מה שקורה בווגאס
תחרות ההיפ-הופ הבינלאומית בלאס וגאס כללה השנה גם משלחת ישראלית ובה ארבע להקות. אחת מהן הגיעה עד לשלב חצי הגמר - ריספקט!
מחול ישראלי זה מזמן כבר לא רק "הורה" או "שאבתם מים". נכון שריקודי-עם או "יזראלי דאנס" הפכו למותג פופולארי בג'יי.סי.סי ברחבי ארצות הברית, אבל ההצלחה העצומה של כוריאוגרפים ולהקות מחול ישראליות, מאוהד נהרין ועד ענבל פינטו, הצליחה לעורר עניין רב במחול הישראלי, שזוכה לפרסום ופרסים ברחבי העולם. עכשיו אפשר להוסיף לתחומי המחול הישראלים גם את ההיפ-הופ, ולרשימת הכוריאוגרפים המצליחים - את נופר חסן. בתחרות ההיפ-הופ הבינלאומית שהתקיימה לפני שבועיים בלאס וגאס השתתפה לראשונה משלחת ישראלית שכללה כ-30 רקדנים וארבע להקות, ובראשה - חסן.
תחרות ההיפ-הופ הבינלאומית (Hip-Hop International) התחילה את דרכה ב-2002 וצברה תאוצה משמעותית כ-3,000 איש השתתפו בתחרות האחרונה בלאס וגאס, ביניהם הלהקה הישראלית קוקטייל אוף מאדנס", בניהולה האמנותי של חסן, שהגיעה למקום ה-25 מתוך 65 קבוצות מתחרות. מה שנקרא בהיפ-הופ: ריספקט!
בנוסף לתפקידה כמנהלת האומנותית של הלהקה, חסן היא גם ראש המשלחת הישראלית לתחרות. נופר מספרת כי שמעה על התחרות לראשונה לפני ארבע שנים. ״הלם תרבות ענק תקף אותי! זהו אירוע תחרותי עם רמת הריקוד הגבוהה ביותר שראיתי מימיי, מלא בפרגון וכבוד, אהבה אחד לשני, אהבה למקצוע, אהבה ליצירה והמון אהבה לתרבות הזו". האהבה הזו כבשה את חסן שפעלה מאז להבאת ייצוג ישראלי לתחרות. השנה זה הצליח לה.
נופר החלה את דרכה בגיל צעיר בעיר מגוריה יהוד, "כמו רקדניות רבות נכנסתי לבית ספר מקצועי לריקוד ועסקתי בסגנונות רבים כמו קלאסי , מודרני וג'אז. לימים היא הפכה לרקדנית מקצועית ומוערכת והחליטה שתחום הריקוד הוא לא רק תחביב עבורה.
איך הגעת להיפ-הופ?
״יום אחד בזמן עבודה בפרוייקט ריקוד , אחת המשימות הייתה להרכיב כוריאוגרפיה בסגנון ההיפ הופ. שם למעשה פגשתי את הסגנון בפעם הראשונה. לא ידעתי שהמפגש הזה הולך לשנות את חיי. זה היה כמו אהבה ממבט ראשון נסחפתי אל תוך התנועה, הקצב, התרבות.״ באותו יום החליטה חסן שהיא רוצה ללמוד את הסגנון ולהתמקצע בו.
משיעורים לחזרות ,מהופעות על הבמות נופר הופכת את סגנון ההיפ הופ למקור עיסוקה העיקרי. פריצת הדרך הייתה כאשר בתוכנית הטלוויזיה "לא נפסיק לרקוד" התחרתה מול הטובים שבטובים וזכתה במקום הראשון ובמקביל נהפכת למורה לריקוד מאוד מבוקשת במקומות רבים בארץ.
חסן יסדה את ארגון P.O.S.A - Production of street art עם אורי מאיר ועודד גראונפלס - גם הם רקדנים מוערכים בתחום. הארגון מפיק תכנים חשובים לרקדנים בישראל - כנסי מחול , הצגות תיאטרון, מופעים, סדנאות אמנים ומכוון את עצמו לעבודה ישירה עם אלפי בני נוער איתם ההשפעה וההתעניינות הגבוהה ביותר. בדרך זו מצליחה נופר לבסס את הסגנון בארץ ולהמשיך את קיום התרבות דרך הדור הצעיר יותר.
אז איך הבאת את HHI לארץ?
״אחרי שנתיים של עבודה לא קלה ובהתנדבות, הצלחנו לקיים מוקדמות לאליפות העולמית בישראל. ההיענות הייתה מדהימה", מספרת חסן, "ממש היסטוריה ישראלית! הגענו לווגאס עם 30 איש. היה ייצוג, היה דגל. אין אחד מאיתנו שהגיע לשם ויצא אותו הדבר! לכולם נפלה הלסת, ולראות אותם חווים את מה שאני חוויתי בפעם הראשונה – אני אישית סגרתי לי מעגל".
התחרות משלבת סגנונות ריקוד שונים: היפ-הופ, ברייקדאנס, פופינג, לוקינג ואולסטיילס. גם טווח הגילאים מגוון למדי ואפילו זאטוטים בני שבע מככבים על הבמה. ילדים בגיל שבע מותחים את גבולות כוח המשיכה ומראים לכולם שגם בגיל הזה אפשר לרקוד ברמה טכנית גבוהה מאד ולו עשות את כל זה עם חיוך. פשוט השראה. כל כך הרבה שפות מכל העולם הופכות לשפה אחת על הבמה – שפת ההיפ-הופ".
"קוקטייל אוף מאדנס" בפעולה
האם סגנון ההיפ הופ נחשב לפחות מקצועי מסגנונות ריקוד אחרים?
"אמנם תרבות ההיפ הופ לפעמים פחות מוערכת כי היא "באה מהרחוב" אך מי שבאמת מכיר ועוסק בה יספר לך שבכדי להיות רקדן טוב אתה צריך שתהיה לך היכולת לבצע תרגילים מורכבים שדורשים טכניקה גבוהה, חוש קצב מפותח, משמעת עצמית גבוהה, יכולת הופעה, יכולת לעבוד בקבוצה.אלו רק הכלים הראשונים שרקדן צריך כדי לתת לעצמו הזדמנות להצליח ולפרוח בתחום. האמת שאלו הכלים הבסיסיים לכל תחום הריקוד ולכן היפ הופ אינו שונה מאף אחד מהם. הוא פשוט מכיל בתוכו צורה תנועתית שונה ומוזיקאליות שונה מסגנונות אחרים וזה מה שהופך אותו ליחיד בתחומו."
תרבות ההיפ הופ צמחה בארה"ב ומו־שרשת מאד עמוק בהיסטוריה החברתית של אמריקה. איך מתחרים מול מטען שכזה?
״התרבות הזו אכן התחילה באמריקה לפני כמה עשורים טובים והצליחה להתפשט לכל העולם ולגעת בקצוות הרחוקים ביותר בגלובוס. כמובן שלכולם עוברת בראש המחשבה שבגלל זה יהיה מאד קשה להתחרות מול קבוצות אמריקאיות אבל התחום כבר כל כך מפותח היום שבכל מדינה ניתן למצוא קבוצות חזקות שנושמות את התרבות הזו לא פחות מהמקור".
איך השפיעו אין ספור תוכניות הריאליטי של ריקודים על תחרויות מסוג זה?
״אני חושבת שסדרות ריאליטי כמו So You Think You Can Dance ו-America’s Best Dance Crew תרמו מאד למודעות לתחום. לפעמים נמצא אנשים בתעשייה שמעריכים אותן פחות, אבל לדעתי הן רק הגדילו את החשיפה, הידע והרצון לעסוק בתחום. בתחרות ההיפ-הופ בווגאס כל זה קורה על פלטפורמה עולמית ולא מקומית, כמו זו של הטלוויזיה".
האם הייתם מרוצים מהדירוג שלכם? מקום 25 מתוך65 להקות?
״זהו לא המקום לו ייחלנו, אבל עבור שנה ראשונה שאנו משתתפים בתחרות זה כבוד גדול ,זה אומר שהיינו טובים יותר מ-40 קבוצות ממדינות אחרות, ככה שיש תקווה ועתיד למקצוע בישראל. זה לא הרגיש לנו כאילו היינו עוד מדינה מבין כולן. השארנו חותם טוב. גם ברמת האירגון, גם ברמת היצירה המיוחדת וגם ברמת החומר האנושי".
את מספרת שהקמתם את ארגוןPOSA כדי לקדם את הענף בישראל. למה, ואיך אתם עושים זאת?
״ההיפ-הופ הוא לא רק סגנון ריקוד, זו תרבות שלמה. ילדים ונוער שמתחברים לתחום מוצאים בו מקום לביטוי עצמי, לתנועה אחרת. בנוסף, העקרונות של התרבות מדברים על אחדות וקבלה, משהו שבא לביטוי מאד בתחרות בווגאס, אנחנו קוראים לזה HipHop – One Love. בפועל, כדי לקדם את התרבות, יצרנו רשת של מורים שמאמנים דור רקדנים חדש בישראל. אנחנו מופיעים בהצגות תיאטרון-מחול באישור סל-תרבות ארצי ומופיעים מול הנוער בכל חלקי הארץ. יש לנו מחלקה שמקדמת רקדנים לצילומי וידאו קליפים, לתוכניות טלוויזיה ולאירועים. וללא ספק הזיכיון וקיום המוקדמות לתחרות בלאס וגאס היה פרויקט ענק. POSA השקיעה זמן וכסף רב ללא מטרות רווח כדי לקיים את המוקדמות, ונשמח לראות גופים תומכים, ספונסרים או תורמים נוספים אשר רואים בדרך הזאת דרך חיוביות לייצוג ישראל וחינוך של דור העתיד".
תחרות ההיפ-הופ הבינלאומית (Hip-Hop International)
עכשיו, אחרי שהלחץ מהתחרות מאחוריהם, חלק מהרקדנים המשיכו ללוס אנג'לס, שם הם נפגשים עם טובי המורים והרקדנים בתחום. עם החזרה לארץ הם יחלו בהכנות לשנה הבאה שכוללות מוקדמות באפריל 2013 בישראל.
