזמן חושבת עליו ודואגת לו ומצלצלת לוודא שהכל בסדר. נו, אמא. לכן אני מבינה את אלישיה. היא אמא וכשהשמיים נופלים עליה, היא יודעת שחובה עליה להמשיך בשביל הילדים".
רק בשביל הילדים?
"זה מה שהיה בעונה הראשונה ועם הזמן, כמו כולנו, היא התבגרה. כיום היא שונה. אם אלישיה נפרדה מבעלה, אבל לא טרחה להתגרש ממנו, זה אומר משהו. זה אומר שהיא יודעת באיזה צד מרוחה החמאה. היא מבינה שהמעמד הזה מקנה לה משהו מיוחד. יחד עם זאת, בגלל הילדים היא לא הולכת עם הרומן שלה עד הסוף. היא מסתירה אותו כל עוד הם בבית. מעניין מה יקרה כשהם ילכו לקולג'. לפעמים אני שואלת את התסריטאים מה היה קורה אם בן הזוג שלה לא היה הבוס שלה. האם היא הייתה נוהגת אחרת?"
התסריטאים, בני הזוג קינג, גרים ויוצרים בלוס־אנג'לס, בצד השני של היבשת, ורק לעתים רחוקות מגיעים לאתר הצילומים בניו־יורק. "ברור שכיום הייתי שמחה לפגוש אותם לעתים יותר תכופות ולגלגל רעיונות", מספרת מרגוליס, "אבל טוב יותר כשהם שם. כשהם כאן, כל שחקן מתגנב אליהם לחדר ומבקש, 'אולי תשנו את המשפט הזה? אולי תוסיפו קצת פלפל לסצינה הזאת?' ויום הצילומים שמתחיל בתשע בבוקר מתארך עד בלי סוף. האצבעות של כף יד אחת יספיקו לי כדי למנות כמה פעמים צילצלתי אליהם עם הערות. אם כבר, אני מצלצלת כדי להרעיף עליהם מחמאות. באחד הפרקים האחרונים שצילמנו, כריסטין ברנסקי עשתה את זה במכונית. לא האמנתי כשקראתי את זה בתסריט ולא האמנתי כשראיתי את זה קורה. איזו נועזות! מתי ראינו בטלוויזיה אישה בגיל 50 פלוס עושה סקס במכונית?"
איזו סצינה נועזת היית רוצה שהם יכתבו עבורך?
"שששש. אני אישה נשואה".
בכל זאת? תני לי רמז.
"משהו עם... איך אמרת שקוראים לזה? גוגל מוגל!" †
