לדקור במקומות הנכונים

הסטודיו של אילנה שטיין-אטלי בטורונטו משרה אווירה של נעימות ונינוחות. מעל מיטת הטיפולים תלויות תמונות של תינוקות חייכנים. "זה הקיר המחייך שלי, ואלה התינוקות שעזרתי להביא לעולם, הילדים שלי". היא מתמחה ברפואה סינית, אך רואה את ייעודה בתחום הגניקולוגיה. "חלום האמהות יכול בהחלט להתגשם, עם טיפול מתאים", אומרת אילנה. בנוסף למומחיותה בטיפולי פוריות, היא מטפלת גם בבעיות של גיל המעבר ובתחומי בריאות נוספים.

אילנה נולדה בוונקובר. "אמא שלי צברית ואבי ניצול שואה. הוא הגיע לקנדה בגיל 17. בסוף המלחמה איפשרו ליתומים לצאת מפולין והיו לו דודים בטורונטו, וכך הגיע לכאן. שנתיים מאוחר יותר הוא נסע לוונקובר, שם פגש את אמי ונישא לה. אמי גדלה בארץ עד גיל 16 והיגרה עם משפחתה לקנדה. לסבא שלי היה אח בוונקובר, והוא זה ששיכנע את כולם שכדאי להגיע. למדתי בבית ספר יהודי עד כיתה ח', ואחרי כן למדתי ב'פאבליק סקול'. אחיותיי ואני לא דיברנו בבית הרבה עברית, אבל שמענו את אמא מדברת עם החברות בעברית כל הזמן. גם נסענו לישראל לתקופות ארוכות. הייתי שנה שלמה בגן, שנה בכיתה ב' ושנה בכיתה ו'. כך למדתי עברית וספגתי לתוכי את אווירת הארץ".

על התקופה שבילתה בישראל אילנה מספרת, "אהבתי את השהות שלי בישראל ונהניתי מתשומת הלב שקיבלתי כילדה מחו"ל. בקנדה הייתי אחת מכולם, ובארץ הייתי מישהי מיוחדת. כבר אז ידעתי שאעלה לישראל כשאהיה גדולה. בגיל 18 עליתי לארץ והצטרפתי לתוכנית לימודים של ארבע שנים. דיברתי עברית לא רע בכלל, אומנם לא קראתי וכתבתי בצורה שוטפת אבל הבנתי את החדשות, והסתדרתי גם ברחוב".

שוש טיוי

אילנה למדה מדעי הטבע באוניברסיטה העברית בירושלים. "בחצי השנה הראשונה היה לי כיף. הייתי לבד בישראל, ועצמאית. הקושי היחידי היה חוסר התקשורת עם הוריי. אז לא היה סלולרי, וטלפונים ציבוריים היו מאד יקרים. הייתי מקליטה את עצמי על קלטת ושולחת להורים, והם היו ושולחים את תשובתם גם דרך קלטת. התהליך הזה היה לוקח כשישה שבועות, שלושה למשלוח ושלושה לקבלת תשובה".

היא סיימה לימודי תואר ראשון בביולוגיה ותוך כדי התואר השני למדה בנוסף דיאטנות. "כל המאמרים וספרי הלימוד היו באנגלית ולי לא הייתה בעיה בכלל, ואף הרווחתי כסף טוב מהתרגומים שעשיתי לסטודנטים". את התואר השני סיימה בביוכימיה ופיזיולוגיה. שמונה שנים מאוחר יותר, למדה את לימודי הרפואה הסינית בבית ספר "תמורות" בישראל. "האמת, הלימודים בשנה הראשונה נשמעו לי מוזרים ביותר, ולא מצאתי את הקשר. רק בשנה השניה התחילו להתחבר לי כל הנתונים".

כשהייתה בת 22, הכירה את בעלה. "נסעתי עם חברים מהאוניברסיטה לעשות סקי בחרמון. זה היה בחודש פברואר. בעלי היה כמעט בסוף שירות. הוא יליד צרפת, אבל עלה לארץ בגיל 10 עם הוריו. מהרומן הזה יצאו נישואים נהדרים וחמישה ילדים מקסימים". על עבודתה הראשונה מספרת אילנה, "הייתי בת 24 והתקבלתי לעבודה בחבל אילות, כדיאטנית. בחבל זה היו כעשרה קיבוצים, מאילת ועד לבאר שבע. פעם בשבוע, בשש בבוקר, היו מטיסים אותי למקום העבודה. התאמתי תפריטים בריאים לאנשים שסבלו מכולסטרול, לחץ דם, בעיות לב ועוד. אבל הקטע הכי כיפי בעבודה זו היה כשביקשו ממני להיות אחראית על תפריטי האוכל של ילדי הקיבוצים. לאחר מכן, באו בהצעה חדשה וביקשו שאשאר יומיים רצופים בדרום, יום אחד כדיאטנית בבית חולים 'יוספטל', ויום אחד בקיבוצים. אבל באותה תקופה הייתי אמא לילדה ולא רציתי לעבוד בצורה כזו".

מתי החלטתם לחזור לקנדה, ומדוע?

"הגענו לפני 10 שנים, והכל בגלל האינתיפאדה. הייתי בת 42, אמא לארבעה. ילדי האחרון נולד כאן בקנדה. בעלי רצה שהילדים יחיו בתנאים יותר רגועים. אני, אישית, לא הרגשתי את הדחיפות לעזוב אבל האינתיפאדה החלישה אותי. הסכמתי לעזוב בשנת 2000, והילדים שלנו, שהיו אז נערים, לא רצו להשאר בבית. וכשיצאו היינו במתח ובדאגה, עד שחזרו בשלום".

בתם הבכורה לא אהבה את רעיון הירידה מהארץ, אבל היא הסכימה לתת צ'אנס למעבר. שישה חודשים לאחר מכן החליטה לחזור לארץ. "בבת אחת הפכתי להיות אמא לילדה עצמאית. היה לי קשה. לא הייתי מוכנה נפשית לעזיבתה המוקדמת. בארץ היא סיימה י"ב, ובתום שירותה הצבאי התקבלה ללימודי הנדסת חשמל בטכניון. היום היא עובדת בחברה אמריקאית. אגב, ארבע שנים לאחר שעליתי לארץ באופן עצמאי, הגיעה אחרי כל המשפחה שלי. היום אני רגועה. הילדים שלי נמצאים עם המשפחה שלי והם לא בודדים".

אילנה לא מסתירה את הקשיים שחוותה בקליטתה בקנדה. "בגיל 40, עם ארבעה ילדים וכלב נחתנו בטורונטו. ההתחלה, לפחות עבורי, לא הייתה נעימה. בשנתיים הראשונות פשוט התכנסתי בתוך עצמי ולא רציתי קשר עם אף אחד. לא רציתי שאף אחד יחייך לעברי. אני לא הייתי פה, ומה שמדהים הוא שאני טיפוס מאד חברותי וזקוק לחברת אנשים, אבל הציקו לי רגשות אשמה על ירידתי מהארץ. ואז הגעתי למסקנה שאין באפשרותי להחזיר את הגלגל אחורה. ההווה, זה מה שיש. מה שאני מפספסת עכשיו, לא יחזור שנית". לאחר מחשבות רבות החליטה אילנה שהיא נשארת בקנדה והחלה לחפש מקומות עבודה. "לא רציתי לעבוד כדיאטנית קלינית בבית חולים ולא רציתי לחזור לתפריטים, לזונדות ולתרכובות. רציתי להשתמש בידע שהיה לי ולשלב אותו עם הרפואה הסינית. אבל, לא הכירו בלימודיי בארץ ולא יכולתי לקבל תו תקן קנדי. התחלתי הכל מחדש והלכתי ללמוד שוב רפואה סינית".

במשך שנה, כשהייתה בהריון החמישי שלה, עבדה בגן בחב"ד כמחליפה לגננת, ומשעה אחת עד ארבע בצהריים עבדה כמורה מחליפה בבית ספר S.D.S.U. "לימדתי את כל המקצועות חוץ מתנ"ך, ובערב למדתי רפואה סינית. ובנוסף, השתדלתי מאד שילדיי לא ירגישו בחסרונה של אמא בבית, וגם עזרתי לכל הארבעה בשיעורי הבית באנגלית. היום אני פשוט לא מאמינה שעשיתי את כל זה בגיל 40".

אילנה מתחברת לההסתכלות ההוליסטית של הראייה הסינית. "במקום לחלק את המזון לפחמימות וחלבונים, הרפואה סינית מדברת על האנרגיה שמתקבלת דרך המזון במונחים של תנועות וטמפרטורות המזון ועוד. הרפואה המערבית עובדת בשיטה לינארית ולוגית, כמו משחק מונופול שבו קודם קונים כבישים, בתים, ואח"כ בתי מלון. גם הרפואה הסינית היא כמו משחק, אבל עם הגדרות אחרות ודומה יותר למשחק בינגו. משחק הבינגו בנוי מחמש אותיות שאתה צריך למלא במשבצת, ולא משנה איזה אות יוצאת ראשונה או אחרונה, העיקר להגיע לאותיות הבינגו. כך גם פועלת הרפואה הסינית, כמו רשת של נטוורקינג. זה לא אומר שהרפואה הסינית יותר טובה מהרפואה המערבית, היא פשוט חושבת אחרת. לאדם הסובל, למשל, מנדודי שינה, הרפואה המערבית תיתן כדור שינה כדי לווסת את השינה הלילית. לעומת זאת, הרפואה הסינית מחפשת ובוחנת את הבעיה. יש כאן מכלול של מערכות אורגניות שמובילות אותי להציע לפציינט לצרוך, למשל, מזון קצת שונה".

איך מאבחנים מטופל על פי הרפואה הסינית?

"הרפואה הסינית מתייחסת לאדם כולו - למצבו הנפשי, הפיזי והרגשי. האבחון מתבסס על בדיקת לשון ודופק בצורה ייחודית לרפואה הסינית, בדיקות כלליות ותשאול. לאחר בדיקות אלה ואיבחון אני קובעת באלו נקודות אקופונקטורה (דיקור) אני יכולה להשתמש. חשוב לזכור שהטיפול הוא אישי ומכוון באופן ייחודי למטופל. היות והאקופונקטורה מעודדת תהליכי ריפוי טבעיים של הגוף, ניתן להשתמש בה למגוון של בעיות פיזיות ונפשיות כמו מיגרנות, כאבים בגב, כאבים בפרקים, ובעיות פנימיות כמו לחץ דם גבוה, עיכול, בעיות נשימה, בעיות הורמונליות, לחץ נפשי, פחדים, הפחתת כאבים, וכמובן גם בעיות בתחום הגניקולוגיה. המטרה של הרפואה הסינית היא להביא את הגוף לידי איזון. לסינים יש משפט יפה האומר, 'הדבר הקבוע היחידי זה השינוי בכל רגע נתון'. פירושו של המשפט זה עד כמה מהר הגוף יכול להסתגל למצב חדש, או לאמץ גישה חדשה. זה לא אומר שבן האדם לא יחלה בשפעת, אלא כמה מהר הגוף יכול להתמודד עם המצב החדש ולהביא אותו למצב של איזון. ולכן, הלשון ברפואה הסינית המסורתית היא רבת משקל, כי כל לשון היא שונה. בדיוק כמו טביעת אצבע. חוץ מזה, היא לא האיבר החיצוני היחידי שמשקף את כל מה שקורה לנו בפנים. ולמרות זאת, היא הפכה לכלי איבחוני ממעלה ראשונה".

מה תפקידן של המחטים ברפואה הסינית?

"הטיפול באמצעות דיקור סיני לריפוי מחלות החל בסין לפני כ-2500 שנים. שיטת טיפול זו חדרה אל התרבות המערבית רק במאה ה-20, והפכה לאלטרנטיבה ותוספת חשובה לטיפול. האקופונקטורה הינה למעשה החדרת מחטים דקות מאד, חד פעמיות וסטריליות אל נקודות שונות בגוף. צריך ליצור שילוב נכון בין כמה נקודות דיקור על מנת להגיע לתוצאות טובות. אחד התחומים המרכזיים בהם זוכה הדיקור הסיני לתמיכה רחבה הינו תחום הפוריות. יש הוכחות שדיקור סיני יכול לסייע במיוחד לבעיות תיפקודיות כגון אי פריון הקשור בביוץ, בעיות הקשורות באיכות הזרע, בעיות הנגרמות בשל סיבות הורמונליות ועוד".

בעיניים בורקות מספרת אילנה מדוע בחרה דווקא בתחום הגניקולוגיה. "בהתחלה עבדתי בכל מיני תחומי ריפוי, עד שהגעתי למסקנה שהתחום שמושך אותי ושאליו אני מתחברת במיוחד הוא הנושא הנשי. לדעתי, אין דבר חשוב יותר מאמהות, או הגשמת האמהות. בטיפולים אלה, כשהאשה יושבת מולי ומספרת לי בפתיחות את מסכת הקשיים שהיא עוברת, דרך ההקשבה שלי, העידוד והענקת התחושה שהיא נמצאת בידיים טובות, המטופלת מרגישה קשר חזק מאד בינינו. חשוב לי מאד החיבור הזה של מטופל ומטופלת, כי כל עבודה שמתבצעת בנושא היא עבודת צוות. אני מאמינה שאני נותנת ממני הרבה אהבה, תמיכה והקשבה".

אילנה מספרת לי על מקרים בהם הצליחה לעזור לנשים להכנס להריון למרות שהגיעו אליה עם נתונים לא כל כך מעודדים. "הייתה לי לקוחה שניסתה להכנס להריון שש פעמים ע"י הפריות מלאכותיות, וההריון לא נתפס. היא הרימה ידיים, אבל הייתה מגיעה אלי לטיפול של פעם בשבוע כי זה העניק לה הרגשה טובה וחיזק אותה. אחרי שישה חודשים הרגישה שהיא מוכנה לתת צ'אנס נוסף להפרייה המלאכותית, ולהפתעתה, היא נכנסה להריון. כשהייתה בטיפולי פריון הוציאו ממנה שני ביציות. הם הפרו אחת, והקפיאו אחת. לאחר כשנה, החליטה להשתמש בביצית המופרית שהייתה בהקפאה, ונכנסה שנית להריון. היום יש לה שתי בנות, שהן בעצם תאומות לא זהות, בהפרש של שנה וחצי. האושר שלי היה לראות את האושר האישי שלה, וכאמא לחמישה ילדים אני יודעת כיצד חשים כשמביאים ילד לעולם".

אני רואה את הקיר הזה עם תמונות הילדים, מה זה עושה לך?

"המון סיפוק ואושר. אני מודה לאלוהים שזכיתי לראות בניסים אלו. הצלחתי לעזור להרבה נשים להפוך לאמהות. במקרים רבים, אחרי שנשים אלו הגיעו אלי עקב בעיות פיריון, הצליחו לקבל את הילד שרצו. לפעמים ההריון קורה לאחר סיום טיפול, ולפעמים במהלך הטיפול. אחת הטופלות שלי לא יכלה להכנס להריון, ואפילו חשבה על אופציה של אם פונדקאית. אבל תוך כדי הטיפולים, שנמשכו כמעט שנה, הצליחה להכנס להריון באופן טבעי לחלוטין. לכן כל אחת מקבלת טיפול אינדיבידואלי לבעיה שלה, ואני רואה את השמחה בעיני הנשים הללו, שמביאה גם לי המון שמחה וסיפוק. דרך אגב, גם נשים שכבר יש להן ילד אחד מנסות להכנס להריון שני בלי טיפולי פוריות ומתקשות בכך, ואז מתייאשות ופונות להפרייה מלאכותית. כשמתחילים טיפול הפרייה כזה, ברור שהמבנה הפנימי של האשה חייב להיות תקין מבחינת הרחם, החצוצות והשחלות, אבל אם יש, למשל, בעיה של חצוצרות ורוצים לעשות F.V. I, אני ממליצה בחום לשלב זאת עם דיקור סיני".

האם את ממליצה על תרופות מסוימות?

"אם אשה שמגיעה אלי כבר מטופלת בתרופות, אני לא נותנת לה שום תערובת צמחים. אבל אם היא מגיעה אלי, נאמר, בהפסקה תרופתית, אז אני ממליצה לה לקחת כל מיני תערובות. יש נשים שטרם פנו ל-F.V.I ורוצות לנסות ולהיכנס להריון קודם דרך הטיפול הסיני ולא התחילו בשום טיפול תרופתי, אז אני בהחלט משלבת פורמולות סיניות. הייתה לי פציינטית שהגיעה אלי לאחר טיפול ב-F.V.I, ומסתבר שהייתה לה מחלה גנטית. טיפלתי בה עד שנכנסה להריון ומומחים אמרו שפשוט קרה לה נס. הקיר הזה הוא הוכחה לטיפולים המוצלחים שלי. כשאני רואה את התינוקות החייכניים הללו אני מאמינה שאני בדרך הנכונה מבחינה מקצועית ומבחינה רגשית".

אילנה לא מפסיקה להתעניין, ללמוד ולהתקדם בתחום. "נרשמתי ללימודים על אינטגרציה של המערב והרפואה הסינית בתחום הגניקולוגיה. שם לומדים לחבר את המערב עם המזרח. הרגעים הכי כיפיים שלי הם כשאני לוקחת שני דברים שונים לחלוטין שלא קשורים כלל ופתאום אני מוצאת את הקשר ביניהם". אילנה מדברת בערגה על ילדיה הנמצאים בישראל. "שני הילדים שלי נסעו לארץ ביחד בקיץ האחרון. סגרתי את המשרד שלי ונסעתי לשלושה חודשים כדי להיות איתם בתקופה הראשונה שלהם בארץ. הבן הקטן הצטרף אלי עם סיום לימודיו. הבן והבת שלי התגייסו בהפרש של חודש אחד מהשניה. בהתחלה חשבתי שיהיה לי יותר קשה אבל הנה אני כאן, התגברתי, ועכשיו אני מאד גאה בהם ובהחלטתם. רציתי להיות לצידם בחלק מהטירונות כי אני יודעת כמה זה חשוב לכל חייל שאמא תהיה בסביבה. אני מאד מתגעגעת אליהם, אבל אני רגועה כי אני יודעת שהם בידיים טובות. אחותם הגדולה, בת ה-27 נמצאת בארץ, יחד עם המשפחה שלי, שמקיפה אותם. נכון שהם מתגעגעים אלינו, אבל צעד זה היה מתוך בחירה שלהם, ואנחנו תומכים בהם. יש לי עוד בן שמתגורר בסן פרנסיסקו, ועובד בהייטק. כל הילדים הגדולים שלי מחוץ לבית, ואני מתנחמת בעובדה שלבן הקטן שלי ייקח עוד הרבה שנים עד שיחליט גם הוא לעזוב את הבית".

לסיום, חשוב לאילנה להדגיש כי חוסנו של הגוף וההגנה עליו הם שקובעים אם הגוף ייחלה, וחוסנו של הגוף מותנה בהרגלי בריאותו. "אין תחליף לתזונה מתאימה, שינה טובה, אופטימיות וחיי רגש תקינים".