מיליונים למען החיילים
הידידים של חיילי צה"ל בלוס אנג'לס התחרו ביניהם מי ישיא תרומה נדיבה יותר למען חיילי צה"ל
אין כמו ערבי הגאלה של אירגון הידידים האמריקאי של צה"ל,FIDF , המתמחה בהפגנת תמיכה בישראל וגיוס כסף למען חייליה. כמובן שזה עוזר כשיו"ר האירגון הוא חיים סבן, מולטימיליונר המביא אתו לערבים האלו לא רק את הכסף של עצמו אלא גם של החברים שלו, וכאלו יש לו הרבה.
מהרגע שסבן עלה לבימה, לאחר נאומה המרגש של האם השכולה מרים פרץ (ועל כך עוד בהמשך), הוא לא יכול היה להפסיק את שטף התרומות שהקהל באולם האירועים במלון סנצ'רי פלאזה הפגיז אותו. "אין תרומה קטנה מדי ואין תרומה גדולה מדי", פתח סבן, כשהוא מעודד את הקהל, שמנה למעלה מאלף איש, להשיא תרומה לרווחת חיילי צה"ל.
הקהל, כך נראה, לא נזקק ליותר מדי עידוד. בזה אחר זה קמו הנוכחים והכריזו על תרומתם. חלקם פנים מוכרות, כמו המפיקים אבי לרנר, דני דימברוט וחברי אירגון ILC אלי טנא ושון אבן-חיים, וחלקם פנים מוכרות פחות, כמו ניצול שואה בן 92 שתרם 1.2 מיליון דולר ואישה אלמונית שתרמה 3.5 מיליון דולר (חיים סבן מיהר להשוות עם סכום דומה פלוס דולר). במשך קרוב ל-45 דקות נפרד הקהל בשמחה מאלפי דולרים שהתאספו יחד לסכום כולל של לא פחות מ-14 מיליון דולר.
השחקן ג'ייסון אלכסנדר הנחה את הערב בכישרון ובהומור האופיינים לו והמוזיקאי דיוויד פוסטר, חבר ותיק של סבן, המופיע כבר חמש שנים ברציפות בערבים אלו, נתן הופעה מדהימה כשהוא מביא אתו את רובין סטטרס, זוכה העונה השניה של "אמריקן איידול" ובן טיפוחים נוסף, זמר אופרה עם קול ענק. כמו כן הופיעה הזמרת צ'אקה קאן שחתמה את הערב במקום סטיבי וונדר, שביטל את הופעתו שבוע קודם לכן בעקבות בקשות של אירגונים בתוך האו"ם איתם הוא מזוהה שביקשו ממנו לשמור על נייטרליות. את הקהל ריגשה במיוחד חיילת שהגיעה ביחד עם משלחת החיילים מישראל, שהוזמנה על ידי פוסטר לבמה ושרה בכישרון רב וביטחון ישראלי מוכר.
אבל אף אחד מהאמנים לא הצליחו לרגש עד דמעות כמו מרים פרץ, ששכלה שני בנים בהפרש של 12 שנה זה מזה. את בכורה, אוריאל, היא שכלה בלבנון ב-1998. בשנת 2010 שוב נשמעה דפיקה בדלת בית המשפחה, כשמצידה השניה שלושה חיילים מקצין העיר המתינו עם בשורת איוב. "טרקתי את הדלת והגפתי את התריסים מייד כשראיתי מי מחוץ לדלת", סיפרה האם לקהל. "אחר כך, כשפתחתי להם, התחננתי, 'אל תאמרו מילה, תנו לי להיות עוד רגע אחד עם הבן שלי אלירז'". אלירז בן ה-32 הותיר אחריו לא רק את אמו האלמנה אלא גם ארבעה ילדים קטנים. למרות האובדן הקשה מנשוא, מרים פרץ הינה אישה חזקה וגאה במיוחד. היא סיפרה לקהל על ילדותה במרוקו, איך הייתה הולכת שם בראש מורכן. "רק בישראל אני הולכת זקופה וגאה לחיות במדינה שלי, מדינת היהודים", הכריזה. סיפור המשפחה הטרגי מוכר היטב בישראל ובשנה שעברה הוציאה האם השכולה, שמרבה לדבר באירועים ציבוריים, ספר אותו כתבה ביחד עם סמדר שיר בשם "שירת מרים".
סיפור אחר הגיע מפי צעיר אמריקאי בשם איזי, שהתנדב להתגייס לצה"ל ומצא את עצמו בלב מלחמה. "אמא שלי מאוד דאגה לי, אז סיפרתי לה שאני רוחץ כלים", הוא סיפר. למעשה, הוא שירת כחייל קרבי ונפצע קשה זמן קצר לאחר גיוסו מירי מרגמה של אירגון חמאס. כשהתעורר בבית החולים הוא גילה כי איבד את ידו. ועדיין התעקש איזי לחזור ליחידה שלו. "כולם ניסו לשכנע אותי שקרבי זה כבר לא בשבילי, כי איבדתי יד ואיך אלחם בלעדיה? אמרו לי שזה בלתי אפשרי. אבל בישראל למדתי משהו אחד מהישראלים, ששווה להתעקש. אז התעקשתי. המפקד שלי, שבא לראות אותי בבית החולים, אמר לי, 'או.קיי אם זה מה שאתה רוצה, אתה תעשה את זה'".
במשך שנה תמימה עבר איזי תהליך שיקום ממושך בו למד איך להשתמש ביד אחת, איך להמשיך ולירות בכלי נשק והוא שב לתפקידו בצבא. "היו לי רגעי שבירה", הוא מודה. "פיזית היה לי מאוד קשה. הייתי צריך לשאת עלי ציוד כבד ולהשתמש כל הזמן ביד אחת. חשבתי לעצמי, בשביל מה אני צריך את זה? אבל אז, אחד החיילים עודד אותי ואמר לי: 'עברת דרך כל כך ארוכה, אל תוותר'. הדברים שלו עזרו לי והמשכתי הלאה".
חייל נוסף בשם יוני סיפר על מלחמת לבנון השניה בה השתתף ובמהלכה איבד הרבה חברים. "לא ציפיתי לקבל מדליה על מעשי מ-FIDF. עשיתי את מה שעשיתי כי הייתי צריך להגן על המדינה. הורי עברו תקופה קשה באותו הזמן, כמו כל הורים לחיילים בזמן מלחמה. אבל התקופה הזאת הפכה אותנו לגברים".
לאחר שיחרורו מצה"ל, המשיך יוני ללימודי משפטים כשהוא מממן את הלימודים בעזרת מילגה שקיבל מ-FIDF. "אילולא המילגה הזאת, לא הייתי יכול לעשות את זה", אמר יוני כשהוא מודה לקהל על התמיכה והתרומה הנדיבה שלו לצה"ל.
מחוץ למלון סנצ'רי פלאזה, הפגינו בתחילת הערב כמה מאות של פלשתינאים ותומכי פלשתין שהחזיקו בכרזות המגנות את ישראל ואת צה"ל.
