האיש שיכול היה להיות מלך

אין מקום שבו התורה האיינשטיינית על יחסיותו של הזמן מוכחת כמו בפוליטיקה הישראלית. מצד אחד, הזמן עומד מלכת: מתי שלא תסתכלו על הצמרת הפוליטית שלנו, תמיד יהיו שם שמעון פרס ואריאל שרון. ומצד שני, איך שהזמן רץ. רק לפני שנתיים היה שלמה בן-עמי המטאור החדש של מפלגת העבודה, האינטלקטואל המבריק שיוציא אותנו מחונטת הגנרלים אל האור האזרחי, שתחתיו יש מקום לכולם. רק שנתיים חלפו, ובן-עמי – בימים שהיו עשויים להיות ימי הזוהר שלו – הוא פגר פוליטי.

שני רגעים מכריעים הם שגזרו את גורלו של בן-עמי, האיש שהיה יכול להיות מלך. הראשון הגיע ממש לאחר נצחונו של אהוד ברק בבחירות: בימי הרכבת הממשלה היה בן-עמי זה שהכשיל את ההתארגנות, במרכזה היו צריכים לעמוד הוא, חיים רמון ויוסי ביילין, שנועדה לכפות על ברק שלא להשפיל ולהרחיק את בכירי העבודה. ההצעה של ביילין היתה שהשלושה יקבלו או ידחו יחד את התפקידים שברק יציע להם, כשבן-עמי הוא זה שיקבל את התפקיד הבכיר מכולם. בן-עמי אמר לא, הושפל כשנשלח למשרד לבטחון פנים – התפקיד הקלאסי של השר מעדות המזרח במפלגת העבודה – ובלע את העלבון. ביום ההוא נגזרו לא רק חלוקת התפקידים ויחסי ההשפלה בינו לבין ברק, אלא גם מערכת היחסים בין ראש הממשלה לשריו בכלל.

אחר כך הפך בן-עמי לשר החוץ בפועל, והיה כה אסיר תודה לברק על המינוי, וכה מלא בתחושת השליחות של מי שיביא את השלום, ששכח את המקום ממנו בא. האיש שדיבר על סדר יום אזרחי ועל משטרה קהילתית, שכח את המשרד השני שלו, ויוכתם לעולם בכתם של מי שאחראי למותם של 13 מפגינים ערבים בהפגנות. זה לא רק חרץ את גורלו הפוליטי, אלא גם הכתים אותו בכתם מוסרי כבד.

כל מה שנשאר לבן-עמי הוא משענת הקנה הרצוצה ששמה ברק. הכוח הפוליטי העצמאי שצבר בשלוש שנים של עבודה קשה נגוז; חברים לדרך אין לו. שנאתו לשמעון פרס מעמידה אותו בשורת התומכים האחרונים של ברק, ואי לכך בראש הרשימה של אלה שיפלו במקרה שברק יפסיד בבחירות. ואם היה לבן-עמי ספק כלשהו מה מקבלים בתמורה להתייצבות לצד ברק, בא השבוע האחרון ולימד אותו.

ברק לא רק מוכר את בכורתו של בן-עמי במו"מ בנזיד העדשים של תמונה משותפת עם פרס, אלא גם דורך על מה שנותר מכבודו של שר החוץ. "נהיה פה גן ילדים", הדליפו מקורבי ראש הממשלה בסוף השבוע. "חלק גדול מהזמן צריך להשקיע כדי לא למתוח את עצביו של בן-עמי". לפני שנה וחצי העמיד ברק את בן-עמי בשורה אחת עם בכור שלום שטרית; בשבוע האחרון הוא הפך אותו לדוד לוי.

חבל על בן-עמי, אינטלקטואל אמיתי ואיש שבשורתו, להבדיל ממעשיו, היתה בגדר חידוש אמיתי. חבל על פוטנציאל נוסף לאיש שראייתו אזרחית וכוללת, שהיה יכול לקטוף היום את המנהיגות ועתה הורחק ממנה, אולי לצמיתות. חולשת האופי וההתמכרות לאגו של בן-עמי האיש חיסלו את בן-עמי הפוליטיקאי, וההפסד הוא לא רק שלו.