יוגה והעיר הגדולה
שלושה ישראלים, צחי, ענת וטליה, שעשו את הדרך מלימוד להוראה, מספרים על החיים בניו יורק דרך היוגה
בעיר שבה כולנו אזרחי העיר ורובנו לא אזרחי אמריקה, שרובנו קוראים לה בית למרות שהיא מרוחקת אלפי מילין מהמקום בו נולדנו, אנו מנסים לייצר לעצמנו קרקע יציבה איפה שכל האפשרויות פתוחות. ולמרות שניו יורק היא אחת הערים הציניות והנירוטיות ביותר בעולם, יש בה המון רצון אמיתי ותמים לגלות ולהתחבר. היוגה, שפירוש המילה הוא 'איחוד', מאמינה שעל ידי חיבור לגוף, יגיע גם החיבור לנפש. אז איך אפשר בעיר סואנת וגועשת כמו ניו יורק, להתחבר לרגע נקי ושקט? שלושה ישראלים שגילו את היוגה בניו יורק, והתמחו כמורים, נאותו לענות ולעשות עבורנו סדר בבלגן.
שפה אוניברסלית
"ההתמודדות עם החיים בניו יורק יכולה להיות מאוד מלחיצה, ניו יורק היא מקום שיכול להרגיש מאוד צפוף ויוגה היא הדרך לחוות מרחב מבפנים", אומר צחי מוסקוביץ', מורה בכיר ליוגה בעיר. צחי מתרגל יוגה כבר 15 שנה ומתרגל הוראת יוגה כבר למעלה מעשר שנים. הוא מורה בכיר ב-Yoga Works ומלמד במספר מקומות נוספים בעיר. צחי מלמד בשיטת איינגר יוגה, שהיא שיטה מאד ממוקדת. היא נקראת על שם מייסד השיטה ב.ק.ס איינגר שחי בפונה שבהודו. השיטה מבוססת על עקרונות ההאת'ה יוגה והראג'ה יוגה. בתחילה התלמיד לומד את בסיס הגוף. מדובר בלימוד התנוחות במבנה המדויק שלהן, כאשר תוך כדי התקדמות בתרגול נוצר קשר עמוק של התלמיד עם גופו.מתוך אמונה שיש לאפשר לכל בן אדם לתרגל יוגה כולל קטועי גפיים, השתתף צחי ביוזמה משותפת של NYU ו-Iyengar Institute. צחי הגיע לניו יורק לפני 17 שנה. הוא נחת בעיר עם החלום להיות שחקן והופיע בתאטראות ובתכניות כמו "חוק וסדר". עשר שנים אחרי, צחי מדבר על נקודת המפנה שלו - שיעור יוגה עם מרי דאן. "יוגה היא שפה אוניברסלית", הוא אומר, “היא מלפני השפה. היא המצב הקדום ביותר שלנו כבני אדם, העמידה על שניים על קרקע" שאלתי את צחי אם הוא חושב שהצורך הזה ב'קרקע' יותר בולט אצל מהגרים? "כל אדם צריך קרקע" הוא עונה. איך זה להעביר או לעבור חוויה כל כך אינטימית ושורשית בשפה שהיא לא השפה מהבית? “יוגה מחברת את הגוף לנפש" אומר צחי, “השפה היא דבר שמתאר, כאשר היוגה היא מעבר לשפה ולכן יכולה לדבר לכל כך הרבה אנשים, תרבויות ומקומות שונים. השפה של היוגה זה בעצם להיכנס פנימה". צחי מדבר על החופש שביוגה, ועל תחושת השורשיות לעומת תחושת המרחב. “לפעמים מזרן יוגה יכול לתת מספיק חופש ומרחב, בלי קשר למקום. המקום הוא בתוך עצמנו". האם יש משמעות לישראליות בתוך היוגה? “הפרקטיות מדברת לישראליות שבי, צריך לנסות ולראות מה עובד עבורך ואם זה עובד עבורך, וזה מאוד ישראלי בעיניי.” בינואר האחרון התפרסמה כתבה בניו יורק טיימס המזהירה בפני פציעות אפשריות מתרגול יוגה: “הנושא של הכתבה חשוב, ואכן צריך לתרגל יוגה באופן אחראי, יוגה שנעשית לא נכון יכולה לגרום לנזק ואם הכתבה גרמה למישהו לקחת באופן רציני את התרגול אז היא ראויה, למרות אי-הדיוקים בה" אומר צחי.
לפרטים:
שפת השקט
“כל סוג של פעילות גופנית קיצונית גורמת לפציעות, פציעות ביוגה נובעות מכך שאנשים לא מיישמים את הכלל הראשון והחשוב ביותר של יוגה – ההקשבה לגוף" אומרת ענת מיכלביץ', מורה ליוגה שמצאה את היוגה בניו יורק וחזרה איתה לישראל. “נחתתי בניו יורק עשרה ימים לפני 9/11 ובשלושת החודשים הראשונים שלי בעיר הייתי בדיכאון. חברה ישראלית המליצה לי לקחת שיעור אצל Rama Ramanatan. התחלתי מפעם בשבוע והמשכתי עד ה-Teacher Training. הוא הציע לי לנסוע ללמוד באשראם שלו בהודו אבל לא יכולתי לעזוב את המשפחה ולכן הוא מצא לי את בית הספר של שרלוט סטון בניו ג'רזי המלמד Structural Yoga, שהיא שיטת יוגה לאנשים עם צרכים פיזיים מיוחדים. זה חידד לי את השמירה על הגוף כמורה.ענת למדה את שיטת Hatha Yoga. הבסיס של תרגולי היוגה שאנו מכירים במערב. האת'ה משמעותה שמש וירח, שמסמלים את הדואליות של גוף האדם. "התברכתי בכך שקודם כל נכנסתי לבייסיק, למקור הנקי של היוגה, ומשם המשכתי". בוגרת וינגייט, ענת אכן המשיכה להתעמק ביוגה. היא למדה עם Shiva Rea, Dharma Mittra, Sean Corn, David Swenson, Sharon Gannon, David Life. לימדה במרכזים שונים בעיר ומחוצה לה. “מהרקע שלי במחול גיבשתי סגנון flow אישי. עם השנים למדתי שהגורם האמיתי הוא אתה עצמך – מכל מורה לקחתי משהו שדיבר אליי והביא אותי אל המזרן. המורה אמור לכוון אותך ולא למצוא עבורך את התשובות. יישום כללי היוגה האמיתיים הוא מול עצמך, הגוף הוא הכלי של הנפש וחשוב מאוד להיות קשובים לזה. אנשים בעיקר נבהלים מהנשימות, זה מעורר. לאנשים קשה יותר עם השקט מאשר עם הפוזיציה הכי מאתגרת. אני מנסה לגעת בנפש האדם ולנטרל התנגדויות של אנשים. היופי במדיטציה הוא להשתלט על המחשבות. מדיטציה ושוואסאנה - תנוחת הגופה שמבוצעת בסוף התרגול, כאשר אדם שוכב על הגב בשקט ונשימה רגועה - הם הרגעים החשובים ביותר, ואם דרך הפיזיות אני יכולה להראות לאנשים דרך לחיבור הזה, זה נפלא". היוגה חצתה עם ענת יבשות: “כאשר הגעתי לביקור בארץ, העברתי שיעור בבית של חברה. כאשר חזרנו לחיות בארץ, הן ישר ביקשו קבוצה. אותה קבוצה ממשיכה להתאמן איתה באדיקות כבר ארבע שנים. “ערך עליון מבחינתי ביוגה ובשיעורים שלי הוא החופש, הזרימה והפתיחות".
חופש או קרקע?
“את יכולה לשים אותי בכל מקום בעולם, ואני ארגיש בבית. היוגה מקרקעת אותי וזו הסיבה שאפשר לעשות יוגה בכל מקום וצורה. ההתחברות פנימה היא שחשובה. המטרה היא להגיע לסאמאדי, האושר העילאי, והיא יכולה להגיע עם הזמן תוך חיבור לבית הפנימי שלי, לא משנה איפה בעולם.”
מה המשמעות של השפה עבורך?
“אחד הדברים שהובילו אותי ביוגה זה החיפוש העצמי, דרך זה הגעתי לשקט, והשקט הוא שפה בפני עצמו. הגעתי לשקט באנגלית, בעברית ובסנסקריט.
איך היה המעבר מלימוד באנגלית לתרגול בעברית?
"פחדתי מהמעבר אבל למזלי בישראל משתמשים בסנסקריט. מעבר לזה, זה לא משנה באיזה שפה אני מלמדת. כמו שלא משנה איפה למדתי ומי הגורו שלי. אני מביאה את ענת למזרן. מתוך הקבלה של השקט יכולתי לתת אותו לאחרים.”
מה ההבדל בין התלמידים בניו יורק לתלמידים בישראל?
"בניו יורק יש המון לבד של בדידות וחוסר השלמה עם עצמך, היוגה מביאה אותך דרך מקום של לבד להשלמה עם עצמך, מה שבעצם גורם לך לא להיות בודד יותר. בניו יורק יש גם הרבה יותר דגש על תירגול אישי שאני נורא הייתי רוצה שיחלחל גם למתרגלי יוגה בישראל. בארץ אנשים מוטרדים ועסוקים וקשה להם להביא את עצמם לתרגל לבד, אבל יוגה היא דרך חיים. דווקא בישראל עם הקשיים והפחדים שאנשים מתמודדים איתם כאן, יש צורך להתחבר לבית הפנימי. זו השליחות הגדולה שלי ביותר כמורה ליוגה, ללמד אנשים באופן הבסיסי ביותר איך להירגע. אני מזמינה אנשים להגיע דרכי למשהו אישי לחלוטין. התרגול יכול להביא לאושר שלא תלוי בדבר. שיעור יוגה הוא בעצם דוגמא של מחזור חיים: אנחנו מתחילים בתנוחת העובר ומסיימים בתנוחת הגופה. אנחנו עוברים תהליך שלם ומלא בכל תרגול. הכלל החשוב ביותר הוא להקשיב לגוף ולתחושות. הבעייתיות של הפציעות ביוגה נובעת מכך שהמערב תירגם את היוגה לתרגול עם אגו: התנוחה הכי מאתגרת והגוף הכי חטוב, כאשר היוגה מבקשת ממך לעשות בדיוק ההפך, להתחבר לעצמך מבפנים ולהיות אחד עם הגוף שלך ולא עם הצורה שהעולם מצפה שהגוף שלך ירגיש ויראה. אנשים חייבים לקבל לא רק את הפיזיות של היוגה אלא גם את החשיבה המזרחית – ביטול האגו וצמצום הפיזיות היא רק תוצר הלוואי של משהו גבוה בהרבה".
למצוא את הבית
עבור טליה פרץ, יוגה הייתה הדרך למצוא את הבית: “כשהייתי בת שש, האמא המקסימה שלי אובחנה בלימפומה. זו הייתה הפעם הראשונה שהתוודעתי ליוגה. הסרטן של אמא שלי, מעבר להיותו מחלה נוראית הצליח גם להביא איתו ברכה משום שהוא חידד את המשמעות של בריאות עבור משפחתי, החיים קיבלו ערך מחודש. אך נוצר מצב שמגיל מאוד צעיר קישרתי יוגה גם לבריאות אך גם לחולי וקושי וניהלתי עם היוגה מערכת יחסים אמביוולנטי. בגיל 11 עברתי לניו יורק והתחלתי להתאמן בבלט קלאסי עם החלום להפוך לבלרינה. יוגה חזרה לחיי שנים מאוחר יותר, מתוך מקום של צורך ושיברון: עזבתי את בית הספר לאומנויות בו למדתי, מבולבלת לגביי הזהות שלי. באותו זמן הסתיימה מערכת היחסים המשמעותית הראשונה שלי, עישנתי ועדיין החלמתי ממאבק ממושך בהפרעות אכילה. שמעתי על סטודיו יוגה שמציע שיעורי יוגה בתרומה באיסט וילג' והחלטתי לתת ליוגה נסיון נוסף. השיעור הראשון פשוט השאיר אותי בהתרוממות רוח שלא חוויתי זמן כל כך ממושך. אפילו השמיים נראו שונים. חזרתי ביום הבא ובזה שלאחריו והרגשתי איך סף החרדה שלי יורד והמיינד מתפקס. אז החלטתי לקחת את קורס המורים שהמקום מציע. היום אני מנהלת שלוחה של הסטודיו במידטאון ומלמדת בין שלוש לארבע פעמים ביום, יוגה חמה וויניאסה.
עבורי, יוגה יצרה שלם. וכך היא עושה עבור המוני האנשים שאני פוגשת בסטודיו ושלוקחים חלק מהתרבות שלנו, בניו יורק ובעולם כולו. אני מרגישה פחות שבורה, פחות פרגמטית פיזית, נפשית וריגשית גם כשאני מתאמנת וגם כשאני מלמדת. אני מניחה שחלק גדול מהנטייה שלי להרס עצמי נבע מחוסר היכולת שלי לקבוע לעצמי מי אני: האם אני ישראלית? אמריקאית? יהודית? והאם כל זה משנה? בזכות היוגה יש לי את הבהירות לראות את עצמי כפי שאני, בלי הסתייגויות. הגוף שלי הפך להיות הבית שלי. כל יום אני גורמת לו להיות בית טוב יותר עבורי, כל יום אני עובדת על לייצר אהבה לבית שלי. משם אני מסוגלת לעזור לאנשים אחרים לייצר בית טוב יותר עבורם. לא משנה ארץ המוצא שלך, הדת שלך, השפה שלך או המין שלך: יוגה היא לכולם. לכולנו הזכות והחובה למצוא את הבית שלנו בתוך עצמנו, ומשם לייצר, לעצב ולאהוב את הבית שבחוץ".
לפרטים:
.jpg)
