קובי בראיינט חתם לשנתיים נוספות בלייקרס

קובי בראיינט יסיים את הקריירה המזהירה שלו בלוס אנג'לס לייקרס, אחרי שהשבוע חתם על הארכת חוזה לעוד שתי עונות. הלייקרס לא פירסמו את תנאי החוזה, אבל ההערכה היא שבראיינט ישתכר בין 40 ל-50 מיליון דולר בשנתיים וישמור על מעמדו כשחקן בעל השכר הגבוה ביותר ב-NBA.

בראיינט ישלים בכך מספר מדהים של 20 עונות עם הלייקרס. למרות שהוא עדיין לאחזר לפעילות על המגרש בעקבות הפציעה הקשה שעבר לפני כשמונה חודשים, בלייקרס בטוחים כי הוא יחזור לעצמו וכי בגיל 35 יש בו עדיין לפחות עוד שתי עונות טובות. בתגובה לספקות הרבים בהם התקבלה חתימת החוזה, אמר בראיינט, לא לפני שהעלה לטוויטר צילום של החתימה שלו: "אני מתכוון לעבור דרך קירות כדי להוכיח שהלייקרס עשו החלטה טובה".

החתימה של בראיינט על החוזה הגיעה יום אחר שהתברר כי כוכב פצוע אחר (וצעיר הרבה יותר) – דריק רוז משיקאגו בולס – יפסיד עונה שלמה בגלל פציעה בברך. רוז, שרק חזר אחרי היעדרות של שנה וחצי בגלל פציעה בברך השניה, קרע את המיניסקוס, עבר ניתוח וייעדר עד תחילת העונה הבאה. המזל הרע, הכמעט טראגי הזה, זיעזע השבוע לגמרי את הספורט האמריקאי.

כמו כל כוכב NBA, דריק רוז הוא קודם כל מכשיר ורק אחר כך שחקן. כלומר, קודם הוא היה שחקן ואז הפך למכשיר, והוא כבר לא יכול לחזור להיות רק שחקן. הוא מכשיר בידי הליגה, הספונסרים, הטלוויזיה וכל מי שרוז יכול להכניס לו כמה דולרים. אין פה סקופ גדול, הכוכבים מבינים שזה חלק מהעיסקה וגם לא ממש שונאים את זה. רובם גדלו בשכונות עוני מהגרועות בעולם המערבי, והיו מרחק פינת רחוב מישיבה בכלא. אין סכום כסף בעולם שיכול לגרום להם להרגיש בטוחים מספיק כדי להגיד 'לא' לקמפיין נוסף.

רוז הפך בשנים האחרונות לפנים של 'אדידס' באמריקה. זו היתה בחירה מושלמת. כוכב שהוא התגשמות החלום האמריקאי, בחור טוב, מודל לחיקוי, ועדיין עם מספיק אדג' בקצוות כדי להיות נערץ בסלאמס של שיקאגו, שם ילדים בני 14 יקנו נעליים לפני שיקנו סנדוויץ'. זו התדמית שבנתה 'אדידס' לרוז, לוחם ללא חת, אבל עדיין רגיש מספיק לבכות מול המצלמה כשהוא שומע על עוד ילד שנהרג מירי בשיקאגו.

על האימאג' הזה נבנה במשך שנה וחצי קמפיין החזרה של רוז למגרשים. הושקעו בו מיליוני דולרים והוא יצר מערכת ציפיות מטורפת לגמרי. כשרוז לא חזר לשחק בפלייאוף של השנה שעברה, האשימו אותו שהוא מושך זמן כי זה טוב ל'אדידס'. במשחק פתיחת העונה השנה, הוא קיבל ציוץ 'ברוך הבא' מנשיא ארה"ב אוהד הבולס. וכשירד מהמגרש בפורטלנד ביום שישי והוא לא יכול לדרוך על הברך, אפשר היה לשמוע את הלב של אוהדי NBA באמריקה, לא רק אוהדי הבולס, נשבר.

כי בתוך כל חגיגות החזרה והקופה שלא הפסיקה לרשום, נשכחה עובדה אחת קטנה: גם דריק רוז הוא בסופו של דבר בנאדם, שהגוף שלו – השביר למדי מסתבר - ספג טראומה קשה והיה צריך לתת לו להחלים פיזית בלי להוסיף עליו משקל נפשי לא אנושי.

אבל זו העיסקה שדריק רוז חתם עליה. הוא מכשיר שמייצר מיליוני דולרים. הוא יכול לצלם עוד מאה פרסומות בהן יספר איך בלי הכדורסל אין לו חיים, וזה לא ישנה את העובדה כי המכונה הגדולה גרסה אותו. השאלה הפתוחה היחידה היא האם המכונה כבר מוכנה גם לירוק אותו לגמרי.