יצאנו לחפש מהפיכה

שתי הצעות חוק היסטוריות עברו בבחירות שהתקיימו לפני מספר שבועות במדינות וושינגטון וקולורדו ושינו סטטוס קוו של עשרות שנים: בשתי המדינות יותר עפ"י חוק, החל מ-6 בדצמבר, להחזיק בכמות קטנה של מריחואנה לשימוש עצמי – בלי מרשמי רופאים, בלי תירוצים רפואיים – סוטול נטו מאושר בחוק. בימים אלו שופטים מחוזיים בשתי המדינות עסוקים בביטול מאות כתבי אישום שעדיין תלויים ועומדים על אחזקת הסם, כדי למנוע את בזבוז הזמן והמשאבים של הבאת המקרים לבית המשפט אחרי שהמחוקקים אישרו לשנות את החוק.

בחודשים שקדמו לבחירות, שני קולנוענים ישראלים תושבי לוס אנג'לס, דן קציר ורוית מרקוס, היו עסוקים מאוד בנסיעות תכופות לוושינגטון וקולורדו, כמו גם לאורגון, בה החוק לא עבר, כדי להקרין את סרטם הדוקומנטרי Legalize It בקרב קהילות שונות. (ראיון נרחב עם יוצרי הסרט התפרסם ב"ידיעות אמריקה" לפני קרוב לשנה, כשכולם עוד היו עסוקים בשלבי ההכנה, והליגליזציה בוושינגטון וקולורדו הייתה עדיין בגדר חלום).

בדרך לעשות שינוי

קציר, במאי הסרט, הוא בוגר מגמת הקולנוע באוניברסיטת ת"א ומוכר לקהל הצופים הישראלי והבינלאומי מסרטו הדוקומנטרי עטור הפרסים, "יצאתי לחפש אהבה... תיכף אשוב", ששודר ברחבי העולם ואף בערוץ HBO. הסרט עוקב אחרי מערכת היחסים של הבמאי עם חברתו דאז, על רקע פיגועי האינתיפאדה ורצח רבין, המספקים אספקט פוליטי לסיפור האישי. מרקוס, שהחלה את דרכה במגמת הקולנוע בתיכון אלון ברמת השרון והמשיכה את לימודיה במגמת הקולנוע של אוניברסיטת ת"א, הגיעה לארה"ב לפני שמונה שנים והתקשרה לדן כדי לשאול אותו אם כדאי לה ללכת ללמוד בביה"ס היוקרתי American Film Institute אליו התקבלה ושבו קציר המשיך את לימודיו הקולנועיים.

"הוא שכנע אותי במקום זה לבוא לעבוד איתו על סרט על התיאטרון היידי בניו-יורק", מספרת רוית בחיוך. "הבנתי שאני לומדת קולנוע חצי מהחיים שלי, וקולנוע לומדים מעשיה. אני על הקו לוס אנג'לס-ת"א, מפיקה הרבה סרטים בעבודה משותפת עם הארץ ואירופה. סרט שהפקתי על תעשיית הפורנו באל.איי בשביל צ'אנל 4 הבריטי קיבל אחלה ביקורות. הבאתי אותו להקרנות בקולנוע 'ליימלי' באל.איי, והוא שיחק בישראל בקולנוע לב. דן ואני עבדנו יחד המון שנים ולאט-לאט הקשר המקצועי התפתח".

צפו בקטע מתוך הסרט

הסרטים הקודמים שלכם עוסקים בנושאים שונים לגמרי. מה גרם לכם לרצות לעשות סרט על הקמפיין להצעת חוק 19 ב-2010 בקליפורניה, שקרא לליגליזציה ומיסוי של קנאביס?

"יש לי המון פוליטיקאים במשפחה, לכן אחד התחביבים שלי הוא מעקב אחרי פוליטיקה", אומר דן, שבין קרובי משפחתו נמנים משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל, ופרופ' אפרים קציר, נשיאה הרביעי. "הרגשתי שזה יכול להיות סרט מאוד מרגש על מסע בחירות מאוד מיוחד. באנו מעולם מאוד אחר של האקטיביסטים בסרט הזה, אבל כשהתחיל הקמפיין התחלתי לקרוא על זה, ומסתבר שזה אחד הסיפורים הכי חשובים כרגע. ה'מלחמה בסמים' עלתה כבר יותר מטריליון דולר לארה"ב, ולמרות זאת היא מלחמה כושלת שלא השיגה אף אחת מהמטרות שלה. אי אפשר לדעת כמה אנשים מתו ונרצחו: שוטרים, אזרחים וכו'. במכסיקו נהרגו 60 אלף איש בחילופי אש בין המשטרה והמאפיות השונות, כשהרבה מהאנשים שמתו הם אזרחים שלא קשורים בכלל לקרטלי הסמים. הבנו שזו בעיה עולמית. החברה אמרה שהמשטרה והצבא יתמודדו עם זה, אבל הם לא יכולים לפתור את זה. הייתי חייל באינתיפאדה, ואני עד היום לא מבין את המלחמה הזאת, זאת הייתה מלחמה לא הגיונית. עשרים שנה ישראל ניהלה המון מלחמות כושלות וגידלה המון דורות של אנשים שמאמינים שאלא אם כן אתה הולך לנצח, לא צריך להמשיך מלחמה. המלחמה בסמים היא מלחמה שהיא בלתי אפשרית".

דן קציר (משמאל), ורוית מרקוס עם שניים ממשתתפי הסרט. הכומר ריק שלוסר וסגן מפקד משטרת אל.איי לשעבר, סטיבן דאונינג. צילום: מירב לשם

"דן ואני עשינו סרטים שמסתכלים על היסטוריה מנקודת המבט של סיפור אישי – 'יצאתי לחפש אהבה', 'התיאטרון היידי', 'קול באישה תפילה'", אומרת רוית. "קראנו כתבה בעיתון והבנו שיש רגע של שינוי אדיר של תפישת נושא המריחואנה בארה"ב. כשנפגשנו עם האנשים שהנהיגו את הקמפיין ראינו שיש להם סיפורים מאוד מעניינים. זה הרגיש כמו חלק מכל מה שקורה בעולם ב-2010: האביב הערבי, תנועת Occupy ועוד. היה רגע שהרגישו שיש גל באוויר".

"זו בעצם הייתה המטרה המקורית של ילדי הפרחים", מוסיף דן, "להפוך את פרח המריחואנה לחוקי. יצא סרט שאנשים רואים אותו ובאים עם ציפיה שזה יהיה סרט של אנשים שרוצים להתמסטל. אבל כשהם רואים את הסרט, הם אומרים, 'לא זה מה שחשבנו שנראה בסרט על גראס'. זה נושא רחב שנוגע בכל אספקט של החיים שלנו היום – זכויות אזרח, זכויות אדם, אקולוגיה ודת. ופתאום מבינים את זה. הסרט שלנו הוא לא על למה גראס טוב בשבילך. השאלה החשובה היא, האם זה כל כך מסוכן לציבור, שאנשים ציכים ללכת לכלא בשביל זה? משפט מאוד מפורסם אומר שעדיף שעשרה אנשים יסתובבו חופשי מאשר חף מפשע אחד יאבד את החופש שלו. ונגיד שכן צריך ללכת לכלא בשביל זה, איך זה שהרבה פחות לבנים הולכים מאשר 'שחורים וחומים'? המשטרה עוצרת מיליון איש בשנה על עבירות גראס. עד היום נעצרו 20 מיליון, והחיים שלהם נהרסו. שלא לדבר על כך שקליפורניה מוציאה 50 אלף דולר בשנה על כל אסיר – הרבה יותר ממה שהיא מוציאה על כל סטודנט".

זה לא עושה לי טוב

אנחנו יושבים עם המפיקה הנוספת של הסרט, לטי גרובמן, בהרי הוליווד. לטי נולדה במוסקבה, גדלה בירושלים ות"א, הגיעה לארה"ב אחרי הצבא ולמדה קולנוע באל.איי סיטי קולג'. מלבד היותה אמא לשלישיה של בני שלוש ותאומים בני שמונה חודשים, לטי היא גם מפיקה הוליוודית של סרטים הוליוודים, "כדי לשלם על טיטולים וגן יפה", בחברה של אבי לרנר ובועז דווידזון. אחרי הרבה פרויקטים עלילתיים גדולים, היא חיפשה סרט דוקומנטרי להפיק. "אני משתמשת בהמון טובות שחייבים לי מהעולם של הסרטים העלילתיים", היא אומרת. "ככה הבאתי את רוב המימון לסרט, ממפיק ישראלי, אשר אלקובי".

הבנו שיש רגע של שינוי אדיר של תפישת נושא המריחואנה בארה"ב. צילום: מירב לשם

גם חברת הפקות של ווילי נלסון, "לאק פילמס", הצטרפה להפקה. "פנינו אליהם, הראנו לראש החברה קטעים מהסרט, ראיינו את ווילי נלסון והוא גם בסרט", אומרת רוית. "הוא פעיל פוליטית בהמון נושאים. אחד מהכי פעילים בקשר לזכויות אדם. ונושא הליגליזציה של מריחואנה משפיע גם על חקלאים וגם על זכויות אדם".

אז מה, אתם פשוט שלושה סטלנים שרצו לעשות סרט על גראס?

"ממש לא", אומרת רוית. "כשאני לקחתי פעם שאכטה מג'וינט היה לי קשה ללכת מהכסא למיטה, ורק רציתי לאכול במבה ושוקולד. לי זה לא עושה טוב. אחד הגיבורים של הסרט שלנו, ריצ'רד לי, הוא נכה. לפני 20 שנה הוא היה תאורן בהופעה של אירוסמית ונפל מעמוד תאורה והפך למשותק. הוא השתמש בתרופות חוקיות ומשככי כאבים, אבל היו לו עוויתות שרק מריחואנה מרגיעה. הוא הקים באוקלנד בי"ס ללימוד הנושא בשם 'אוקסטרדם' ונחשב לאחד הדמויות המרכזיות במאבק לסיום האיסור על הקנאביס. הוא שם את כל החסכונות שלו, מיליון וחצי דולר, על הצעת חוק 19."

"הסרט בעצם שואל האם שלושה אנשים מאוקלנד, עיר פועלים מסוכנת, יכולים להשפיע על מדיניות בארה"ב", מוסיף דן, "כשאין להם חברים או קשרים. ריצ'רד לי, יחד עם ג'ף ג'ונס ודייל סקיי ג'ונס (שהתחתנו במהלך הקמפיין), עשו הסטוריה. הם העלו את הנושא לסדר היום וגרמו בזמנו לשינוי אמיתי במדיניות, אפילו שהחוק לא עבר אז". 53.5% מהבוחרים בקליפורניה הצביעו נגד ו-46.5% בעד, אבל ארנולד שוורצנגר, שהיה המושל אז, שינה את החוק כך שאחזקה לשימוש עצמי במדינת קליפורניה תוביל לקנס קטן בלבד אך לא למאסר. "אם מספיק אנשים מביאים נושא משוגע לגמרי לשולחן", מוסיפה לטי, "בסוף זה הופך להיות לא משוגע בכלל ויכול להשתנות".

‏

אז איך בעצם מגיעים קולנוענים ישראלים להראות את הסרט בכנסיות?

דן: "הכנסיות מתות לדבר על זה, כולם רוצים לדבר על זה, ומפחדים. לא ידענו איך אנשים יגיבו. אשה אחת אמרה אחרי הקרנה, 'אני נגד סמים', אבל היא עמדה ואמרה את זה, 'כומר, זה נושא שהיינו צריכים לדבר עליו לפני המון שנים, ואני שמחה שסופסוף התחלנו לדבר על זה'. הכומר ענה, 'אני מבין שזו רק התחלה של דיון בנושא'. מדובר בצדק חברתי ובשאלה מוסרית. כומר אומר בסרט שלכנסיה היה יד באיסור על אלכוהול בשנות ה-20, מה שיצר הרבה יתר פשע. כל דבר שהופך ללא-חוקי ומוצא מידי החברה מביא לפשע מאורגן".

"חשוב לנו גם לפתוח את הדיון בבתי כנסת", מוסיפה רוית. "צילמנו חלק מהסרט בבית הכנסת 'טמפל עמנואל' בבברלי הילס, אחד הגדולים בעיר, כשערכו דיון בנושא, ובבית הכנסת 'שארית ישראל' בסן פרנסיסקו. נשמח להראות אותו גם בבתי כנסת אחרים ולעורר את הדיון".

מה אתם יכולים לספר לנו עוד על הצעת חוק 19 שבה מתמקד הסרט?

"אנשים הבינו שיש פה תעשיה לא חוקית פי שבע יותר גדולה מהוליווד. הם עושים משהו לא חוקי ואין להם תנאים סוציאלים, והמדינה לא מרויחה ממיסוי של כל העניין", אומר דן. "המאבק היה כדי שההתייחסות לגראס תהיה אותו הדבר כמו לאלכוהול: אסור לעשן ולנהוג, גיל מינימום לשימוש הוא 21, הקניה רק בחנויות מיוחדות. הסם הכי מסוכן לאדם הוא סוכר, שיותר מסוכן מאלכוהול או טבק, ויותר ממכר מסיגריות ואלכוהול. אי אפשר סתם להיטפל לאחד מהחומרים האלה ולהגיד הוא האויב. גראס ימכר במינון מוגבל. ועבור אנשים עם בעיית התמכרות יהיו אירגונים שיעזרו להם להתמודד עם זה, כמו ששומרי משקל עוזר לאנשים שמכורים לסוכר ואוכל משמין. יותר קשה לחפש עזרה כשמשהו לא חוקי, מתוך הפחד שתהיה רשום איפה שהוא".

קפיצה לשינוי

אם קיבלתם את הרושם שהתומכים בהצעות החוק הם היפים ליברלים ומחבקי עצים, טעיתם בגדול. בחודש שעבר התקיימה הקרנה חגיגית בלונג ביץ', קליפורניה, של Legalize It בכנס של אירגון שוטרים, שופטים ואנשי חוק בדימוס שפועלים נגד איסור המריחואנה. שם האירגון: LEAP - Law Enforcement Against Prohibition. המועמד הקונסרבטיבי לתפקיד סגן הנשיא מטעם המפלגה הליברטריאנית, ג'ים גריי, היה נוכח ואף השתתף בסרט. "הייתי שופט ותובע פדרלי במשך 25 שנה", הוא סיפר ל"ידיעות אמריקה". "הסתכלתי על מה שקורה באולם בית המשפט שלי. עבריינים קטנים יכולים להתגבר על תלות במריחואנה, אבל לא על תקופת מאסר. ערכתי מסיבת עיתונאים בנושא לפני עשרים שנה באורנג' קאונטי וקיבלתי תגובות מעורבות. שופטים לא תמכו בפומבי, אבל כן באופן פרטי. יש פה בזבוז אדיר של כספי ציבור, כשאי אפשר להשוות בין מריחואנה לאלכוהול. האם מישהו מגיע לחדר מיון כתוצאה מאלימות שמקורה בשימוש במריחואנה? בחיים לא".

איך השפיע הקמפיין להצעת חוק 19 על הקמפיינים בבחירות האחרונות?

"הקמפיין בקולורדו עומד על כתפיי הצעת חוק 19", אומר גריי. "זהו רגע היסטורי", מוסיפה דיאן גולדסטין מ-LEAP, לשעבר סגנית מפקד משטרת רדונדו ביץ', שבמהלך למעלה מעשרים שנותיה במשטרה אסרה מאות אנשים על שימוש במריחואנה, עד שהבינה עד כמה גדול הבזבוז בהתמקדות במלחמה בסמים במקום בפשעים רציניים וקשים יותר. "אנחנו לא מאמינים שהגענו לרגע הזה, ולא היינו מגיעים אליו בלי המאבק להצעת חוק 19", היא אומרת.

"הרבה שוטרים בדימוס נתרמו למאבק באיסור על המריחואנה", מסביר דן קציר. "שוטרים מאמינים שהתפקיד שלהם הוא לשמור על שלום הציבור והם יוכלו להתמקד בפשעים יותר רלבנטים כמו אונס, פדופיליה ורצח אם מריחואנה לא תיחשב כאויב מספר אחד".

קבוצה קטנה של אנשים

"בסרט הזה הלכנו לחפש מהפיכה", מסכמת רוית. "זה מאוד מרגש לראות קומץ קטן של אנשים שהצליחו לשפיע. אנחנו חיים בעולם ציני. אנחנו לא מאמינים שאנשים עושים משהו כדי לשנות את העולם, חושבים שיש תאגידים מאחורי הכל. איבדנו את התמימות הזאת של סתם אזרחים שרוצים לשנות את העולם. זה לא סרט של מסטולים, זה סרט פוליטי, על אקטיביזם פוליטי. גם בישראל יש המון פעילים, חבורות של אנשים מתחילות לקום ולדרוש שינוי, כל אחד מתחיל להבין שאי אפשר לסמוך אל פוליטיקאים ורק אם הציבור ישמיע את קולו יהיה שינוי".

אז איפה אפשר לראות את הסרט?

"אנחנו מתכננים לשחרר אותו בתחילת שנה הבאה, בהתחלה בפסטיבלי סרטים ואחרי זה בהפצה רחבה בבתי הקולנוע בארה"ב ובכל העולם, כי זה נושא שכל העולם מתעסק איתו. יש אמירה ישנה, שמה שמחליטים התושבים בקליפורניה, שאר אמריקה בסופו של דבר מאמצת, ומה שאמריקה עושה, בסופו של דבר כל העולם מאמץ. המון מהתנועות הגדולות התחילו בקליפורניה או קיבלו את המומנטום בקליפורניה".

לאיזה תגובות אתם מצפים מהקהל הרחב?

"אנחנו מצפים שהסרט יעלה שאלות למה צריך להמשיך את המלחמה הזאת שפוגעת בהמון אזרחים", אומר דן. "בעקבות וושינגטון וקולורדו הרבה מדינות שוקלות לשנות את החוק, והרבה אזרחים חושבים להיות יותר מעורבים בכל רחבי אמריקה. אני מקווה שהסרט ייתן השראה ויראה שהאנתרופולוגית מרגרט מיד צדקה כשהיא אמרה, שהדבר היחיד שתמיד שינה את ההיסטוריה זו קבוצה קטנה של אנשים. אני מקווה שזה יגיע גם למדינה כמו ישראל, שאנשים לא יפחדו לצאת לרחוב ולהשמיע את קולם, ולהישאר ברחוב עד שבסוף קולם ישמע".