אנרגיה מוזיקלית
הדר הת'ר גלר גילתה אמנים רבים בתעשיית המוזיקה בישראל, אבל במקביל היא גילתה שהרבה פעמים היא אפילו לא זוכה לקרדיט, אז היא ארזה מזוודה והגיעה לאל.איי כדי לכבוש את עולם המוזיקה בסערה. בינתיים נראה שהיא במסלול הנכון להצלחה
בניגוד לישראלים רבים העוזבים את ישראל לארה"ב על מנת למצוא את מזלם ולהצליח, הדר הת'ר גלר עזבה את ישראל רק על מנת לשוב למקום בו נולדה. הוריה של הדר, ישראלים שהיגרו לארה"ב עוד לפני שנולדה, שבו ארצה אחרי שנים רבות בארה"ב כשהדר הייתה בת 6. היום היא מודה שתמיד חשבה מה היה קורה אילו הם היו נשארים בארה"ב. "חשבתי, מה היה קורה אילו הייתי גדלה כאן? אולי הייתי מגיעה למקום אחר בתחום המוזיקה? הרי השמים כאן הם הגבול ובארץ הגעתי לאיזה 'פיק' בתחום שלי והבנתי שאין לי לאן לגדול. אז יהיה עוד אמן שאעבוד אתו או אחתים ועוד פרסומת שאספק לה מוזיקה ואז מה?".
בארץ הייתה הדר גלר מוכרת כאשת תעשיית המוזיקה: היא גילתה אמנים, ניהלה זמרים, הפיקה אלבומים ומופעים, הייתה שותפה באולפן הקלטות להפקות מוזיקליות, הייתה בעלת עסק לייעוץ מוזיקלי וניהול זכויות יוצרים, עבדה כעצמאית עם חברות תקליטים כמו "נענע דיסק" ו"הליקון", בחרה מוזיקה לפרסומת גדולות לחברות ענק כמו אל על, סלקום, יס, בנק לאומי, מותגי אופנה ועוד. לצד כל אלה הדר גם כתבה שירים למגירה. הראשון מבין אלה שהעיזה להוציא לאור ביחד עם הפזמונאי מאיר גולדברג (זוכה פרס אקו"ם למפעל חיים 2012) היה "אמא", אותו כתבה במיוחד עבור צביקה פיק. השיר הולחן והוקלט על ידו ויצא כסינגל לרדיו בשנה שעבר.
לפחות קרדיט?
הדר היא פצצת אנרגיה שחיה ונושמת מוזיקה מאז ילדותה, למרות שההורים דווקא הציבו בפניה מטרות אחרות וקיוו שהילדה תהיה לפחות רופאה או עורכת דין. "הלכתי דווקא לכיוון של ללמוד עיצוב אופנה בהתחלה, אבל ההורים אמרו לי שאני צריכה לבחור מקצוע רציני יותר, אז הלכתי ללמוד משפטים ועשיתי תואר ראשון כפול".
אז איך התגלגלת ממשפטים לעסקי המוזיקה בארץ, בתור עורכת דין בתעשיית המוזיקה?
"ממש לא. זה קרה במקרה כשחברים מוזיקאים החלו להתייעץ איתי על זכויות יוצרים כשעוד הייתי סטודנטית למשפטים ומיד הבנתי מה אני רוצה לעשות בעתיד. האהבה שלי הייתה תמיד בתחום המוזיקה. החלום שלי היה לגלות את האמן הבא, לבנות את הקריירה שלו ולהשפיע על התרבות בישראל. פתחתי עסק של הפקת מוזיקה לפרסומות, שהפך לעסק של יעוץ מוזיקלי וניהול זכויות יוצרים והתרחב לתחום תוכניות הטלוויזיה. גיליתי כמה זמרים, שפרצו בגדול בארץ בשנים האחרונות. עבדתי עם אמנים מוכרים כמו צביקה פיק, ברי סחרוף, קורין אלאל, אריאל זילבר ועוד. בשנים הראשונות שיתפתי פעולה עם חברת תקליטים שהאמינה בי ולקחתי חלק בהחתמות של אמנים כמו תומר יוסף, בלקן ביט בוקס וקרולינה, ובהמשך החתמתי יחד עם 'הליקון' מספר אמנים שגיליתי כמו מיי פיינגולד ואמיר דדון".
לא היה לך קשה לעזוב את הארץ ואת הקשרים שלך מאחור?
"את הקשרים לא עזבתי, הם עדין קיימים אבל במישור הפיסי זה היה קשה. בשנותי בתעשיית המוזיקה גיליתי שרוב האמנים, ברגע שהם פורצים, הם שוכחים מהר מאוד מי נתן להם את ה'ברייק' הראשון. תמיד יש מי שאומר להם, בשביל מה אתם צריכים מנהל? ואז את נשארת לבד, בלי הכסף וגם בלי הכרת תודה וקרדיט. אבל כסף גדול אין במוזיקה בישראל ממילא. האמן האחרון, שגיליתי ושפרץ והפך לתגלית השנה, שבר לי את הלב. הייתה כתבת חדשות עליו באחד הערוצים בארץ והשם שלי לא הוזכר אפילו פעם אחת כמי שגילתה אותו. הכתבה נתנה קרדיט מלא ל'הליקון' על ההחתמה שלו והתעלמה ממני לחלוטין וזאת על אף ששמי רשום באלבום. אני זוכרת שפניתי לכתבת וביקשתי שיזכירו את השם שלי וקיבלתי התעלמות מוחלטת. כשהכתבה שודרה, רבים התקשרו לומר לי שזה לא בסדר שלא נותנים לי קרדיט ושזה מוציא אותי לא אמינה. אז פניתי באופן אישי אל הכתבת אבל התשובה שלה הייתה מלגלגת. היא אמרה שלא משנה מה עשיתי, אני הייתי מאחורי הקלעים ואני לא ממש מעניינת אף אחד כי השם שלי לא אטרקטיבי מספיק. עניתי לה מייד שבגלל אנשים כמוה אמנים לא ידעו לפנות אלי ולדעת שיש לי כוח להגשים להם את החלום אבל היא די התעלמה. זה היה הרגע ששבר אותי וידעתי שלא אוכל להישאר בישראל ולהחתים אמנים. אפילו שיחררתי אמן מוכשר איתו עבדתי במשך מספר שנים (אסף אברבוך) כי איבדתי כוחות".
הרגשת נבגדת.
"בהחלט. התחלתי את הקריירה שלי בגיל 18 וחצי. בניתי את עצמי כל השנים לבד. לא עברתי אף מיטה של מישהו בשביל להגיע לאן שהגעתי. לא היו לי קשרים מהבית או הורים עם חברת תקליטים. כסף גדול מעולם לא עשיתי והיומיום בתחום היה התמודדות עם כל כך הרבה חוסר פירגון ורכילות שזה התיש, אבל מתן הקרדיט שהיה אמור לחפות על הכל לא היה שם יותר מידי פעמים, אז זה מאוד כאב".
הלוך וחזור
ההורים של הדר, שניסו את החיים כאן ומיהרו לחזור לישראל, לא אהבו את הבשורה שהבת חוזרת לניסיון שני בארה"ב. "הם לא תמכו ברעיון שהתגלגל במשך שנים בראשי", הדר מספרת. "הם אמרו, ברחנו מאמריקה כי לא השתלבנו במנטליות והבנו שישראל זה המקום שלנו ואת חוזרת לשם? היה לי גם קשה להיפרד מהם כי אבי כבר בן 84, הוא מבוגר מאמי ב-20 שנה. זה היה קונפליקט קשה כי הבנתי שאני אפספס שנים משמעותיות בקשר עם הורי, אליהם אני מאוד קרובה. בדיעבד אבי אמר לי: אני לא מוכן שתוותרי על החלומות שלך רק בגללי. נראה לי שעם העשיה שלי גם אמי התחילה להבין שזה היה צעד נכון".
מתי עברת לכאן?
"זה היה תהליך. בהתחלה הייתי נוסעת לכאן כל כמה חודשים. נוסעת הלוך ושוב, נשארת לחודשיים מרגישה את המקום, מקיימת פגישות ופותחת דלתות ושבה לארץ וחוזר חלילה. נקרעתי בין החיים המלאים שיש לי בארץ והפחד לאבד את כל מה שבניתי לבין האפשרות שאם אעבור לפה אני יכולה באמת להתפתח. בפעם האחרונה שהגעתי לכאן בפברואר החלטתי שזהו זה: אני עוברת לכאן. באפריל שבתי לארץ, ארזתי את כל החיים שלי ושבתי לארה"ב במאי, מאז אני כאן".
מה עשית עם העסק שלך בארץ?
"מכיוון שהפסקתי לעבוד עם אמנים והשארתי רק את העסק של היעוץ המוזיקלי ושל המו"לות, אני עדיין מחזיקה בהם כעסקים די וירטואלים. לפני עזיבתי הכנסתי שותף ישראלי כדי להשאיר את העסק בתפקוד מלא. זה קשה להחזיק שני עסקים בשתי מדינות כשהשעות הפוכות, אבל אני לא מוכנה לוותר על העסק שלי בארץ ועל היוצרים איתם אני עובדת. בגלל הבדלי השעות, אני נשארת לעבוד עד אמצע הלילה והולכת לישון לא לפני 4 לפנות בוקר ותמיד עם טלפון ואי-מייל פתוח".
לא קשה להתחיל מבראשית במקום שלא מכירים אותך בכלל?
"זה בהחלט קשה כשאף אחד לא מכיר אותך ולא יודע מה עשית במשך 13 השנים האחרונות. אף אחד כמעט לא עזר לי מהארץ עם קשרים או שמות. הוליווד היא לא עיר קלה. אני בחורה צעירה ולא מעוניינת לעבור דרך מיטות בשביל לקבל קליינט וכבר קיבלתי הצעות מבימאים שפגשו אותי במטרה לשיתוף פעולה ובפגישה הבאה כבר ניסוי לשלוח ידיים או ניסו להציע הצעות שהן מעבר לעבודה וזה לא היה נעים. מצד שני, אני מאמינה שהשם 'ישראל' דווקא יכול לעזור לי. זוהי תעשיה הנשלטת על ידי יהודים ומה שידוע להם ולאחרים הוא שהישראלים חולשים על הרבה תחומים. אז נכון שהם לא מכירים את הזמרים אתם עבדתי והפרוייקטים שעשיתי בארץ, אולם אני פונה אליהם, מציגה את עצמי, אומרת: נעים מאוד, זה הרזומה שלי, יש לי המון ידע בתחום, אני יודעת לעבוד במצבי לחץ ובתקציבים נמוכים, הכנסתי לתעשיית המוזיקה בארה"ב במשך השנים כמה מיליוני דולרים כי מכרתי את השיר הזה והזה לפרסומת הזו והזו, ונראה לי שזהו כלי שמסייע לי פה לפתוח דלתות. יש לי גם תיק עבודות שאיש לא ייתבייש בו ומוזיקה היא בר אוניברסלי. ככה אני 'מוכרת' את עצמי. זה גם עניין של קסם אישי ויחסי אנוש".
פגשת יהודים מעניינים בתעשיה?
"יש בעלי חברות תקליטים בכירים בתחום שהם יהודים ויצרתי אתם קשרים טובים, אולם אלה קשרים ידידותיים יותר מאשר עסקיים לעת עתה. כבר הספקתי להיות מוזמנת לחגים ולערבי שבת בביתם וזה מאוד נחמד. הם מאוד עוזרים לי פה להשתלב במה שאני עושה".
התואר שלך במשפטים עוזר לך?
"בהחלט. בגלל שאני עוסקת בעניין של זכויות יוצרים אני גם מייעצת לזמרים ולקוחות רבים שמתייעצים איתי. זה נותן לי יתרון להבין את המערכת יותר בקלות. את החוזים שאני סוגרת אני כותבת בעצמי ואני מייעצת גם למשרד עורכי דין גדול בתחום בארץ בתיקים רבים בשל הניסיון והידע שצברתי במישור החוקי. עכשיו שאני פה, אני לומדת את מערכת המשפט האמריקאי ומקווה לגשת לבחינות הלישכה של קליפורניה בקיץ הקרוב".
מה החלום שלך כאן בארה"ב?
"המטרה שלי היא להיות שם דבר בתור יועצת מוזיקלית ומומחית זכויות יוצרים בתעשיית הפרסום הקולנוע והטלוויזיה, לחשוף אמנים, בעיקר ישראלים, דרך שילוב שירים שלהם בפרויקטים שאני עובדת עליהם. וכמובן להתפרנס מכל זה בכבוד כדי שיהיה לי הון להשקיע בפיתוח של אמנים. אם אני רוצה לחלום בגדול אז הייתי רוצה לזכות יום אחד בגראמי על עריכת פסקול לסרט ושכולם ירוצו לקנות פסי קול שערכתי כך שאני אגרום לשיר ישראלי להפוך ללהיט בינלאומי".
בינתיים
עד שתגשים את החלום הזה, הדר הת'ר גלר ממשיכה למכור שירים של מוזיקאים ישראלים לסדרות טלוויזיה של חברות כמו ניקולודיאון ודיסני. היא גם עבדה על הסדרה "חי בלה לה לנד" והייתה שותפה לתרגומים של השירים מעברית לאנגלית, כולל שיר הנושא של הסידרה. גלר גם לימדה את המתמודדים לשיר באנגלית בעונה השנייה של התוכנית. "רובם לא יודעים אנגלית בכלל, אז הם באו אלי הביתה ועבדתי איתם על האנגלית, על משמעות המילים שהם שרים ועל ההגשה בשפה האנגלית, ששונה מאוד מהעברית".
היום היא עובדת על סידרה חדשה בתור מנהלת מחלקת המוזיקה ועל עוד מספר פרויקטים סודיים הנמצאים בהפקה. פצצת אנרגיה כבר אמרנו?
