ביקור בעיר

בגיל 60, דורית ראובני חוזרת לכותרות בישראל והפעם בזכות הוצאת אוסף משולש המאגד בתוכו 67 שירים מן העבר ועוד שיר נוסף, חדש, "איך לעבור את החיים", אותו כתב מאיר גולדברג והלחינה חוה אלברשטיין. לאן היא נעלמה לנו כל השנים האלו? אם אתם לא רוצים להעליב, אז אל תשאלו אותה. היא לא הלכה לשום מקום. היא עדיין מופיעה מספר פעמים כל חודש במועדון "צוותא" בתל אביב ובפורומים שונים, מלמדת פיתוח קול לאמנים בתחילת דרכם ומעודדת את הקריירות של ילדיה. האמת, עם זאת, היא שראובני עצמה מרגישה שהיא פיספסה משהו, אולי בגלל שבמקום לטפח את הקריירה שלה, היא טיפחה בעל ושלושה ילדים. כולם, אגב, מוזיקאים בעצמם. אבל משמעות ההשקעה במשפחה היא שבעוד זמרים ותיקים מהדור שלה המשיכו להוציא להיטים באופן קבוע על מנת להתמודד עם כוכבי הזמר החדשים שצמחו בארץ, היא נשארה עם אותם להיטים מוכרים ולא חידשה את הרפרטואר שלה.

ראובני, למי שלא זוכר או יודע, הייתה אחת הסולניות הבולטות בארץ בראשית שנות ה-70. היא התחילה את הקריירה שלה בלהקה צבאית והמשיכה בקריירת סולו מצליחה. היא זכורה בעיקר בזכות שירים שהפכו לקלאסיקה כ"היום היום", "יש פרחים", "רכבת העמק", "אדם צובר זכרונות" ועוד. במשך השנים, היא עבדה עם מיטב היוצרים והמבצעים בארץ: מוני אמריליו, יאיר רוזנבלום, דודו זכאי, הפרברים, חנן יובל, עוזי חיטמן, רחל שפירא, והמשוררים נתן יונתן ודליה רביקוביץ'.

בראיון טלפוני, לפני הגעתה להופעה בלוס אנג'לס ב-21 בפברואר, ראובני מספרת בגילוי לב על תחושת ההחמצה, על האובדן הכואב שחוותה לפני חודשים מספר עם מותו של אחיה ועל העתיד המוזיקלי שלה, שדווקא עכשיו, בגיל 60, נראה די מבטיח.

קראתי בראיון שנערך איתך שבעלך ובתך מרגישים שהחמצת משהו. האם גם את מרגישה מוחמצת?

"לאורך כל השנים, אני לא יכולה להגיד שלא הרגשתי החמצה ובעיקר מהבחינה של להקליט עוד שירים ודיסקים. זוהי תחושת ההחמצה. מהרגע שהגיעו שלושת הילדים שלי הייתי אמא, הקריירה הייתה במקום השני. אם את לא מקליטה חומרים חדשים, אז את כבר לא בפרונט התקשורתי. יחד עם זאת, לאורך כל 40 השנים האחרונות כן הופעתי, רק שלא הקלטתי חומרים חדשים ומהבחינה הזאת חבל לי, במיוחד כשאני עושה השוואה עם אמנים אחרים שהקליטו יותר ממני. דווקא עכשיו, בתקופה האחרונה, בזכות זה שאני עושה, מקליטה ומלמדת, אני מרגישה מאוד שלמה. לכבוד גיל 60 השקתי אוסף של שלושה דיסקים וקיבלתי ביקורות טובות. אני גם מלמדת פיתוח קול לשחקנים, זמרים וצעירים אחרי צבא בסטודיו לאמנויות הבימה 'הדרך'. זהו פרוייקט חיי".

(צילום: זיו שדה)

אלו תגובות את מקבלת מאנשים ברחוב?

"הם תמיד אומרים: 'אוי, כמה שאנו אוהבים אותך', או 'כמה שאמא ואבא שלי אהבו אותך'. ויש כאלו שמוסיפים, 'לאן נעלמת?' וכששואלים אמן שאלה כזאת, מבחינתי זה כמו לדרוך על היבלת. אבל זה מה שקורה כשאת לא מופיעה הרבה ובעיני זו שאלה מיותרת שלא צריך לשאול. אני תמיד אומרת שאני נותנת מקום לצעירים".

היום יש תנועה מוגברת של זמרים צעירים שעולים ויורדים במהירות, תוצאה של תוכניות הריאליטי, "כוכב נולד" ודומיו. שמעתי שגם הבת שלך השתתפה.

"התחרויות האלו הם דבר טוב בעיקרו, כי היום אין להקות צבאיות והתחרויות הן סוג של בית ספר שבו הם עוברים. בזכות התחרויות מביאים גם שירים מהעבר וזה יפה. יחד עם זאת, אסור שהמשתתפים יהיו צעירים מדי, זה מוקדם מדי בשביל לנחול הצלחה וגם אכזבה. דווקא בגלל שאני חוויתי הצלחה בגיל צעיר, אני חרדה לצעירים בתוכניות המוזיקה. היום אני מבינה שהצלחתי מוקדם מדי. כשהייתי בצבא, היו לי שלאגרים שרצו ברדיו ואחר כך היה קשה לשמור על השיאים האלו. כך שלדעתי אסור להיכנס לתחרויות האלו לפני השחרור מהצבא. יש גם משהו לא כל כך הוגן בתחרויות האלו שצריך לשנות. כשבתי מור הגיעה לשלב של הדו-קרב ב'דה וויס', נתנו לה להתמודד מול נועה גולן, הבת של הזמרת דינה גולן שבדיוק נפטרה באותה התקופה. אז היה שם סיפור דרמטי אותו הם רצו. שתי בנות של זמרות שמתמודדות זו מול זו, אבל יחסי הכוחות לא היו שווים. זה היה משחק מכור והיה מידוע מראש שמור לא תישאר. לדעתי צריך לשבץ את המתמודדים בהגרלה בדו-קרב, אחרת זה לא הוגן".

בסך הכל, נראה לי שהיה לך די מזל לבנות את הקריירה שלך אז, כשהדגש היה יותר על הקול של הזמר מאשר על הצורה בה הוא מופיע.

"באמת זכינו, אלו מאיתנו שגילו אותם בתקופת הצבא. הרדיו אז שלט ולא הטלוויזיה. רק אחרי שהשמיעו אותך ברדיו, גם הראו אותנו גם בטלוויזיה, אבל התחרות הייתה שונה מהיום. היום יש המון תחרות ואת חייבת למהר ולהקליט כי אם לא, ישכחו אותך ויעברו לכוכב הבא. אני מסתכלת גם על החומרים שהיום שרים ושמה לב שאין כבר שירי משוררים. היום את כותבת את מה שאת מרגישה ולא גבוה. חסר לנו עושר מבחינת השפה. פעם היו לנו שירים של אלתרמן ונתן יונתן ודליה רביקוביץ', אין משוררים כמוהם היום. אני תמיד אומרת שהחוכמה היא שהשירים שלך ישארו הרבה מאוד שנים והשירים האלו של פעם אכן החזיקו מעמד שנים רבות, עד היום הזה, וזו הסיבה שמחדשים אותם. אני גאה לומר שאני אחת מהזמרות שמחדשים את השירים שלה. זה מאוד מחמיא לי".

מחמיא, מחמיא, אבל לפעמים גם קצת צובט בלב. הנה למשל ביום הולדתו ה-80 של שמעון פרס בהיכל התרבות, בחרו דווקא בשרית חדד שתשיר את גירסת הכיסוי שלה לשיר "היום היום" ולא את דורית ראובני שזהו השיר שלה. רבים מקרב הדור הצעיר אפילו לא יודע שראובני ביצעה במקור את השיר ומשוכנע שזהו שיר מקורי של חדד. "התבאסתי", מודה ראובני, "הרגשתי יריבות מול שרית חדד". מה שעוד הוסיף לעלבון אולי היה סירובה של חדד לשיר בדואט ביחד עם ראובני את השיר. אברהם טל, לעומת זאת, הסכים בשמחה לשיר עם ראובני את השיר "אדם צובר זיכרונות", אותו ביצעה בעבר ושהוא חידש לאחרונה.

משפחה מוזיקלית

שלושת ילדיה של דורית ראובני המשיכו בדרכה של אמם. טל מנדל, בן 34, היה זמר בלהקה צבאית והיום הוא מפיק את תוכנית הטלוויזיה של אביו, יעקב מנדל, "נפגשים בשישי עם יענק'לה ואירית", המשודרת בערוץ 1. בתה מור מנדל, 31, זמרת מוכשרת בעצמה, מנהלת את ההופעה של גלעד שגב ועובדת על תקליט שני והבן אסי, בן ה-23, כותב ומלחין ולומד בבית הספר למוזיקה רימון. הוא גם חבר בלהקת הרגאי קוזמו. "הילדים קיבלו את המוזיקליות כבר כשהיו בבטן", מעידה ראובני, "כי גם בחודשי ההריון המתקדמים שלי הייתי מופיעה. הם ינקו את זה ממני עם החלב, כך שאי אפשר לומר שזה לא תורשתי. אני אף פעם לא עודדתי את זה או דחפתי לכיוון הזה כי רציתי שזה יבוא מתוכם. מור, למשל, בכלל לא חשבה עד גיל 27 להיות זמרת. היא ניגנה ואהבה מוזיקה, אבל לא חשבה להיות זמרת והנה זה קרה וזה בא לגמרי מתוכה".

את עדיין מתרגשת כשאת עולה על הבימה?

"כל הזמן יש פרפרים בבטן, אם אין פרפרים אז את לא ראויה להופיע".

אז הם יפרפרו לך בבטן גם בהופעה בלוס אנג'לס?

"בהחלט. אני זוכרת את ההופעה הקודמת שלי בלוס אנג'לס, לפני עשר שנים. הגענו לארה"ב לכבוד הבר מצווה של הבן ובדרך אירגנו הופעה. התחלתי את ההופעה באנגלית ושברתי את השיניים כי האנגלית לא כל כך שגורה בפי. אם כבר, אני מרגישה הרבה יותר נוח בספרדית כי בין הגילאים 12-9 נסעתי לשליחות עם ההורים שלי לארגנטינה. אבל מייד לאחר שהתחלתי לשבור את השיניים עם האנגלית שלי, מישהו בקהל צעק לי, 'היי, את יכולה לדבר בעברית', ונשמתי לרווחה. ההופעה הייתה נהדרת".

גם הפעם את משלבת חופשה עם הופעה בלוס אנג'לס?

"כן. אני מגיעה עם בעלי והאמת שהמטרה היא חופשה, כי אנחנו רוצים וצריכים לנוח לאחר תקופה סוערת וקשה. לפני חמישה חודשים שכלתי את אחי יובל, שנפטר מסרטן לאחר מלחמה של שלוש וחצי שנים. זה היה לי מאוד קשה. היינו מאוד קרובים. אחי לימד אותי את השירים הראשונים ששרתי בעברית. ההופעה הפומבית הראשונה שלי היתה עם אחי בחתונה של אחותי, שאגב גרה היום בארגנטינה. בגלל שרק שנינו נותרנו בארץ, כי ההורים שלנו נפטרו לפני שנים, היינו מאוד קרובים. עברתי המון עם אחי, הוא לקח אותי לתל אביב לתוכנית 'תשואות ראשונות'. הכל היה אתו. הוא היה מגיע לכל הופעה שלי ב'צוותא'. היה לו מקום קבוע בשורה 9. סעדתי אותו עד יום מותו. שלושה שבועות לאחר מכן מלאו לי 60 ולא הייתי מסוגלת לחגוג, לא את יום ההולדת ולא את האוסף שהוצאתי, כי זה כאב מדי. רק עכשיו אנו מרשים לעצמנו לעשות את הנסיעה הזאת".

הישראלים מאוד אוהבים לשיר ביחד. האם את מעודדת את הקהל שלך לשיר או שאת מעדיפה לשיר סולו?

"אני מאוד אוהבת שהקהל מצטרף אלי בשירה. אני מופיעה במסגרות של מועדוני זמר כשהחלק הראשון של המופע הוא שירה בציבור ובחלק השני מופיעים אמנים ידועים. אני מופיעה הרבה במסגרות האלו וב'צוותא', שזהו הבית השני שלי. אני מקפידה להביא אתי מחרוזת שירים שהקהל יכול להצטרף אליה ולהשתפך ביחד אתי. זה גם מה שאעשה בהופעה בלוס אנג'לס".

קהל מבוגר?

"זה נכון שרוב הקהל שמגיע לערבי זמר הוא בדרך כלל בגילאים 50-40 ויותר, אבל אני תמיד מופתעת לראות צעירים בהופעות ותמיד מתרגשת מזה מחדש. זה לא מובן מאליו מבחינתי".

דיברנו על שירים שלך שזמרים אחרים חידשו, האם גם את ביצעת גירסת כיסוי לשירים של זמרים אחרים?

"מאחר ושרית חדד עשתה כיסוי לשיר שלי, אני עשיתי כיסוי לשיר שלה, 'הייתי בגן עדן', וגם חידוש לשיר של חיים משה שמאוד אהבתי, 'נשבע'".

לאיזה שיר שלך את הכי מחוברת?

"אין שיר אחד. אני מאוד אוהבת ומזוהה עם שירים כמו 'האיש מן הביקעה', 'היום היום', 'ציפור בגשם'. אני גם מאוד קשורה לשירי הלאדינו שלי. הדיסק הכי מוצלח שלי הוא דיסק הלאדינו בו שרתי את כל הרומנסות מבית הורי שנולדו ביוגולסביה ולאדינו הייתה שפת האם שלהם. בזמנו אבא שלי נתן לי אוסף של שירי רומנסות שיצחק לוי אסף. מדובר בשלושה ספרים של שירת לאדינו שלוקטו על ידו במשך שנים. עשרים שנה לא נגעתי בזה, וכשלאבא שלי מלאו 80, עשיתי לו דיסק בהפתעה עם כל השירים האלו. לא ידעתי כמה שאני נקשרת לשירים האלו".

דורית ראובני תופיע ביום חמישי, 21 בפברואר ביוניברסיטי סינגוג. לפרטים ורכישת כרטיסים: 310-433-2855