מבית הכנסת חזרה אל מגרש הכדורגל

לפני קצת יותר מ־17 שנה התחיל להתבשל לו הסיפור המוצלח של הפועל 'אבירי' בת ים, מוליכת ליגה ג' מחוז תל אביב דהיום. המנג'ר של האבירים, פילקס חלפון, עלה בקיץ 1993/4 לקבוצה הבוגרת של הפועל תל אביב עם שני חברים נוספים מהשכונה בבת ים, תומר אליהו ואייל בן עמי, שני אייקונים אדומים בזכות עצמם.

• מאמנת כדורגלנים ומגדלת ילדים בחינוך חרדי
• הצטרפו ל"ידיעות השפלה" בפייסבוק

מה עבר על חלפון מאז הימים העליזים אצל המאמנים משה סיני ואלי כהן? נכתבו על זה מספיק כתבות, ולא רק במדורי הספורט. אליהו? עבר מספר רב של קבוצות, פרש, הצטרף לפני שנתיים למחלקת הנוער של הפועל ת"א ועדיין חי נושם ובועט כדורגל. בן עמי? הוא ראה את האור, ולמשחקי האבירים הוא בא עם הכיפה, ואל הראיון השבוע הוא התפנה רק אחרי תפילת מנחה.

החברים מהכדורגל

בן עמי (אוטוטו בן 37) פרש מכדורגל מקצועי לפני 6 שנים, בעקבות פציעה קשה בברך. אחרי שלוש שנות מנוחה הוא חזר לשחק בליגות הנמוכות, בהפועל נחלת יהודה ובהפועל כפר שלם. במקביל, כמקובל ברמת האלה, הוא הצטרף לליגה למקומות העבודה, לנבחרת בנק דיסקונט, או יותר נכון, קצת לפני הוא התקבל לבנק דיסקונט רק בתנאי שיהיה חלק מהנבחרת. 'אבירי' בת ים, זה כבר סיפור אחר, זה בשביל החבר'ה. "בבנק עבדו איתי שמעון וקנין, שמעון בנדי ואורן דיין שצלצל אליי ושכנע אותי להצטרף לקבוצה", מספר בן עמי, "הבנתי שפליקס ותומר שם, ששיחקו איתי כל כך הרבה שנים בהפועל, אז אמרתי לעצמי 'למה לא'".

מתי הגיע השלב של החזרה בתשובה, ואיך זה עודד את ההחלטה שלך לפרוש?

"תהליך ההתחזקות שלי נמשך שנים. כמובן שפרשתי בגלל הפציעה, אבל החזרה בתשובה ללא ספק זירזה את תהליך הפרישה. עם החברים שלי מחוץ למגרש אני חי חיים אחרים לגמרי. אני אומנם מעורה בכדורגל אבל הראש שלי כל כולו בתורה, במשפחה ובעבודה. אני לא הולך לצפות במשחקים. סדר היום שלי אחר, גם פליקס יודע את זה".

אייל בן עמי. למדים הצטרפה הכיפה (צילום: אבי מועלם)

ספר על סדר היום שלך?

"ביום שני אני לא מתאמן עם הקבוצה, כי זה היום שאני מקדיש לשיעור תורה. אני מגיע לאימון ביום רביעי ומשלים את שאר האימונים לבד. בגלל הפציעה שלי בברך אני צריך לעשות אימון פעם בשבוע כדי לשמור את המקום, חוץ מזה יש לי פעם בשבוע גם משחק עם הבנק, וביום שישי משחק ליגה. יוצא לי גם להתאמן לבד בבקרים לפני העבודה, ככה יוצא שאני מתאמן בין ארבעה לחמישה אימונים ומשחק שני משחקים בשבוע. האמת, אני חושב שאני השחקן שמתאמן הכי הרבה בקבוצה".

עברת פציעה לא פשוטה ברגל, אתה כבר בן 37, יש לך אישה וילדים, למה לך להמשיך לשחק?

"באמת ישבתי עם עצמי וחשבתי על זה, והגעתי למסקנה שזה בגלל שפרשתי בגיל צעיר יחסית, הייתי בן 30. עדיין לא שבעתי. יכולתי לתת עוד שש או שבע שנים טובות, הגוף עד היום בסדר חוץ מהפציעות בברכיים. תמיד שמרתי על עצמי וחייתי חיים ספורטיביים. הכל זה מלמעלה, ושיהיה ברור, היום טוב לי איפה שאני. אני לא מתגעגע, וכל כך שמח שאני כבר מעבר לקריירה המקצועית שלי, הרחק מהעולם הרע של השקר".

תסביר.

"עכשיו אני בא בשביל הכיף, אין פה את כל הלכלוך של הכדורגל המקצועי. לא רוצה להיכנס לפרטים, אנשים בעסק מבינים על מה אני מדבר. כרגע אין לי מחויבות גדולה, ואני בא נטו בשביל המשחק".

דרך ארוכה

בן עמי עובד כיום בבנק דיסקונט, ואחרי העבודה עוסק גם באימוני כדורגל אישיים לילדים מגיל עשר. "בינתיים זה הולך יפה, ברוך השם. כל עוד זה לא יפגע באורח החיים שלי אמשיך לעשות את זה".

האישה שאיתך נועה, היא מאמנת מנטאלית לכדורגלנים, איזה עצות היא נותנת לך?

"זה משולב. היא מתייעצת איתי בקטע המקצועי, בכל מה שקשור לעבודה שלה, אבל בגדול אני לא מתערב לה בעבודה, כייון שהיא עוסקת בעבודה מנטאלית. אני נותן לה את המרחב שלה. היא איתי מגיל 15 ועברה הרבה בכדורגל, יש לה ניסיון. היא לא צריכה אותי, אבל לפעמים, מטבע הדברים, מתייעצים".

נועה בן עמי. האישה שאיתו (צילום: קובי קואנקס)

נראה שבת ים על הדרך הסלולה לליגה ב' אבל בן עמי אופטימי: "יש עוד עונה ארוכה, עד עכשיו הכל הולך לנו טוב, אבל נראה מה יהיה בתקופה הפחות טובה. יש כאן שחקנים שלא שיחקו הרבה שנים והם לא צעירים, ויש להם מחויבות להרבה מקומות אחרים לפני הקבוצה שגורמת לחיסורים. יש גם פציעות, והרחקות. אנחנו לא מסתכלים רחוק, אלא רק לעבר הניצחון השמיני. ברמה האישית אני רוצה לשחק כדורגל גם בעונה הבאה. היו לי הצעות לאחרונה מליגה ב' ו־א' ונשארתי בבת ים, ואני חושב שזה אומר הכל"