לא סתם חוצפן: השיטה לשינוי התנהגות שלילית

"הילד שלנו מרביץ בגן? איך זה יכול להיות, בבית הוא פשוט מלאך‭,"‬ תהו הוריו של גיא בן ה‭.4-‬ אבל זה כן יכול להיות. "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו‭,"‬ כתב שאול טשרניחובסקי. אך מהו אותו "נוף מולדתו‭,"‬ לדעתכם?

ילדים מגיעים לעולם מצוידים במטען גנטי. הם פוגשים סביבה - המשפחה ואחר כך קבוצות חברתיות נוספות. תיאוריות פסיכולוגיות רבות עוסקות בשאלה: תורשה או סביבה, מי מהן משפיעה יותר? הפסיכולוג אלפרד אדלר טוען כי נוסף על שני גורמים אלה (התורשה והסביבה) קיים גורם שלישי, משמעותי ביותר: הבחירה.

עוד כתבות של אורית רוזנבוים בערוץ הורים:

רוצים לחנך אותם? אז תפסיקו כבר לצעוק!

"אני רוצה עכשיו!"; איך לגמול ילד מפינוק

איך לגדל ילדים עם דימוי עצמי גבוה? 7 עצות 

לשיטתו של אדלר, מתוך האינטראקציות של הילד עם סביבתו בוחר כל ילד אילו תכונות לשכלל כדי שיובילו אותו למקום בטוח. במילים אחרות, ילדים אינם נולדים חצופים, עקשנים או מפונקים. הם מפתחים את התכונות אשר לדעתם יאפשרו להם לחוש מורגשים ומשמעותיים במשפחתם. אנחנו יכולים להבין כיצד ילד מסוים אימץ תכונות מסוימות, והבשורה הטובה: נוכל גם לסייע לו להיות מפונק פחות, עצמאי יותר ועוד.

כיצד מעצב האדם את אישיותו? אפשר להתבונן במילה "אדם" גם כראשי התיבות של שלושת הגורמים המשפיעים על עיצוב האישיות:

א' - אווירה משפחתית: מה מאפיין את המשפחה שלנו - חום? עידוד? תחרותיות? נוקשות?

ד' - דרכי חינוך: מענישים? מאיימים? מעודדים?

מ' - מערך משפחתי: מי ההורים שלי? מי האחים שלי? מהו תפקידו ומה ערכו של כל אחד מהם?

הילד מעצב את אישיותו, כלומר הוא בונה את ההיגיון הפרטי שלו ומנסח, באופן בלתי מודע, את התשובות שלו לארבע שאלות: מי אני? מי האחרים? מה צריך להיות כדי שארגיש במיטבי? מה מסוכן עבורי?

אותו היגיון פרטי הולך עם הילד, כמובן, לכל מקום - לבית, לגן, לגינה השכונתית. אז כיצד ייתכן ש"המלאך" בבית הופך לאימת הגן? נבחן יחד שתי השערות.

השערה ראשונה: לחזקים הידד!

גיא גדל באווירה ביקורתית מאוד. ההורים מעירים לו על כל דבר. גיא הוא הבן הצעיר, ואחיו הבכור, ניחשתם נכון‭...‬ אימץ את האווירה הביתית וגם הוא מרבה להעיר לגיא.

גיא עסוק בשאלה: האם אני חלש או חזק? האם האחרים חזקים ממני או חלשים ממני?

כדי שארגיש במיטבי אני חייב לנצח. אזהה את החלשים ממני - ואביס אותם. אזהה את החזקים ממני - ואשמע בקולם.

מצויד במפה הזו פוגש גיא את החיים. בבית הוא החלש ביותר, ועל כן הוא כנוע. בגן הוא מזהה את החלשים ממנו, ושם הוא נותן דרור לתוקפנותו.

השערה שנייה: המלך הוא אני!

גיא גדל באווירה "זורמת‭."‬ אין חוקים, אין גבולות, ההורים "זורמים" עם הילדים. למשל, גיא ואחיו אוכלים מה שמתחשק להם, איפה שבא להם.

זוכריום את ארבע השאלות? גיא ניסח לעצמו תשובות כאלה, למשל:

אני מלך העולם. כל מה שאני רוצה - יוצא! האחרים חייבים להתחשב בי ולעשות כרצוני.

כדי שארגיש במיטבי כולם צריכים להתחשב בי כל הזמן. אני לא צריך להתחשב - אני מעל החוק. להתנהל על פי הכללים המקובלים ולהתחשב - זה לא טוב עבורי, או: לא מתאים לי.

בבית ההורים "זורמים" עם גיא, והוא עושה כרצונו, אבל בגן הוא נדרש להתנהל בתוך מסגרת ברורה של חוקים וגבולות. גיא מתוסכל. הוא אינו מיומן בהתנהלות כזו. זה אותו ילד, עם אותה השקפת עולם, אלא שהעולם הביתי והעולם שבגן שונים מבחינתו באופן מהותי. גיא חווה את הגן כמקום מסוכן עבורו, הוא מתוסכל מאוד, והדרך מתסכול לתוקפנות היא קצרה.

אם הגננת קוראת לכם ואומרת שגיא מרביץ לילדים בגן - כדאי להקשיב בתשומת לב: היא פוגשת עשרות ילדים בכל שנה. לפני שאתם מאשימים אותה בעמדות שליליות כלפי הילד שלכם - נסו לבחון את השקפת העולם שגיבש. השקפת העולם שהחזק קובע, כמו השקפת העולם שאני המלך - שתיהן פוגעות בגיא ואינן מאפשרות לו לתפקד בגן כנדרש וכמצופה מילד בגילו.

המשפחה זו המציאות

מה אפשר לעשות כדי למתן את התוקפנות של גיא בגן? חוזרים לאווירה המשפחתית, לדרכי החינוך ולמערך המשפחתי:

אווירה משפחתית

המשפחה היא הקבוצה החברתית הראשונה שהילד חבר בה. עבור הילד הצעיר המשפחה זו המציאות, אלה החיים. הילד משווה משפחות אחרות למשפחתו שלו, המייצגת בשלב מוקדם זה בחייו את האפשרות היחידה "הנכונה‭."‬ רק כאשר יגדל ויתבגר הוא יבין כי לכל משפחה אופי משלה. כרגע חוקי המשפחה הם חוקי העולם.

ככל שהמשפחה שלנו תהיה מושתתת על ערכים דומים לאלה המקובלים בחברה - כך יקל על הילדים שלנו להסתגל. אפשר בהחלט להיות צמחונים, טבעונים, חילונים או דתיים - אך באווירה מקבלת ומכבדת, הנותנת מקום לשונה. רק כך נעזור לילדינו להבין כי יש דרכים רבות ומגוונות, וכל אדם בוחר את דרכו. לא נתנשא מעל אחרים, אלא נכבד את דרכם.

דרכי חינוך

אם אנחנו רוצים לקדם השקפת עולם של שוויון ערך במשפחה ובכלל, עלינו כהורים לשתף את הילדים שלנו בחוויות שלנו, בחלומות שלנו, במשאלות ובאכזבות שלנו. נתייעץ איתם ונכבד את דעתם. נבקש מהם לעזור, להתחשב, לדחות סיפוקים. נימנע מביקורת, מלחץ, מפינוק ומהגנת יתר - כולן דרכי חינוך המשמרות את ההבדלים בין הורים וילדים. נבסס תקשורת נעימה ומכבדת, כאשר אנו ההורים מנהיגים את המשפחה מתוקף האחריות והמומחיות שלנו ולא מתוקף השליטה שלנו בכסף ובכוח.

מערך משפחתי

המערך המשפחתי מורכב מהמיקום האובייקטיבי של הילד (המין, סדר הלידה, המרווח בין האחים) ומהמקום הסובייקטיבי שלו (מה ערכי? אני חלש? חזק? אני אחד מהמשפחה, שווה ערך, או שאני המלך‭(?‬

תפקידנו כהורים לאפשר לכל ילד להרגיש עם עצמו טוב ובטוח, לפתח את עצמו לפי הצורך הפנימי שלו חופשי מביקורת ומלחץ, ולא בהשוואה לאחיו.

ההורים צריכים לשנות 

אמרנו בתחילה כי "האדם הוא תבנית נוף מולדתו‭."‬ כל ילד בונה לעצמו את המפה האישית שלו,

ובה התשובות לארבע השאלות. אם אנחנו, ההורים, נכניס שינויים באווירה המשפחתית ובדרכי החינוך, יוכלו ילדינו לגבש השקפת עולם אחרת. הם יתפסו את מקומם במערך המשפחתי בצורה שונה ויוכלו לנסח תשובות חדשות לארבע השאלות. למשל:

אני שווה ערך לאחרים. כדי שארגיש במיטבי עליי להשתלב בקבוצות חברתיות - לדעת גם לקבל וגם לתת. מתחשבים בי, ואני מתחשב בזולת.

מה מסוכן עבורי? אש, מים רותחים, לפתוח את הדלת לאנשים זרים.

אדלר האמין כי בכל גיל "הכל יכול להיות גם אחרת‭."‬ ילדים צעירים עדיין לא ביססו את השקפת עולמם, והם יכולים, בקלות יחסית, להרחיב את מסקנותיהם על החיים. אם נגדל אותם על ערכים של שוויון ערך ושיתוף פעולה, אם לא נציב בפניהם דגם של פתרון בעיות באופן כוחני, אם נאפשר להם לקבל וגם לתת - נכין אותם כמיטב יכולתנו להיות אנשים מאושרים ותורמים. הם יוכלו להתנהג בבית, בגן, בבית הספר ובכל מסגרת חברתית על פי ערכים של כבוד ושוויון.

הכותבת היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית יישומית ומורה במדרשה להנחיית קבוצות, מכון אדלר ‭‬