שבע הקללות

חתונות זה דבר מטומטם. בחברה שבה זוגות גם ככה גרים ביחד, כל הרעיון של נישואים זה דבר מטומטם והחתונה עצמה היא סמל הטמטום. אם אתה מדבר על החתונה שלך, אתה מטומטם. לאף אחד לא אכפת. לא לאלה שהיו שם ולא לאלה שלא היו. ניסיתי לחשוב על זה, ואני לא בטוח למי מהם יש פחות כוח להקשיב לך מדבר על החתונה שלך.

(צילום: איתמר דאובה)

אני התחתנתי, זה היה מטומטם, אבל לפחות לא הראיתי לאנשים את סרט החתונה. אם אתה מראה לאנשים את סרט החתונה שלך, אני מאחל לך מחלה קשה בפי הטבעת. לא משהו שיהרוג אותך, לא משהו שלא עובר, אבל מוגלתי ומדמם. מסוג הדברים שהייתי מאחל ליחצ"נים ולמפגינים שקוראים לשוטרים "נאצים". "אבל אנחנו רוצים לחגוג את הקשר שלנו עם החברים שלנו".

אז תחגגו. למה אתם צריכים להתחתן? במה זה יעזור לכם? כשניסיתי לחקור את העניין הסבירו לי שאם אתחתן, אקבל חצי נקודת זיכוי במס הכנסה כפיצוי מהמדינה על הטמטום. אז התחתנתי, וקיבלתי דרישה לשלם אגרה. זה חד־כיווני: אם אתה מתגרש, אתה לא צריך להפסיק לשלם. ביררתי.

חשבתי קצת, וזה באמת הדבר היחיד שמשתנה בחיים שלך בעקבות החתונה. לפני החתונה אתה לא משלם אגרה, ואחריה אתה כן משלם אגרה. אז לא רק שחתונה לא עוזרת לך בחיים: היא פוגמת לך בחיים.

"אבל החברה שלי רוצה".

גם החברה שלי רצתה. ואתה יודע מה עשיתי? התחתנתי איתה. מה נראה לך שעשיתי, אמרתי "לכי תחפשי" ונתתי לה אחת על הטוסיק? הדבר הלפני אחרון שרציתי לעשות זה להתחתן, אבל הדבר האחרון שרציתי לעשות זה להעציב את אשתי. ואני אגיד לך למה חשוב לי לומר את זה:

גבעתיים, 2033

אני: מותק, תעבירי לי את הכוס. מותק. מותק.

טלי: מה?

אני: תעבירי לי את הכוס.

טלי: בסדר.

אני: מותק, מה קרה? מותק?

טלי: כלום.

אני: בטוחה?

טלי: כן.

גבעתיים, 2035

אני: מותק, תעבירי לי את...

טלי: למה כתבת טור על זה שלא רצית להתחתן איתי?

ואז לא יעזור שכן התחתנתי איתה. לא יעזור שאנחנו ביחד כבר 25 שנה, נראה לי. נשים זוכרות הכל ומדברות על הרוב, אז עד שהן מגיעות לכל דבר, לפעמים לוקח קצת זמן. כדי למנוע את התקרית הזאת, שאני יודע שתתרחש בעקבות הטור הזה, דאגתי מבעוד מועד להכניס משפט רומנטי. בפועל, הדבר הלפני אחרון שרציתי לעשות זה לשים את האשכים במכסחת דשא, והדבר האחרון שרציתי זה לארח קרובת משפחה של אשתי מחו"ל.

אני מבטיח לכם שאם תחשבו על זה טוב, אין שום סיבה להתחתן. אני לא אומר שאין סיבה לחיות כזוג אם זה מה שמתאים לכם, או אפילו לעשות טקס כלשהו, או לעשות סקס עם ליידיבוי גמד אם זה מה שעושה לכם טוב. אני רק אומר שאין סיבה להתחתן.

"אבל אנחנו רוצים להראות את האהבה שלנו לכל העולם".

אוי, תסתום. תעשה סרט ביוטיוב. אם תשלח לי לינק, אני משנה לך את השם ל"לא לענות".

הכי גרועים הם הלא דתיים שמתחתנים ברבנות. זה בכלל נראה לי כמו טמטום בין-גלקטי. כאילו, בסדר, אם אתה דתי אז אתה רגיל לעשות דברים מיותרים. אבל נניח שאתה לא דתי. אתה נוסע בשבת ואוכל חזיר ברוטב שרימפס, ולילה לפני החתונה קפצת ראש אל החזה של חשפנית. גם עשית צבא וכל זה, רק מה, חשוב לך לשמור על המסורת. אבא שלך התחתן ברבנות, ואבא שלו, וזהו בערך, כי זה לא כזה מוסד עתיק.

אבל מה, אתה מרגיש שהטמטום של להוציא 100 אלף שקל על אירוע כאילו יש לך תקציב "קשר לבוחר" זה לא מספיק. רק אם תשחיל עוד מעטפה של מזומנים לכיס החולצה של רב תרגיש יהודי.

עברתי עוד פעם על מה שכתבתי, ואני מרגיש צורך להדגיש: אל תתחתן. אני חושב שגם אשתי מתחילה להסכים. אחרי שנתיים של נישואים, נראה לי, היא כבר אומרת "אני לא יודעת למה התחתנתי איתך". אני בטוח שבעוד זמן קצר של חיים משותפים היא כבר תתייאש מהמוסד כולו.

*****

נישאר באותה אווירה: מלחמת לבנון הראשונה, מלחמת לבנון השנייה. העלייה הראשונה, העלייה השנייה. אנחנו עם שאוהב לחזור על עצמו. קחו את הביטוי "נורא ואיום": זה אותו דבר. משהו יכול להיות נורא ולא להיות איום?

"שמעת על התאונה?"

"כן, נורא ואיום"

"לא מסכים איתך"

"סליחה?"

"אני חושב שזה היה רק נורא. בכל זאת, שניים מהילדים לא נהרגו".